פרשת השבוע פרשת תזריע הרב יהושע ויצמןב' בניסן ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



ארבע על ארבע


המדרש האחרון בפרשת השבוע דורש את ארבע המלכויות כנגד ארבעה סוגי צרעת1:

שאת זו בבל על שום (ישעיה י"ד) 'ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נוגש שבתה מדהבה' רבי אבא בר כהנא אמר 'שבתה מדהבה' מלכות שהיא אומרת מדוד והבא, ר' שמעון בר נחמן אמר מלכות שהיא מדהבת פנים של אדם בשעה שבא אצלה, ורבנן אמרי על שום רישיה דדהב (דניאל ב') 'אנת הוא ראשה די דהבא'.
ספחת זו מדי שהעמידה המן הרשע ששף כנחש על שום (בראשית ג') 'על גחונך תלך'.
בהרת זו יון שהיתה מבהרת בגזרותיה על ישראל ואומרת להן כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל.
נגע צרעת זו אדום שבאתה מכחה של זקן. 'והיה בעור בשרו לנגע צרעת' לפי שבעולם הזה הכהן רואה את הנגעים, אבל לעולם הבא אמר הקב"ה אני מטהר אתכם הדא הוא דכתיב (=זה מה שכתוב) 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם'.

כדי להבין את הקשר בין המלכויות לנגעים, ננסה להעמיק בענין המלכויות, בעקבות דברי המהר"ל, ומתוך כך נבוא לבאר את ענין הנגעים.
בתחילת ספרו "נר מצוה", מאריך המהר"ל בביאור ענין המלכויות2:

והנה תמצא, כי בשעה שברא השם יתברך את עולמו רמז הכתוב אלו ד' מלכויות: ר' שמעון בן לקיש פתר קריא במלכיות, 'והארץ היתה תהו', זו מלכות בבל שנאמר (ירמיה י"ד) 'ראיתי את הארץ והנה תהו'. ובהו, זו מלכות מדי שנאמר (אסתר ו') 'ויבהילו להביא את המן'. וחשך, זו מלכות יון שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. על פני תהום, זו מלכות הרשעה (=אדום) שאין לה חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן. ורוח אלהים מרחפת, זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה דאת אמרת (ישעיה י"א) 'ונחה עליו רוח ה''...
והנה תמצא כי בשעה שהשם יתברך ברא את עולמו סדר אלו ד' מלכיות, ואם כן יש לשאול, על מה זה ולמה זה סדר השם יתברך בעולמו שיהיו ד' מלכיות.
ובאור זה, כי ראוי שיהיו נרמזים אלו ד' מלכיות בראשית הבריאה. כי אלו ד' מלכיות שהם מושלים בעולם, לא היו אלא משום שאי אפשר שיהיה העולם, שהוא העלול מן השם יתברך, שיהיה העלול הזה בלא חסרון, רק נמצא עמו חסרון. והחסרון הזה הם ד' מלכיות, לפי שהמלכיות האלו ממעטים כבוד השם יתברך בעולמו. וכאשר נברא העולם מן השם יתברך, היה ראוי שיהיה הכל תחת רשות השם יתברך, כי השם יתברך ברא הכל, ולכך הכל ראוי שיהיה נברא לכבודו. אבל כאשר נמצא ממנו הבריאה, אי אפשר שיהיה בלא חסרון. ואין דבר זה מן השם יתברך, כי אין ההעדר והחסרון מפעולת פועל כלל, אבל החסרון הוא מצד חסרון העולם שהוא העלול. ומזה ימשך החסרון, שהיו המלכיות מושלים בעולם והם יוצאים מן כבוד השם יתברך. ודבר זה ראוי שיהיה נרמז בתחלת הבריאה, מאחר כי מצד עצם הבריאה היה ראוי שיהיה הכל תחת רשות השם יתברך...
ואם כן כיצד ימצאו המלכיות המבטלים כבודו יתברך. רק שיש כאן חסרון בבריאה עצמה, שהחסרון אינו מפעולת השם יתברך, וזה היה סבה עצמית.
לכך המלכיות ראוי שיהיו ד', כי המלכיות הם היציאה מכבודו יתברך, והוא יתברך אחד, והאמצעי הוא מתיחס אל אחד...
והיוצא מן האחד הוא מתיחס לד' כנגד ד' רוחות שיש בהם יציאה מן האמצע. ולכך המלכיות הם ד', כנגד ד' רוחות היוצאים מן האמצעי.

ארבע המלכויות נרמזות כבר בראשית הבריאה, ללמדנו כי אין זה מקרה שכך התגלגלו הדברים בעולם, אלא כך היא צורת הבריאה. הבורא הוא שלם, ובו אין חיסרון. כאשר ישנה בריאה - ישנה מורכבות מעצם היות העולם נברא. המורכבות והחסרון אינם בבורא - המשפיע, אלא במקבלים - בנבראים. ארבע מלכויות מבטאות את הכוחות הפועלים בעולם מצד היותו מקבל.
עקרון זה שאף שהמשפיע הוא אחד שלם, כשהוא מופיע בעולם יש לו ביטויים שונים ואף סותרים, למה הוא דומה? לזרם החשמל. הזרם אחיד הוא בכל השקעים, ואף על פי כן פעולותיו משתנות: פעמים שהוא מחמם, ופעמים שהוא מקרר, פעמים שהוא מאיר ופעמים מסובב, בהתאם למכשיר המחובר לזרם החשמל.
השינוי, המורכבות וממילא גם החסרונות נמצאים במקבלים.
כך גם המים. המים היוצאים מן המעין שוים בכל המקומות, אך פעולתם שונה ממקום למקום בהתאם למקבלים - פעמים שהם באים להצמיח, ופעמים שבאים לנקיון, פעמים לטהרה ופעמים לשחיה.
אף התורה אחת היא, אך, כפי שכותב הרב קוק זצ"ל3:

אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת.

המפגש של אותה תורה עם אנשים שונים, עם נפשות שונות, יוצר תולדות שונות.
כך גם באור האלוקי. האור הוא אחד, שלם, אך כאשר הוא יורד לעולם הוא פוגש במקבלים שונים, בתוהו, בבוהו, בחושך ובתהום, ומפגש זה מוליד את ארבע המלכויות, את הכוחות השונים הפועלים בעולם, כפי שנראה בהמשך.

בהמשך דבריו מפרט המהר"ל את עניניה של כל מלכות:

לפיכך יש ליתן כח נפשי אל המלכות הראשון (בבל), כי מלכות ראשון היה לו החשיבות והממשלה ביותר... וזהו הוא כנגד החלק הנפשי שבאדם שהוא כח מושל...4
והיה מלכות השני מלכות מדי, והוא כח גופני באדם... ולכך כתיב אצל מלכות זה במגלת אסתר: (אסתר י', א') 'וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים'. ומה בא הכתוב הזה לומר, מה שאמר ששם המלך מס על הארץ. רק שבא לומר, שכל זה כח אחשורוש שהיה חסר ומבקש תמיד למלאות נפשו מן העושר...5
והמלכות שאחריו (יון) ראה אותו דניאל כנמר, מפני כי מלכות זה הוא כנגד חלק הג' שבאדם. כי חלק הג' הוא השכל, שהמלכות הזה היה בו החכמה והתבונה, וכמו שיתבאר זה באריכות. כי כל ענין המלכות זה שהיו מבקשים החכמה...6
המלכות הרביעית (אדום)... נגד מה שהאדם כלול מן אלו ג' דברים שהם: כח גופני שיש באדם, ויש כח נפשי, ויש לאדם כח שכלי. ואין אלו כוחות מחולקות, שאם כן יהיה לאדם ג' נפשות, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמת הפרקים, אבל יש באדם כח משותף לכל אלו ג' חלקים ביחד7.

המהר"ל מסביר כי המלכות הראשונה, בבל, היא כנגד הכח הנפשי שבאדם - אישיותו ומידותיו של האדם.
המלכות השניה, מדי, עניניה הכח הגופני, המתבטא בעושרה של מלכות זו.
המלכות השלישית, יון, ענינה החכמה, והמלכות הרביעית, אדום, כוללת את כל השלוש הקודמות לה.
נראה לומר, כי שלש המלכויות הראשונות הן כנגד הגבורה, העושר והחכמה, שלושה ערכים המהוים יחד שלמות.
בצורה אידיאלית, שלמות זו מופיעה בקדושה, כדברי הגמרא8:

אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה.

אך בעולמנו, המורכב מטוב ורע, מופיעים כוחות אלו בעולם באמצעות המלכויות, ואנו נדרשים לתקנם ולהעלותם. שליטתם של המלכויות בישראל גורמת להופעת כוחות אלה בעולם, והופעתם על ידי ישראל בצורה הנכונה - תביא להסרת שלטון המלכויות מישראל.
כמו המלכויות בעולם - כך הנגעים באדם.
הנגעים מקורם בחסרון שישנו באדם. הנברא איננו שלם, ועל כן הוא יכול להתנתק מן הקדושה ומן האור האלוקי, כביכול. הניתוק מוליד את הנתק - את נגע הצרעת.
כמו במלכויות, כך גם בנגעים, יכול החסרון להתבטא במישורים שונים.
השאת, המכוונת כנגד בבל, עניינה נפשו של האדם - המידות. כך נדרש נגע זה גם בחסידות9:

שאת רמז למדות המגונות שהם שורש כל החטאים שעל ידי מדות רעות בא אדם לכלל חטאים ושורש המידות רעות היא הגאוה ושאת רמז לגאוה על דרך דאיתא במדרש שאת זו בבל.

הספחת, מלכות מדי, עניינה העושר, שאיננו חלק מגופו של האדם אלא נספח לאדם ומתלווה אליו.
הבהרת, הבהירות וההבנה, היא כנגד יון, שעניינה החכמה. מעניין לציין שבבריאת העולם מכוון החושך כנגד יון, ובנגעים מכוונת הבהרת נגד יון. בהירות שאינה מחוברת אל הקודש הרי היא כחושך.
נגע הצרעת, הכח הכללי הכולל את שלושת הקודמים לו, מכוון כנגד אדום, הכוללת את עניינם של שלוש המלכויות, כפי שראינו בדברי המהר"ל.
כל הכוחות האלה, הקיימים באדם, ראויים להופיע בקדושה, אך כאשר הם נפגשים בחסרון הקיים בבריאה ובאדם, עלולים להופיע נגעי הצרעת.
בימים אלה אנו מתמודדים מחדש מול המלכות הראשונה, בבל. שבירת כוחה מבטא את סיום הופעת כוח זה בעולם בצורתו השלילית, ועתה עלינו לתקנו ולהופיעו בעולם בצורה חיובית ומתוקנת.




1 ויקרא רבה פרשה ט"ו, ט'.
2 עמ' ז'.
3 אורות התורה ב', א'.
4 'נר מצוה' עמ' י"א.
5 שם.
6 שם.
7 שם עמ' ט"ו.
8 שבת צ"ב ע"א.
9 נועם אלימלך על פרשת תזריע.


-------------------------------------------------------------------------------------------