פרשת השבוע פרשת תרומה הרב מנשה וינראדר א' ה'תשס"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
ערך: ערן כהאן.



מזבח הקטורת


בצורה כוללת, אפשר לומר, שחומש שמות בנוי על פסוק אחד והוא "שלח את עמי ויעבדני".
חלקו הראשון של הספר עוסק ביציאת מצרים, "שלח את עמי", והשני עוסק במגמה - "ויעבדני", דהיינו מעמד הר סיני, המשכן ושאר המצוות.

פרשת תרומה, כידוע, עוסקת בציווי המשכן וכליו. סדר העניינים בפרשה מופיע בצורה הבאה:
חומרי המשכן, הארון עם הכפורת והכרובים, השולחן, מנורת הזהב, מבנה המשכן, הפרוכת, המזבח ולבסוף חצר המשכן. מבלי להתעמק יותר מדי, אפשר להבחין שהדברים מסודרים בסדר החשיבות מהפרטים הפנימיים אל החיצוניים. כמו כן, מאוד בולט שחסרים בפרשה שני עניינים - הכיור, שמופיע בפרשת כי תשא, ומזבח הזהב, מזבח הקטורת, שמופיע בפרשת תצוה. ננסה להתמקד בענין השני, ולהסביר מדוע חסרה הפרשה ענין זה.

לאחר שפירטה התורה, בפרשות תרומה ותצוה, בצורה מדויקת את כל ענייני המשכן וכליו, בסוף פרשת תצוה מסכמת התורה בכמה פסוקים את ענין המשכן1:

וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי... וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלקיכם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹקיהֶם.

וממש לפני שמתחילה הפרשה הבאה, פרשת כי תשא, נזכרת לה התורה לציין את מזבח הקטורת דווקא כאן!?

וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר... 2

הגמרא בזבחים מביאה את ההלכה, שאם כלי מכלי המקדש איננו, הכלי מעכב את עבודתו, ואי אפשר לעבוד במקומו של הכלי. לדוגמא, אם המנורה אינה נמצאת במשכן, אין אפשרות להדליק את הנרות במקומה של המנורה, והיא מעכבת. יש יוצא מן הכלל בהלכה זאת - מזבח הקטורת: "אמר רב מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו". יש שהסבירו שהלכה זו למד רב מכך שנעקרה פרשיית מזבח הקטורת מפרשת תרומה.
על כל פנים, צריך להסביר מדוע דווקא מזבח הקטורת יוצא דופן3.

בתחילת הפרשה, הקב"ה מצוה את משה שהמשכן וכל כליו, יבנו בהתאם למה שיראה לו בהר:

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ.

ואכן אנו מוצאים אחרי כל פרשה, את אותו ביטוי חוזר על עצמו:
על שלושת הכלים הראשונים נאמר למשה: "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר".
גם על המשכן עצמו נאמר לו: "וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר".
וכך גם על המזבח: "כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ".
ושוב, בצורה מפתיעה, יוצא הדופן בענין הזה הוא מזבח הקטורת, שלא נאמר למשה לבנותו כאשר הראהו בהר, וזה הרי בא בסתירה כנגד הפסוק הראשון - "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ.. אֵת תַּבְנִית כל כֵּלָיו" - שכלל בתוכו את כל הכלים?!

הרמב"ן אומר שצווי המשכן בא כהמשך לאותו מעמד גבוה של גילוי שכינה בהר סיני.
מעמד הר סיני הינו זמני, והבעיה היא שהשפעתו תפוג. משה קרע לבני ישראל את הים, ואכן נאמר "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו", אלא שההשפעה לא החזיקה יותר מדי זמן, ומיד אח"כ בני ישראל כמעט וסוקלים את משה, בטענה שחסר להם מים. מטרת המשכן, מבאר הרמב"ן, היתה לשמר את אותו גלוי שכינה שנעשה לעיני כל ישראל בהר סיני, על ידי בניית המשכן, "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".
לכל דבר בעולם הזה, יש מקור רוחני בעולם העליון4. כך גם לבית הבחירה, כמו שאומרים חז"ל, ש"בית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה"5. ורעיון המשכן הוא שהשכינה תרד ותדור בתוכנו. כביכול, יש לו לקב"ה משכן רוחני בשמים, בראש ההר, ואותו הוא מראה למשה, ומצוה עליו לעשות כאן בארץ משכן באותה התבנית הרוחנית שהוא ראה בשמים.
כשהקב"ה נמצא למעלה, אז ברורה ההפרדה, אבל כשהוא נמצא בתוכנו זה יכול להיות מסוכן; בלי המשכן, אמנם הקשר חלש, אך אין חשש לתקלות. מצד שני, כשהשכינה יורדת לארץ, יש אפשרות לקשר הרבה יותר ישיר ועוצמתי עם השכינה, אלא שזה יכול ליצור הרבה מאוד בעיות. כשהשכינה איתנו זה מחייב אחריות עצומה, והחשש לנזק הינו גדול, שכן כל פספוס קטן יכול להיות מסוכן. עוזיהו היה מלך צדיק, ואעפ"כ הוא נפל בדיוק בנקודה הזאת, דהיינו, התקרבות יתירה אל השכינה, ועל כך נצטרע עד יום מותו. כל אחד צריך לדעת מה מדרגתו, עד היכן יש ביכולתו להכנס, ואיפה כבר עובר הגבול. וזו בדיוק המשמעות של הקטורת - "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם" - ליצור חציצה בין מקום שאליו אפשר להכנס, ובין מקום שאליו אי אפשר להכנס, "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" - כלומר, עד ולא עד בכלל.
מיד נוכיח את הענין, אבל ראשית נראה כיצד מתורצות בזה השאלות.
לפי מה שאנו אומרים יוצא, שלמזבח הקטורת אין גילוי רוחני במקדש של מעלה, שכן אין תכליתו אלא להגביל ולחצוץ מאת השכינה, ממילא מובן למה לא נאמר בו "כאשר אתה רואה בהר" - כי אין מה להראות. מובן מדוע לא מופיע מזבח הקטורת בפרשה, תחת הכותרת של - "כָּל כֵּלָיו", יחד עם שאר פרטי המשכן - שכן מזבח הקטורת אינו אלא תוספת שבאה אחרי הציווי הראשון על המשכן, והראיה היא שבמניינים הבאים הוא כן נמנה יחד עם הכלים. אולי אפשר עכשיו גם להבין את ההלכה שמזבח הקטורת אינו מעכב לעבודתו, בניגוד לשאר הכלים, שהרי עקרו של המזבח הוא עמוד הענן העולה ממנו, ולא המזבח עצמו, ממילא מציאותו אינה מעכבת.

ונוכיח ראשית כי מטרת הענן, היא אכן להוות מסך וחציצה:

..וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה.

עמוד הענן עבר אחורה, כדי ליצור מסך החוצץ בין מחנה ישראל למחנה מצרים. מקור נוסף בו מופיע ענין הקטורת:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף. וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם. וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה.

הקב"ה מצוה את אהרון לעבור עם הקטורת. ואהרון נעמד עם אותה קטורת, שמעלה מסך שחוצץ ומפריד בין המתים לחיים.
הנה מתברר שעמוד הענן יכול לשמש הפרדה בין מצרים לישראל, בין ישראל לעצמם, וכמו אצלנו במקום השראת השכינה - בין ישראל לאביהם שבשמים.
קטורת מלשון קטרא - קשר. דווקא המחיצה של הקטורת, היא זו שמאפשרת לנו את הקשר. לפעמים אי אפשר להסתכל בהופעה כולה, והצמצום הוא זה שמצליח לקשר.
התורה רומזת שמזבח הקטורת ניתן בעצם בדיעבד, בצורה כזאת שיוכל לקשר אותנו עם הקב"ה, וזו הסיבה שהזכירו אותו בנפרד, ומעכשיו והלאה הוא נמצא תמיד יחד עם שאר הכלים. לכן הוא ממוקם בקודש, כתמרור שמטרתו להזכיר לכהנים שאי אפשר להתקרב אל השכינה בצורה מוחלטת. וביום הכיפורים, כשהכהן הגדול עוקף את אותו תמרור, ונכנס אל קודש הקודשים, הוא באמת מכניס איתו כף ומחתה, ומעלה קטורת בתוך קודש הקודשים - מה שמחזיר אותנו לאותה נקודה, שאפילו לכהן גדול ביום הכיפורים אסור להגיע אל הקודש, ולכן הוא לוקח איתו את הענן פנימה, להבטיח את החציצה ולהראות שאע"פ שהוא מתקדם כלפי השכינה, זה עד ולא עד בכלל. ולבסוף הוא נכנס שוב, כדי להוציא את הכף והמחתה, להחזיר את הענן למקומו - על המזבח.

ישנו עמוד נוסף, שמתקיים לצדו של הענן, הלוא הוא עמוד האש. ננסה לבאר את משמעותו ואת היחס בין השנים:
הענן, כמו שהסברנו, מופיע על מזבח הקטורת, ובמקביל - "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" - על מזבח הנחושת. האש היא חיצונית, ונמצאת בחצר המשכן, לעומת הענן, שהוא פנימי יותר, שרק הכהנים רואים אותו.
היחס הזה מתחיל במעמד הר סיני. לעולם:

ישראל מתעסקים עם האש:

פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר.
אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת.


ומשה - עם הענן:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן.
וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר.
וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר.

המשמעות היא כזאת. ישראל, שמדרגתם פחותה יותר, מגיעים עד לאש שעל המזבח החיצוני, וזהו המפגש הנמוך יותר עם האלקות. המדרגה היותר גבוהה היא הענן, שבאים אתו במגע משה והכהנים.

נכון, גם כאן יש מקרה יוצא דופן, שבו משה נפגש עם אש, שזה היה כזכור - בסנה.
יש המנסים לומר שמשה היה רק בתחילת דרכו, ולכן עוד לא הגיע למעמד גבוה מספיק6, אבל זה קצת קשה על דברי חז"ל, שאומרים שדווקא בסנה הייתה למשה התגלות מאוד גבוהה.
הגמרא בסוכה (כח.) מספרת:

שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן.. גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל, בשעה שיושב ועוסק בתורה - כל עוף שפורח עליו מיד נשרף.

שואלים - אם יונתן בן עוזיאל, מרוב עוצמתו, עוף שפורח עליו מיד נשרף, מה היה רבו יכול לעשות?
על דרך הדרוש, מבואר בחסידות, שרבו הלל, שהיה במעלה גבוהה ממנו, מרוב עוצמתו האדירה, עוף שפורח עליו - לא היה נשרף. דהיינו, יש מעלה ששורפת כל מה שבא במגע, ויש מעלה יותר גבוהה, שמרוב עוצמותיה האדירות היא מתעלה למדרגה של אש עליונה שאינה אוכלת. המדרגה של משה בסנה היתה כל כך גבוהה, עד שהאש כבר לא אכלה, והסנה איננו אוכל.




1 שמות כ"ט, מ"ג-מ"ו.
2 שמות ל', א'-ב'.
3 הראשונים מסבירים שבאמת מזבח הקטורת הוא מעין נספח למשכן, והוא בא כדרך מלך שמעדן ומקשט את ארמונו.
4 "יד ה'" - יד זהו גילוי רוחני שמקורו עליון, אלא שבעולמנו הוא בא לידי ביטוי כאותה 'יד' שמוכרת לנו. אבל שרשה רוחני ולא הפוך.
5 מדרש תהלים, מזמור ל.
6 המלבי"ם באמת מפרש שבהתגלות הראשונה של משה בסנה, נגלה אליו ה' באספקלריא שאינה מאירה.



-------------------------------------------------------------------------------------------