מוסר "אין הדבר תלוי אלא בי" הרב יהושע ויצמןכ' באייר ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



"אין הדבר תלוי אלא בי"


התאריך שאנו נמצאים בו היום1 מופיע בתורה, ויש מקום להתבונן בעניינו של יום זה, ומתוך כך בכמה עניינים כלליים יותר.
בפרשת בהעלותך נאמר2:

ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת.

פסוק זה מתאר את תחילת המסע לארץ ישראל, ומאוד מודגש בו "השני". בכמה עניינים מצאנו כי ישנו סדר של ראשון, שני ושלישי. ננסה להתבונן בעניין זה דרך מבט על שלושת החודשים הראשונים של השנה - ניסן - "החודש הראשון", אייר - "החודש השני" וסיוון - "החודש השלישי", כפי שהם נקראים בתורה.
החודש הראשון והחודש השלישי ניתנים לאפיון על פי החגים המופיעים בהם.
ניסן - מלשון ניסים. בחודש זה נולד עם ישראל. הראשית היא בהשפעת שפע אלוקי מלמעלה למטה, ועל כן הראשית מלווה בניסים.
לידתו של עם ישראל, הכנסת הכשרון האלוקי לישראל - אלו הם דברים שמופיעים בשפע אלוקי, בלא מעשה האדם, בניסים גלויים.
סיוון - החודש השלישי הוא חודש נתינת התורה. חז"ל בגמרא רואים עניין מהותי בכך שהתורה ניתנה בחודש השלישי3:

דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי כמאן כרבנן.
תרגום: דרש אותו גלילי לפני ר' חסדא: ברוך המקום שנתן תורה משולשת לעם משולש על ידי שלישי ביום השלישי בחודש השלישי.

השלישי הוא הממצע בין שני הראשונים, כמידת התפארת (המידה השלישית) הממצעת בין החסד והגבורה - "והתפארת - זו מתן תורה"4. האמצע כולל את שני הצדדים, שלפניו, והתורה, שניתנה בחודש השלישי כוללת את כל העולם ושייכת לכל העולם.
החודש השני, אייר, מופיע בתורה ללא ציווי אלוקי על חגים. חג אחד ישנו בחודש השני, ונראה שהוא מבטא את עניינו של החודש: פסח שני. זהו חג שלא ניתן מלכתחילה על ידי הקב"ה, אלא הגיע לעולם מתוך בקשה של אנשים שהיו טמאים בעת הקרבת קרבן הפסח, וביקשו ממשה פתרון לבעייתם. הפתרון שניתן על ידי ה' הוא פסח שני - החל בחודש השני.
השני בכלל, ומתוך כך החודש השני, כולו מלמטה למעלה, כולו בהתעוררות הרצון של האדם לפעולה ולעשיה.
בהמשך לניסן - החודש הראשון המלא בחסד אלוקי השופע מלמעלה למטה, הנותן כוחות לאדם בראשית הדרך, מופיע החודש השני שבו האדם משתמש בכוחות שניתנו לו, זהו החודש של עבודת האדם.
"בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש - נעלה הענן". הענן האלוקי כבר לא חופף על ישראל, ולאחר כמעט שנה של חניה בצל הר חורב, מתחיל המסע לארץ ישראל.
ישנה כאן שלמות של שלושת החודשים - הראשון, ניסן, עניינו עם ישראל, השלישי, סיון, עניינו תורה, ועל פי זה השני, אייר, צריך להיות מיוחד בעניין ארץ ישראל5. ואכן, מלבד תחילת המסע לארץ ישראל המתואר בתורה, זכינו בדורנו להבנה מחודשת של הקשר בין חודש אייר לארץ ישראל, עם הקמתם של המדינה בה' באייר ה'תש"ח, ושחרור ירושלים ושאר חבלי הארץ באייר ה'תשכ"ז. הקשר בין אייר לארץ ישראל מביא אותנו לדבר נוסף המופיע בחודש אייר.
ר' צדוק הכהן מלובלין מביא הקבלה שישנה בין החודשים ובין הספירות. אייר מתאים לספירה השניה - ספירת הגבורה.
גבורה פירושה עצירת השפע האלוקי והתעוררות האדם לפעולה, מלמטה למעלה. העמל והיגיעה של האדם מבטאים את מידת הגבורה.
לוח השנה העברי מכיל ימים מיוחדים שנקבעו לזכר מאורעות מיוחדים, אולם, היחוד והמהות של אותם ימים הייתה קיימת עוד קודם לכן, והמאורעות רק חשפו את התכונה הקיימת באותו יום. כך אברהם אכל מצות בפסח הרבה קודם ש"לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ"6 וכך גם בענייננו. העולם חיכה 5708 שנים כדי לחשוף את הגבורה הקיימת בחודש אייר מאז ומעולם. בדורנו אנו רואים בפועל את שידעו חכמים כבר קודם לכן - כי אייר הוא חודש הגבורה.
גם חודש אייר וגם ארץ ישראל מיוחדים בכך שעניינם עבודת האדם. מדוע אין חג מיוחד כנגד ארץ ישראל, כפי שפסח עניינו עם ישראל ושבועות עניינו התורה7?
התשובה היא שנתינת ארץ ישראל לעם ישראל תלויה במעשינו, וגם לאחר שקיבלנו את הארץ, מעשינו יכולים לקלקל ולהביא ח"ו גלות. אין חג לארץ ישראל ואין חגים של שפע אלוקי בחודש אייר, כי שניהם מיוחדים לעניין זה של עבודת האדם.
בחודש אייר ובמסע לארץ ישראל מודגש כי זהו השלב השני - לאחר החסד האלוקי מופיע השלב שתלוי בנו ובעבודתנו.

הגמ' במסכת עבודה זרה8 מספרת:

אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים, והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך, ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה'. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'ונמקו כל צבא השמים' אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.

בתחילה הבין ר' אלעזר בן דורדיא שאין לו כוחות לתקן את מעשיו, ועל כן הוא פונה לכוחות אחרים בעולם שיעבדו בשבילו. אולם, הם לא מוכנים לקחת אחריות על מעשיו שלו, ואז הוא קולט, ברגע אחד, שהכל תלוי בו. בעומקם של דברים, גם ההרים והגבעות, השמים והארץ - כולם תלויים בו. ההבנה הזאת כי יש בכוחו לשנות, ההבנה שה' נותן בו אמון עצום והדבר באמת תלוי בו, הביאה אותו לבכי של תשובה, שבו יצאה נשמתו.
על כך בכה רבי - ברגעים גדולים, בהם אדם חושף את עמקי העמקים של נפשו, הוא מגיע לדברים שפעמים עוברות שנים רבות והאדם לא מצליח להגיע אליהם. ברגע אחד הבין ר' אלעזר את סוד התשובה וההתקדמות - "אין הדבר תלוי אלא בי".

הבנה זו חשובה ביותר בתחומים רבים בחיים.
ראשית, העניין שאנו עסוקים בו בישיבה - לימוד תורה. פעמים שאנו פוטרים את עצמנו במחשבה - "אני אינני בנוי ללימוד כך וכך שעות כל יום" או "אין בכוחי להגיע להבנה מעמיקה בתורה, לחשיפת העומק של תורת ארץ ישראל" וכדומה. בענוה מעושה (ומאוסה) מתיאש האדם מלהעפיל למדרגות גבוהות יותר. עלינו להבין: "אין הדבר תלוי אלא בי" - אין מציאות שאינני מסוגל להגיע אליה. אסור להשליך את האחריות על גורמים אחרים - כשרון, יכולות וכדו'. הכל תלוי בנו, ברצון ובנכונות. אין דבר שיכול לעצור את הנפש הפנימית מלהתבטא ומלפעול.
גם בתכנים הלימודיים הדבר נכון. הירושלמי9 אומר:

אמר ר' ינאי אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה. מה טעם 'וידבר ה' אל משה'. אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני היאך היא ההלכה, אמר לו 'אחרי רבים להטות' - רבו המזכין זכו, רבו המחייבין חייבו, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, מניין ודגל"ו. וכן הוא אומר 'אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים' ואומר 'מישרים אהבוך'.

"תורה חתוכה" פירושה שישנה אמת אלוקית ותפקידנו הוא לכוון אליה, כמו יריה באפילה לעבר מטרה רחוקה. אם כך הם הדברים - אין עלינו אחריות בלימוד התורה, שכן האמת כבר קיימת ומה תפקידנו?
תורה לא ניתנה חתוכה, ובידינו הכח להחליט מהי האמת. תבחן את מ"ט הפנים שבעניין, תראה לאן נוטה הרוב, ותכריע. האחריות לקביעת האמת מוטלת עלינו, הדבר תלוי בנו.
מובן שיחד עם העמל צריך להתפלל, כפי שכותב הרמב"ם10:

אלא כל דיבור ודיבור מן התורה יש בהן חכמות ופלאים למי שמבין אותם ולא הושג תכלית חכמתם, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ואין לאיש אלא להלך בעקבות דוד משיח לאלהי יעקב שהתפלל 'גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך'.

אך התפילה אינה פוטרת אותנו מאחריות, מלימוד ומנסיון להבין לעומקם ולאמיתתם את דברי התורה.

ענין נוסף בהקשר זה הוא בחירת בת זוג. הרמח"ל כותב11:

...רק בקיצור אומר איזה דבר בענין הקורבה (בין איש לאשתו): כי הנה כתוב 'אלוקים מושיב יחידים ביתה וכו'' והוא סוד גדול. כי הנה ידענו לא כל אחד נוטל את בת זוגו ואם כן ודאי הנשמות הן משרשים חלוקים, איך יתחברו? אך סוד הענין הוא כי מלבד השרש אשר לנשמות יש להם בית. ובהיות שתי נשמות ראויות להתחבר לצורך בחינת תיקון אחד יבנה להם בית חדש, והוא דבר יכול להתחדש אפילו שלא בסדר הנמצא כבר במאורות, ולכן בית חדש ימציא הקדוש ברוך הוא לנשמות האלה ובבחינת בית זה נמצא בינהם חיבור. וסוד זה 'אלוקים מושיב יחידים ביתה'. וקראם יחידים, כי הלא יחיד בלא בת זוגו.

הרמח"ל מלמדנו כי לא כל אחד נוטל את בת זוגו. "אלוקים מושיב יחידים ביתה", כל אחד מבני הזוג הוא יחיד ואין לו בת זוג הקשורה אליו בשרשו. הבית המשותף הוא זה שעתיד לקשרם ולעשותם אחד.
במבט ראשון - דברי הרמח"ל גורמים לאכזבה. הדמיונות של מפגש בין שתי נשמות שמצאו האחת את רעותה מתנפצים אל סלעי המציאות האפורה. אך האמת היא הפוכה. לפני הכל, וגם אחרי הכל - זה תלוי בך. הקשר בין שני בני הזוג תלוי בעבודתם, ולא רק בבת קול שיוצאת משמים. ברגעי משבר עליך לזכור שביכולתך לתקן, ולהפוך את המשבר למנוף להתקדמות. שוב - הדבר תלוי בנו, לטוב ולמוטב, וידיעה זו נותנת תקוה תמידית לשיפור ולהתקדמות.

באופן דומה עלינו לגשת לבחירת מקצוע. מובן שאדם צריך לברר מה מתאים לו ולנפשו, אולם באופן כללי ניתן לומר כי כל אחד יכול להיות כמעט כל דבר. כך אומר המדרש12:

... מלמד כשבירך יעקב אבינו את בניו והיה מושלן בחיות, משל יהודה באריה 'גור אריה יהודה', משל דן בנחש 'יהי דן נחש וגו'', נפתלי באילה 'נפתלי אילה שלוחה' וגו'' בנימין בזאב 'בנימין זאב יטרף', אף על פי כן חזר וקרא כולם אריות כולם נחשים כולם אילות כולם זאבים, תדע לך שהוא כן, שהרי דן שקראו נחש חזר וקראו אריה 'דן גור אריה וגו'' הא למדת שחזר וכלל ראובן ושמעון ולוי בברכת אחיהם לקיים מה שנאמר 'כולך יפה רעיתי וגו''.

העובדה שנולדת לשבט דן איננה מכריחה אותך להיות נחש (עיתונאי, לשונראי למשל...) אתה יכול להיות גם רופא... שכן, כל הברכות הגיעו לכל השבטים. האדם יכול למצוא בעצמו התאמה לכל מקצוע כמעט, וגם בזה הדבר תלוי בו - בהשקעתו, בעבודתו וברצונו להצליח במקצוע שהוא עוסק בו.




1 השיחה ניתנה בישיבה ביום חמישי, כ' באייר ה'תשס"ג.
2 במדבר י', י"א.
3 שבת פ"ח ע"א.
4 ברכות נ"ח ע"א.
5 ב'יערות דבש' (חלק ראשון דרוש ב') ישנה הקבלה בין י"ב החודשים לי"ב השבטים. חודש אייר מתאים לשבט בנימין. ולהטעים הדברים יש להוסיף שבנימין מיוחד בקשר לארץ ישראל כיון שהוא היחיד שנולד בארץ, וקשור גם לעצמאות ישראל, שכן הוא היחיד שלא השתחוה לעשו. בנימין שייך אף ליום ירושלים, כי בחלקו נבנה המקדש, ותחילת בנין המקדש היתה באייר, כפי שכותב ביערות דבש.
6 הגדה של פסח.
7 עיין בשיחה לסוכות שם הבאנו בשם הרוקח כי סוכות הוא החג של ארץ ישראל, אך בשיחה זו ישנו כיוון אחר בעניין זה.
8 דף י"ז ע"א.
9 סנהדרין פ"ד ה"ב.
10 הקדמת הרמב"ם לפרק חלק.
11 אגרות ותעודות.
12 במדבר רבה פרשה י"ג, ח'.


-------------------------------------------------------------------------------------------