פרשת השבוע פרשת ויצא הרב יהושע ויצמןה' בכסלו ה'תשס"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



לישון בשקט


המדרש הראשון על הפרשה דורש1:

'ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה', רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח (משלי ג'): 'אז תלך לבטח דרכך... אם תשכב לא תפחד'. 'אז תלך לבטח', זה יעקב, דכתיב 'ויצא יעקב', 'אם תשכב לא תפחד', מעשו ומלבן, 'ושכבת וערבה שנתך', 'וישכב במקום ההוא'.

מדרש זה תמוה ביותר - מה מוסיף לנו המדרש בהבנת עניינו של יעקב? אנו יודעים שיצא לדרך מפני עשו ופניו אל לבן, ואנו יודעים ששכב במקום ההוא - כל אלה כתובים בפשט הפסוקים. מה מוסיף ומחדש המדרש בכך שהוא רומז עניינים אלה בפסוקי משלי?
נראה, שכדי לעמוד על עומקו של המדרש יש לעיין בפסוקים אותם הוא דורש ובמשמעותם. "אז תלך לבטח...". "אז" פירושו "לאחר שתעשה כך וכך - תלך לבטח", וכדי להבין את הפסוק יש לעיין במקורו2:

ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל. בְּנִי אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה. וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ. אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף. אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ.

כדי ש"תלך לבטח דרכך", יש קודם לכן לנצור תושיה ומזימה, לבל ילוזו מעיניך. התושיה כוללת את החכמה, התבונה והדעת בהם נברא העולם, את החכמה האלוקית על בחינותיה השונות. אם תעשה זאת - אז תלך לבטח דרכך.

לביאור המדרש והפסוקים יש להקדים שאלות בפשט הכתובים בפרשה, שנראה שהמדרש התקשה בהן והוא בא ליישבן.
"ויצא יעקב". מילים אלה, הפותחות את הפרשה, מיותרות לכאורה, שכן בסוף הפרשה הקודמת נאמר3: "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו", ומה מוסיף הפסוק: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"? לשם מה הכפילות בתיאור יציאתו של יעקב4?
עוד יש לשאול, על הביטוי "וישכב במקום ההוא", מה בא ללמדנו, הן נאמר: "ויפגע במקום וילן שם", ומה מוסיף תיאור השכיבה?
התיאור הכפול של יציאת יעקב רומז לארבע עשרה השנים ששהה יעקב בבית שם ועבר קודם שיצא לדרכו5. יעקב לא יוצא לדרך סתם כך, ללא כל הכנה, אלא מתכונן רבות לדרכו, ועל כן נאמר עליו "אז תלך לבטח דרכך". בטחונו של יעקב נובע מכך שהוא לא לבד, אלא ה' איתו, ויש לו תפקיד ומטרה בהליכתו.
הדברים רמוזים בביטויים הכתובים בפסוקים במשלי: חכמה, תבונה ודעת, המכוונים כנגד אברהם, יצחק ויעקב6. יעקב חי את חייו כהמשך לאברהם וליצחק, והוא מבין כי חייו הם המשך הופעת האור האלוקי בעולם. מתוך הבנה זו הוא הולך לבית מדרשם של שם ועבר, ומתוכה הוא יוצא לדרך אל חרן. על כן הוא מלא בבטחון.
ההולך בדרך לעצמו, הרי שהוא חלק ממערכת הטבע, וככזה יש לו לחשוש מן הבעיות שבטבע - מחיות רעות, מאנשים רעים, מפגעים וכדומה. יעקב מבין כי הוא אינו חלק מהטבע הרגיל, אלא הוא מעליו, מתוך השליחות האלוקית שהוא ממלא בעולם, ועל כן אין הוא חושש מהצרות המקיפות אותו - עשו מאחוריו ולבן מלפניו.
מתוך כך - "וישכב במקום ההוא". השינה עצמה היא הכרח של האדם, וככזו לא היתה התורה רואה לנכון לתארה. שכיבתו של יעקב היתה מעבר לעצם העובדה שישן, והיא מבטאת את שלוות נפשו.
השינה היא מדד לשלוותו ולשלמותו של האדם. אדם שלם ישן בשלווה, ודבר אינו מפריעו. כך יעקב ההולך בדרך - חש שלם עם עצמו, עם תפקידו ועם מעשיו, ועל כן אין הוא חושש. הוא לא ישן רק משום ההכרח, כשכולו דרוך ומוכן למנוסה וכדומה. הוא שוכב וישן בשלוה, "ושכבת וערבה שנתך". ההולך ביום כראוי - ישן בשלוה בלילה.

המדרש מבין, כי תיאור התורה את דרכו של יעקב מלמד על משמעותה של הדרך. אין הדרך רק אמצעי מעבר ממקום למקום. זהו הכרח שאי אפשר להימלט ממנו, אך גם אין צורך לתארו. דברים הכתובים בתורה הם דברים בעלי ערך עצמי.
הליכתו של יעקב בדרך היא בעלת משמעות. בדרכו לחרן הוציא יעקב אל הפועל את הרכוש הרב שרכש בבית שם ועבר, את האמונה בה' ובשליחות האלוקית המוטלת עליו, ואת הבטחון בדרכו ובמעשיו. כך הלך יעקב בשלוה, וישן בשלוה, בהיותו שלם בכל מעשיו.
הדרך והשינה הן שתי תופעות שבצורה רגילה אין בהן ערך עצמי. הן משמשות כאמצעי בלבד לאדם - להגיע ממקום למקום או לאגור כוחות לקראת היום הבא. אצל יעקב אנו מוצאים, כי דוקא בהיותו ישן בדרך - התגלה אליו ה' בחלום משמעותי ביותר. יעקב הפך את הדרך מאמצעי למטרה בפני עצמה, בה התגלה הקשר שלו לה' בצורה מיוחדת. בעת שגרה, בהיות אדם בביתו ובמקומו - לא מתגלה בצורה בולטת הקשר שלו לה'. בהיותו בדרך, במקום סכנה, ובשינה, בה אין הוא פעיל - אז מתגלה כי אף בזמנים אלה הוא קשור לה', ודבר זה מלמד על הכלל - על כך שכל חייו של יעקב בנויים על הקשר האלוקי.

לימוד גדול עולה לנו מהליכתו של יעקב לחרן. הבטחון בדרך - נובע מבטחון בה'. ככל שהדרך בה אנו הולכים תהיה קשורה לרצון ה' - כך אנו יכולים להיות יותר בטוחים בה. ההולך בדרך שקבע הוא לעצמו, שלא מתוך השליחות האלוקית - יש לו ממה להתיירא ולחשוש, אך ההולך בדרך מתוך רצון ה' - עליו נאמר: "אז תלך לבטח דרכך".




1 בראשית רבה פרשה ס"ח, א'. בשנה זו נשתדל בכל שבוע לעסוק במדרש הראשון על הפרשה.
2 משלי ג', י"ט-כ"ד.
3 בראשית כ"ח, ה'.
4 עי' ברש"י שהעיר על עניין זה.
5 עי' בראשית רבה פרשה ס"ח, ה', ובעוד מקומות רבים.
6 עי' בזוה"ק (ח"ב י"ד ע"ב): "ועוד רזא דמלה היא, דתנן בעשרה מאמרות נברא העולם, וכד תסתכל תלתא אינון, ועלמא בהו אתברי, (שמות ל"א, ג') 'בחכמה ובתבונה ובדעת', ועלמא לא אתברי אלא בגיניהון דישראל, כד בעא לקיימא עלמא, עבד לאברהם ברזא דחכמה, ליצחק ברזא דתבונה, ליעקב ברזא דדעת".



-------------------------------------------------------------------------------------------