פרשת השבוע פרשת ויצא הרב מנשה וינרה' בכסלו ה'תשס"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
ערך: יעקב קופל.



סיפור הדודאים


זעקתה של לאה

פרשתנו עוסקת בין השאר בסיפור נישואיו של יעקב עם לאה ורחל. לאחר כל הסיפור המסובך הזה, מופיע לנו סיפור קטן של ראובן, בנה הבכור של לאה שמביא לה דודאים מן השדה (ל', י"ד - י"ח):

וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו
ותאמר רחל אל לאה - תני נא לי מדודאי בנך.

ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני
ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך.
ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא.
וישמע אלהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי.
ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר.

על פי ההבנה הפשוטה של הסיפור יש כאן טעם לפגם.
ידוע לנו שרחל סובלת סבל רב שכן היא לא מצליחה ללדת ילדים לעומת לאה שאכן מצליחה. לאחר שהיא נתנה את שפחתה ליעקב, נולדו שני ילדים, אך מיד לאה מסרה את שפחתה והולידה גם היא שני ילדים, מה שמכסה על היתרון שהרגישה רחל בלדת שפחתה שני ילדים.
על רקע הדברים הללו, רחל צופה בראובן מגיע עם פרחים לאמו, ורחל מבקשת שגם היא תזכה לקבל מעט פרחים. התגובה המצופית מלאה, אחת מארבע האמהות היא רחמנות פשוטה על העקרה. היינו מצפים שהיא תתן לרחל את כל הדודאים. ההתנהגות התוקפנית של לאה, על פי פשטי הכתובים, מעמיד אותה באור לא סימפטי.
נוסף על כל אלה, ניתן להקשות על עצם הטענה. לאה טוענת שרחל לקחה לה את בעלה, האם לאה שכחה מי לקח ממי את יעקב?

במסכת מגילה (יג:) מובא המדרש שמדבר על כך שהיו ליעקב ולרחל סימנים מוסכמים שעל ידם יעקב יזהה שאכן רחל היא הנמצאת איתו, אולם בשלב מסויים רחל החליטה שלא לבייש את אחותה ומסרה לה את הסימנים.
אם כן, לאה חייבת לרחל טובה על כך שהיא התחתנה עם יעקב בזכותה ולא להאשים אותה על מעשה שלא עשתה!
על פי מדרש זה עולות תמיהות נוספות על מעשיה של לאה. כיצד היא הסכימה לקבל את הסימנים מרחל ולקחת לה את יעקב? מדוע היא לא מחתה על כך אלא הסכימה להחלפה?
הקב"ה נתן ללאה את שכרה על מעשה זה, יששכר1. איך הקב"ה הסכים עם המעשה הזה ועוד נתן עליו שכר?

כל הקושיות האלו מעוררות אותנו לחשוב ולהעמיק בדמותה של לאה אימנו, ולנסות להבין באמת איך יתכן שאחת מארבע האמהות התנהגה בצורה שכזו?

ההתאפקות

הרב נויגרשל מציע הסבר לסיפור שהתחולל בין רחל ולאה, ועל ידו מתורצות כל הקושיות. הסבר זה מסתדר עם פשט הכתובים, אך יש לציין שלא מסתדר עם כל המדרשים.
יעקב אבינו אוהב את רחל ועל כן מוכן לעבוד בשבילה שבע שנים2. כל זאת לאחר שהוא כבר הכיר אותה על הבאר, ואף נשק לה. אף היא הכירה אותו ואת יכולתו על ידי גלילת האבן, ונוצר מצב שלא היה לו תקדים אצל שאר האבות שהבעל הכיר את האישה בצורה שכזו לפני הנישואים.
במהלך כל אותם שבע שנים נראה שהם דיברו פה ושם, תיקשרו בצורה זו או אחרת ויחדיו חיכו וציפו ליום חתונתם. אלא שלרחל הדבר לא היה פשוט, ונראה שיעקב שם לב לכך.
הבעיה שמפריעה לרחל מופיעה בפסוקים. לפני שנעמוד על הבעיה, ננסה להבין את הקושי שמופיע בסדר הפסוקים בשיחתו של לבן עם יעקב (כ"ט, ט"ו - י"ח):

ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך.
וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל.
ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה.
ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה.

מדוע הכתוב עושה "הפסק" בין שאלתו של לבן לתשובתו של יעקב, ומכניס באמצע את תיאור שתי בנותיו של לבן? נראה שהיה יותר שייך לכתוב זאת לפני כל הדו - שיח ולא באמצעו.
מהפסוקים הנוספים הללו מתגלה שלא היה פשוט שיעקב יבקש להתחתן עם רחל במצב הנתון, שכן יש לה אחות גדולה שלא התחתנה. הדברים הללו מוצגים בפנינו כבעיה אמיתית, ואכן יש לה הדים במדרשי חז"ל (בראשית רבה ע', ט"ז):

ועיני לאה רכות... ומהו רכות? רכות מבכיה. שהיו אומרים כך היו התְנאים הגדולה לגדול והקטנה לקטן, והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפול בגורלו של רשע (עשו)...

ניתן לראות מהמדרש שאכן יש חשיבות לכך שלאה יותר גדולה מרחל לעניין הנישואים.

אם כן, רחל מרגישה לא כל כך בסדר שהיא מתחתנת לפני אחותה הבכירה, ועל כן היא מצנעת ממנה עניין זה. רחל לא רצתה שלאה תפגע ממנה בכי הוא זה, וחששה שפרסום מוקדם של חתונתה יגרום ללאה רק צער נוסף.
בינתיים, יעקב ורחל חיו בחשש שלבן יחליף את רחל במישהי אחרת, אך לא דמיינו שזאת תהיה לאה אלא סתם מישהי אחרת, אולי אחת השפחות. מקורו של החשש הזה מתחיל בדברי לבן (כ"ט, י"ט): "טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר". מדבריו של לבן משתמע שישנם הרבה אלטרנטיבות אחרות, מאחר והוא בעל נכסים ואפשרויות רבות. ניתן לתת את רחל לאיש אחר, וכנראה שאפשר לתת ליעקב מישהי אחרת.
על כן, חיברו יעקב ורחל סימנים ביניהם, למנוע מלבן להחליף את רחל במישהי אחרת. אך כל זאת נעשה בחשאי על מנת לא לפגוע יתר על המידה באחות הגדולה.

אך כשהגיע ליל חתונתם של רחל ויעקב השתנו התוכניות מהקצה אל הקצה. ביום החתונה לבן ניגש ללאה ומודיע לה שהיא הולכת להתחתן היום עם רועה הצאן שעובד אצלם כבר שבע שנים. לאה נרגשת כולה, רצה אל אחותה הצעירה, רחל, ומבשרת לה על החתונה שהולכת להתקיים באותו ערב.
בשלב זה רחל יכלה לקרוע את מסך האשליות מעל פניה של לאה ולהעמידה במקומה, אך היא ברוב עוצמתה לא החוירה והבינה מה היא הולכת לקבל על עצמה. רחל גמלה החלטה בליבה שהיא לא מביישת את אחותה גם במחיר שהיא זאת שתתחתן עם יעקב ולא היא, על כן היא מוסרת לה בנוסף לכך את הסימנים שקיבלה מיעקב. ברור שהיא לא מגלה לה שהסמנים נועדו אליה, לרחל, אלא היא מציגה את עצמה כשליחה של יעקב למסור את הסימנים ללאה.
המעשה הגדול הזה של רחל מסביר מדוע לאה לא התנגדה לכל העניין, מאחר והיא לא ידעה כלל על תוכניותיהם של רחל ויעקב. לא רק זאת, אלא שבזמן מסירת הסימנים לאה שמחה שבעתיים שכן היא מבינה שהרצון שלה להתחתן עם יעקב נענה בחיוב גם מצידו.

לאחר שהתגלה הסיפור בבוקר, היינו מצפים שיעקב ירגז עליה, ויטען שהוא רצה את רחל ולא אותה, אולם על פי פשט הפסוקים העניינים התגלגלו בצורה אחרת - (כ"ט, כ"ה) "ויהי בבקר והנה הוא לאה ויאמר אל לבן...". לאחר שיעקב מגלה שהוא קיבל את לאה במקום רחל, הוא לא מעלה על דעתו שלאה עשתה זאת במזיד אלא מלין את תלונותיו על לבן.
פעם נוספת מתגלה איפוק מדהים, והפעם מאת יעקב. פעם נוספת נולדת אפשרות שלאה תגלה את העול שנעשה כאן, אך על מנת שלא להכלימה הוסתרו ממנה הדברים. נוצר מצב שבו לאה נשואה ליעקב כאשר היא בטוחה שאלו נשואים מתוכננים מראש, במטרה לשאת דווקא אותה.
ניתן לדייק בפסוקים את שהתרחש לאחר מכן. ניתן לזהות חוסר סימטריה בין נישואי לאה לנישואי רחל. יעקב נשא את לאה לאחר שבע שנות עבודה, אך אצל רחל קודם נשא אותה ורק לאחר מכן עבד את שבע השנים הנוספות שהתחייב ללבן. חוסר הסימטריה הזה סיבך את המשך הסיפור.
לאחר שבוע של שבע ברכות, בו יעקב ולאה רצים מסעודה לסעודה מגיע סוף סוף הרגע שבו לאה מרגישה שהיא יכולה לנוח קצת. אולם, יעקב מודיעה לה שבדיוק היום יש להם חתונה שהם חייבים להגיע אליה, ולאה לא מבינה מי כבר הזמין אותם. היא מנסה להניא את יעקב מהחתונה הזאת אך משום מה הוא מתעקש על כך שהוא חייב ללכת לשם. אותה חתונה היא חתונתו שלו עם רחל, אחותה הצעירה של לאה.
כיצד מרגישה לאה כשהיא שומעת בשורה שכזו? מיד היא מתחילה לחשוד על קשרים נסתרים שהיא לא שמה לב אליהם בין יעקב לאחותה. מה שבטוח הוא שלאה אינה מרגישה טוב עם המעשה הזה.
נוסף על כל הסיפור של החתונה הנוספת מגלים לנו הפסוקים מה התרחש לאחר מכן (כ"ט, ל' - ל"א):

ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות.
וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה.

מפסוקים אלו ניתן להבין שאין הכוונה שלאה היתה שנואה ממש אלא שיעקב אהב יותר את רחל. אך על פי מה שסיפרנו עד כה מובנת המשמעות של העדפה זו. לאה מאוכזבת לא רק מכך שרחל נישאה גם כן ליעקב, אלא גם מכך שהיא לוקחת את כל היחס של יעקב. היא מבחינה בכך שהיחס של יעקב לרחל יותר טוב מאשר היחס אליה (דוגמא לכך ניתן לראות בתחילת ספר שמואל ביחס השונה לחנה ולפנינה, ותגובתה של פנינה בעקבות כך לצרתה).
לאה מבטאת את הרגשתה בקריאת השמות לילדיה.

בראשית (כ"ט, ל"ב - ל"ד):

ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי.
ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון.
ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי.

בלידתו של ראובן לאחר עקרות ממושכת כפי שחז"ל מגלים לנו (לכן מופיע "ויפתח את רחמה"), קיותה לאה שהמצב בינה לבין בעלה ישתנה ולכן היא מבקשת "עתה יאהבני אישי"3. אולם, הדבר לא שינה ולכן היא מבקשת בבן השני שישמע ה' אל תפילתה. את הדרשה של הבן השלישי, לוי, ניתן להבין על פי פירוש עממי שגם אמיתי. אישה שמחזיקה בשני ידיה ילדים, ועליה להוביל גם כן את הבן השלישי, אין ביכולתה לעשות זאת לבד. על כן היא מקוה ש"הפעם ילוה אישי אלי" ויעזור לה בכך.
אצל יהודה היא אומרת "הפעם אודה את ה' ", וחז"ל (מובא ברש"י על פסוק ל"ה) מסבירים שעשתה חישוב שקיבלה יותר מחלקה.
על כל פנים, שום דבר לא משתנה ביחס של יעקב שיעודד את לאה. ובתוך כל אווירת הנכאים הזאת מצידה של לאה, רואה רחל את ראובן מגיע עם דודאים לאמו. הדודאים הם שמסמלים את האהבה כפי שמתבטא בשיר השירים (ז', י"ג - י"ד):

נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דדי לך.
הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך.

אותם דודאים נשלחים ללאה, האשה השנואה, על מנת לנחם אותה מעט. אולם, מצד שני עומדת רחל ומבקשת גם היא מעט מהדודאים. הבקשה של רחל פרטה על נימים מאוד רגישים אצל לאה, והיא פרשה זאת בתור חוצפה גדולה. לאה תמהה, כיצד רחל אחותה מבקשת מהדודאים שאמורים לנחם את לאה ממעשיה של רחל עצמה?
כאן יש נקודת מבחן גדולה נוספת. לרחל מגיעה הזדמנות נוספת לספר ללאה את הסיפור האמיתי שהיה, אך היא מתאפקת בצורה מדהימה ושותקת.
עוצמתה של רחל מופיעה פעם נוספת באחד מצאצאיה, אצל שאול. לאחר המלכתו הראשונה (שמואל א' י', כ"ז):

ובני בליעל אמרו מה יֹּשִׁעֵנוּ זה וַיִּבְזֻהוּ ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש.

רמז נוסף לשייכות של התכונה הזאת לרחל, ניתן לראות בנבואתו של ישעיה (נ"ג, ו' - ז'):

כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עון כלנו.
נגש והוא נענה ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גזזיה נאלמה ולא יפתח פיו.


שמות ופירושים

כפי שראינו בנבואת ישעיהו, שמה של רחל כחלק מהצאן הוא בעל משמעות גדולה גם לגבי אופיה של רחל עצמה. ככלל, כל השמות שבתנ"ך ניתנים להדרש, כאשר חלק מהדרשות נעשות על יד התנ"ך וחלק נעשות על ידי חז"ל. גם בדורות מאוחרים יותר נדרשים השמות על ידי החסידות ובספרים הפנימיים השונים.
אם כן, ננסה להבין מה פשר השם לאה?
ניתן לראות ייחודיות בשמות הניתנים במשפחות של האבות. כגון אברהם, שרי, ומלכה שהם לשונות של מלכות ושררה. מצד שני אנו פוגשים בביתו של בתואל את רבקה שנקראת על שם הצאן הנאכל ונראה טוב, "עגל מרבק" - עגל שאוכל ממקום שמפטמים אותו. כמו כן רחל ואפילו לבן. אנו מוצאים בפרשת המשכורת שלבן צריך לתת ליעקב, את המילה "לבן" שחוזרת שוב ושוב בהקשר לצאן שנראה טוב. על כן, ניתן להניח ששמו ניתן לו על שם הצאן הלבן, האיכותי. בצורה דומה ניתן לפרש גם את שמו של יעקב, מעבר לדרשות של הפסוקים ושל רבים אחרים. בתהילים מופיע השורש ע.ק.ב (י"ט, י"ב) "גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב", כאשר משמעותו שכר. על כן, מסתבר שאחת ממשמעויות שמו הינה על השכר שהוא מקבל על הצאן.
שמות של נשים הקשורים לצאן מופיעים גם כן במשל כבשת הרש, או כפי שמיכל נקראת (שמואל ב' ג', ה') "לעגלה אשת דוד" וחז"ל מפרשים שזאת מיכל וכן במשלו של שמשון (שופטים י"ד, י"ח) "לולא חרשתם בעגלתי" כאשר על פי הפשט הכוונה לאשתו.

כעת ננסה להבין מהי משמעות השם לאה בהקשר לצאן, כפי ששאר השמות שבמשפחתה נקשרו בענייני הצאן.
ישנם שמות רבים בתנ"ך שכתובים בשיכול אותיות, כגון: שלמה - שמלה, נח - "ונח מצא חן" ועוד. ונראה שכך גם שמה של לאה, שבא מלשון איילה, הנקבה של האייל (אמנם, גם האיל מאותה משפחה). שמה של לאה במינוח הזה חוזר שוב ושוב בפרקים שאנו עוסקים בהם:

(ל"א, ל"ח) זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי" - רחל כנגד לאה.
(ל"ב, י"ד) עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים.


ומשמעות השם איילה מתבטא בצורה הכי חזקה בפסוק במשלי (ה', י"ט):

אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד.

אלו הם ביטויים לאישה אהובה, שמדמים אותה לצאן.
אמנם, שמה של לאה השתנה בתנ"ך ולא נכתב כסדרו מכיוון שלבסוף התברר שדוקא האיילה היא לאה, מלשון לאות ועייפות. לאות היא עייפות שמונעת מהאדם לפעול, כפי שמופיע במצרים במכת הדם (שמות ז', י"ח) "...ונלאו מצרים לשתות מים מן היאֹר". זוהי תכונה שמאפיינת את לאה, שהיא מנועה מלהתחתן. היא לא רוצה להתחתן עם עשו כפי שרצו לייעד לה ולכן היא יושבת בבית ומנועה מלהתחתן, ומתברר שאילת אהבים נהפכה ללאה. העניין ממשיך גם לאחר החתונה, כאשר לאה מרגישה שהיא מנועה מיעקב, וכל זה מתבטא במשחקי המילים בשם לאה שמופיע לאורך כל הסיפור (פרק כ"ט):

(כ"א) ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה.
(כ"ג) ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה.

אלו ביטויים שבאותם הקשרים, אינם מופיעים אצל רחל:

(כ"ח) ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן לו את רחל בתו לו לאשה.
(ל') ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות.

הפסוקים מבטאים את רצונה של לאה שיעקב יבוא אליה אך היא מרגישה מנועה ממנו, היא מרגישה שגם ימיה מלאו, אך בזכות השאיפה החיובית שלה ועבודתה ללא לאות זכתה שבאחרית הימים יצא ממנה דוד המלך ששר במזמורי התהילים ללא לאות דברי שירות ותשבחות לאל בורא עולם שלא מנע חסדו מבני אדם.




1 ניתן להבין מהפסוקים שהסיבה לקריאת השם קשור לנתינת השפחה, אך ניתן לומר שהשם נקרא עקב הכתוב בפסוק י"ח "ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני".
2 (כ"ט, כ') "... ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה" - ההגיון מחייב את ההיפך, שבגלל אהבתו אותה כל יום גברו הגעגועים והזמן היה מעיק מיום ליום. אך הקדמונים כבר עמדו על כך שהכוונה שיעקב אהב את רחל בצורה כזו שהיה מוכן להקריב יותר משבע שנים על מנת להינשא לה.
3 הגמרא בברכות (ז:) דורשת אחרת את שמו של ראובן: "אמר רבי אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי..." ובהמשך הדרשה מסבירים שעשו שנא את יעקב על שלקח לו את הבכורה ואילו ראובן לא שנא את יוסף בעקבות שקיבל במקומו את הבכורה ואף הציל אותו ממות על ידי אחיו. אך צריך להבין מדוע לדרוש אחרת את השם ממה שהפסוקים עשו? אלא שהרעיון שווה. ראובן הוא בכור לאה ויוסף הוא בכור רחל והמתיחות שלכאורה רחל לוקחת את התפקיד של לאה מסתובב גם בדרשה הזו.
מעבר לכך מסביר הגר"א שבכל השמות מופיע השם לפני הנימוק ואילו בשמו של ראובן הנימוק מופיע לאחר השם. מכאן הסיקו חז"ל שיש נימוק נוסף לפני השם שאינו מופיע בכתובים.



-------------------------------------------------------------------------------------------