פרשת השבוע פרשת תולדות הרב יהושע ויצמןב' בכסלו ה'תשס"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



"דברים ישנים מפי זקן חדש"


הפרשות המתארות את חיי האבות לא ללמד על עצמם יצאו - למען נדע את אשר עבר עליהם, אלא ללמד על הכלל כולו יצאו - למען נדע ונבין לעומקם את התהליכים העוברים על העולם, ונלמד כיצד מנהיג ה' את עולמו.
פרשת יעקב ועשו היא בנין אב לכל יחסי ישראל והאומות בכלל, וישראל ומלכות אדום בפרט.
עוד בהיותם בבטן התרוצצו הבנים ולא יכלו לחיות בשלום זה לצד זה. אף סדר יציאתם לאויר העולם מלמד על סדר הופעת המלכויות בעולם.
המדרש בפרשת השבוע מספר1:

'ואחרי כן יצא אחיו', הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סלוני (=לאחד מחכמי בית סלוני), אמר לו מי תופס המלכות אחרינו, הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו 'ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב', אמרו ראו דברים ישנים מפי זקן חדש, להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק.

המדרש נראה כ"מדרש פליאה", וככתב חידה שיש לפענחו.
נראה, ששאלת ההגמון באה ללגלג על החכם: הן מלכותנו יציבה וקיימת, ומי יפילנה וימלוך אחריה? כביכול ישאל נשיא ארה"ב את נשיאה של מדינת ישראל - מי ישלוט בעולם אחרינו?...
תשובת החכם הישראלי באה בדרך מחודדת. הוא כותב לו חלק מפסוק2:

ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב.

מילים ספורות אלה מכילות תוכן עמוק מאד.
ראשית אנו למדים מתשובתו, כי התורה היא מפת העולם, ולכן באבות האומה מקופלת ההיסטוריה של עם ישראל. המקור להבנתנו את ההיסטוריה ואת העובר עלינו אינו המציאות בהווה, אלא העבר - אנו מביטים אל המקור ממנו באנו, והוא המקור להווייתנו ולעובר עלינו.
ועוד, החכם היה יכול להסתפק במילים "ואחרי כן יצא אחיו". מה מלמדות המילים הנוספות שכתב?
יעקב לא חיכה שיצא אחיו, ואז יצא הוא, לאחר שפינה לו עשו את המקום. יעקב אוחז בעקב עשו וכך הוא יוצא. יעקב משתמש בעקב עשו לצורך הופעתו וקיומו. זהו תהליך רצוף, שבו מלכותם של ישראל משתמשת במלכויות הקודמות לה, ועל גביהן בונה את עניינה ותפקידה בעולם. האחיזה בעקב, שעל שמה נקרא יעקב, מהותית להבנת עניינו של יעקב.
בספר "מגלה עמוקות" על התורה3 כתב:

ויעקב היה ראוי לקרות בשם עקב רק 'ואחרי כן יצא אחיו' השני, 'וידו אוחזת בעקב עשו' קרי ביה ויו"ד שהיא בעקב ובסוף של עשו, סוד עולם הבא שעשו הוא עקב לסולייתא, עשה יעקב ראש ועטרה לראשו, לכן 'ויקרא שמו יעקב'.

לכאורה, יעקב צריך להיקרא 'עקב', שכן אחז בעקב. אלא ש"ידו" - אותיות יו"ד - אוחזת בעקב ומצטרפת אליו. העולם הבא נברא ביו"ד4. עשו עשה את העולם הבא עקב לסולייתו - אין הוא ראוי ליחס רציני, טפל הוא אצל עשו. יעקב לקח את העקב, ועשאו לעטרה לראשו, עיקר חייו ועניינו, ועל כן נוספה האות יו"ד, העולם הבא, בראש שמו.
עוד מובא בשל"ה5:

אחר כך אמר 'לא תשאר פרסה', זה רומז על בכור השני, שהוא בכור לשעתו שר של עשו הוא אדום. והנה יש בו סימן קבוע המראה שיש בו אחיזה בקדושה, כי ידוע שעשו נקרא חזיר, שנאמר (תהלים פ', י"ד) 'יכרסמנה חזיר מיער', והחזיר פושט טלפיו, כמו שנאמר (ויקרא י"א, ז') 'ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא', וסימנך 'וידו אוחזת בעקב עשו' (בראשית כ"ה, כ"ו), כי בפרסות עשו יש סימן טהרה מפריס פרסה הוא, על זה אמר 'לא תשאר פרסה' כי ממנו נקח לעבוד את אלהינו. והוא כדרך שאמר למעלה בענין שר מצרים, 'גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו', כך אמר בכאן בשר עשו 'לא תשאר פרסה', כלומר לא תשאר המפריס פרסה, לגמרי נדחה להיותו שיריים, רק ממנו נקח לעבוד את ה' אלהינו, כי אנחנו נהנים גם כן מזה.

העקב של עשו הוא הפרסה, שהוא סימן הטהרה של החזיר שמסמל את עשו, מלכות אדום. יעקב אוחז בעקב עשו, ופירוש הדבר הוא, שהוא נוטל מעשו את כל ניצוצות הקדושה, את כל סימני הטהרה שיש בו, ומקדש אותם בתוכו.
משה אמר לפרעה שביציאת מצרים "לא תשאר פרסה", ואף כאן כוונתו היא שישראל יטלו ממצרים את כל הדברים הטהורים שבהם, יגאלו את נקודות הקדושה המעטות שיש בהם, ויהפכו אותם לחלק מישראל.
בכך מתבאר עומק יציאתו של עשו ראשון. יעקב מגיע בהכרח לאחר שעשו מופיע, ומשתמש בעקבו לעבודתו בעולם.
אף בהמשך דרכם מקדים עשו את יעקב, כדברי הכתוב6:

יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה.

בשלב הראשון עשו עובר לפני יעקב, אך בעתיד תתקיים הבטחתו של יעקב לבוא לשעיר7: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה".
תהליך זה מלמד על עומק גדול בעולם8. לעולם ממהר החומר להופיע לפני הרוח. התפתחותה של הבהמה מקדימה את התפתחות האדם, ואף באדם עצמו - כוחות החומר מתפתחים לפני הכוחות הרוחניים.
מדוע כך מתנהלים הדברים?
הבהמה - לשון בה מה - מה שרואים זה מה שקיים. אין לבהמה תכונות פנימיות היוצאות אל הפועל, אין פוטנציאל שצריך להופיע - הכל גלוי, ולכן הכל מופיע מיד, ללא צורך בהבשלה התפתחותית. לאדם ישנו פוטנציאל רוחני שעליו להופיע, ולכן ההתפתחות איטית יותר, ומלמדת על עומק פנימי הקיים באדם.
כך גם ביחסי ישראל והאומות.
לאומות יש תפקיד מוגדר וחומרי בעולם, ועל כן הן ממהרות להופיע - וממהרות גם לרדת מבימת ההיסטוריה. תפקידו של עם ישראל מקיף את כל העולם, ועל כן הופעתו איטית, והוא קיים בעולם זמן רב ועדיין לא הגיע למלוא עוצמתו.
אנו נותנים לעשו לעבור לפנינו, כיון שתפקידנו יגיע לאט, בעוד שנים רבות, אך הוא רם ונישא: "והיתה לה' המלוכה".
תגובת ההגמון היא: "ראו דברים ישנים מפי זקן חדש". כיצד זקן יכול להיות חדש? הרי זה ביטוי שיש בו סתירה פנימית?!
בביטוי זה רומז המדרש לעומק תשובתו של החכם - אמנם הדברים שהוא כותב הם ישנים, אך אמירתם כעת, במצב כזה, יש בה חידוש.
כך יש להבין את פעולותיו של החכם המובאות במדרש בפירוט:
"הביא נייר חלק" - כאומר: הדבר שאני בא לכתוב הוא חדש, וטרם נכתב, ועל כן הנייר חלק.
"נטל קולמוס" - החכם לא הביא ספר תורה להראות את הפסוק אלא כתבו בעצמו - הכתיבה עתה, על ידי החכם, היא כתיבה חדשה. אך מהו כותב? דברים ישנים - פסוק שנכתב לפני מאות ואלפי שנים9.
הדברים אמנם ישנים, ונכתבו בתורה לפני זמן רב כסיפור לידת יעקב ועשו, אך כתיבתם עתה כתשובה לשאלת ההגמון: "מי תופס המלכות אחרינו" יוצקת בהם תוכן חדש. אין כאן רק סיפור שהתרחש פעם, במשפחת יצחק, אלא דבר הקורה היום, בהופעה של מלכויות בעולם. כך זקן יכול להיות חדש - דברים ישנים מתחדשים בהופעתם המחודשת בכל דור. "חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך".

"להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק". פשט דברי המדרש הוא, שיעקב בלידתו הצטער על שנולד שני, ובזה הבין שמלכותו תתקיים רק לאחר מלכות עשו.
בעומקם של דברים נראה, שהמדרש בא ללמדנו שיעקב כבר חוה את צער הדורות שיבואו. כל צער הגלות ושעבוד מלכויות מקופלים בחייו של יעקב. יעקב הוא מעין דגם מוקטן של מה שיעבור על עם ישראל, ואם אנו רואים שמלכותם של ישראל מתעכבת, אנו למדים מכאן שאף יעקב כבר נצטער בצער זה, וחוה את אשר אנו עוברים היום.




1 בראשית רבה פרשה ס"ג, ט'.
2 בראשית כ"ה, כ"ו.
3 פרשת בחוקותי.
4 עי' מנחות כ"ט ע"ב.
5 תורה אור פרשת בא.
6 בראשית ל"ג, י"ד.
7 עובדיה א', כ"א.
8 הרחבת דברים בענין ראה בשיחת מוסר "על קופים ואנשים" המפורסמת באתר.
9 יש לציין שהחכם כתב רק חלק מן הפסוק והשמיט את המילה "עשו", להדגיש שהוא משליך את הפסוק על זמנו, ואינו לומד אותו כפשוטו הסיפורי המופיע בתורה.


-------------------------------------------------------------------------------------------