מוסר יום שאילת הגשמים הרב יהושע ויצמןו' בחשון ה'תשס"ח

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



יום שאילת הגשמים


מידי שנה אנו מקוים שנזכה לומר באחת השיחות את הברכה על ירידת הגשמים, ובשנים רבות אנו אכן זוכים לכך. לעתים אנו נאלצים, לצערנו, ללמוד את סוגיית עצירת גשמים. מן הראוי, אפוא, לעסוק ביום זה, בו מתחילים לשאול על הגשמים, בשאלה: מה מוטל עלינו לעשות כדי שנזכה לשנה גשומה. הדבר תלוי, כפי שנראה, במעשינו - ברקע התורני והחברתי שאנו יוצרים כאן, בעולם המצפה לגשם.
בזוה"ק1 מובא:

תניא אמר ר' יוסי: פעם אחת היה העולם צריך לגשמים, באו לפני ר' שמעון, ר' ייסא ור' חזקיה ושאר החברים. מצאוהו שהיה הולך הוא ובנו ר' אלעזר לראות את ר' פנחס בן יאיר. כיון שראה אותם פתח ואמר: "שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". "מהו "שבת אחים גם יחד", כמו שנאמר: "ופניהם איש אל אחיו", כי בשעה שהיו מסתכלים זה בזה פנים בפנים, כתוב "מה טוב ומה נעים", וכשהזכר מחזיר פניו מן הנוקבא, אוי לעולם... ועתה אני רואה שאתם באתם על מה שהזכר אינו שורה בנוקבא. אמר: אם לזה באתם אלי, שובו. כי ביום הזה הסתכלתי שהכל יחזור לשרות פנים בפנים. ואם באתם אלי ללמוד תורה, תשבו עמי. אמרו לו: לכל באנו לאדוני, ילך אחד ממנו ויבשר לאחינו שאר החברים, ואנו נשב לפני אדוני...
פירוש אחר, "הנה מה טוב ומה נעים", אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה, מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה שרוצים להרוג זה את זה, ואחר כך חוזרים להיות באהבה ואחוה. הקב"ה מה הוא אומר, "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"...

הגשמים תלויים בהארת פנים, וזה קורה כשיש "שבת אחים גם יחד". כשיש קרקע נוחה וראויה לקבלת גשמים, כשהחברה והציבור בנויים בצורה נכונה.
הגשמים יורדים לבני האדם, ועל כן עליהם להיות באהבה ואחוה זה לזה כדי שירדו עליהם גשמים. חברה מתוקנת היא חברה שבעבורה יורדים גשמים.
בהמשך מלמד ר' שמעון שהדבר נכון גם ביחס לחבורת התלמידים. כשהחברה מתוקנת יורדים גשמים, וזה נכון גם לחברת אנשים החיים יחד, ולא רק ברמה הלאומית. בני האדם צריכים להיות ראויים לכך שירדו עליהם גשמים, ועל כן יש לתקן את החברה, כמצע נכון לירידת הגשם.
חכמים אומרים ש"מפתח של גשמים" נמצא בידי הקב"ה. ירידת הגשם היא דבר שאין יכולת בידי האדם לתכנן אותו, לדאוג שיקרה או לדעת האם יהיה וכיצד יהיה. ידיעת העת של הגשם נשגבת מבינתנו, אך חכמים נתנו בידינו פתרון - לבנות חברה מתוקנת ואנשים ראויים לירידת הגשם עליהם.

הדבר רמוז בפרק שבו מופיע הפסוק שאותו אומר ר' שמעון2:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו. כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם.

"שבת אחים גם יחד" מוביל ל"טל חרמון", ולברכת החיים עד העולם. השפע מן השמים תלוי בחיים חברתיים מתוקנים כאן על האדמה.
עלינו להתחזק בלימוד זכות איש על רעהו, בהעברה על מידותינו, בבנין חברה נעימה שכיף לחיות בה, שטוב ונעים לשבת בה. ההשתוקקות לכך נכונה הן מצד המעלה והברכה שיש בחברה כזו מצד עצמה, והן מצד התועלת שהיא מביאה, כגון ברכת הגשמים בה אנו עסוקים.

כפי שהזכרנו, הגשמים יורדים בעבור האדם. דבר זה מתבאר במדרש3:

"צדקתך כהררי אל"... ר' יהושע בן לוי סליק לרומי, ראה שם עמודים של שיש מכורכים בקניות, בשרב שלא יפקעו ובצנה שלא יקרשו, וראה שם עני אחד, מחצלת של קנים מתחתיו מחצלת קנים על גביו, על העמודים קרא: "צדקתך כהררי אל", הן דאת יהיב את משפע (למי שאתה נותן - אתה נותן בשפע), ועל העני קרא: "משפטיך תהום רבה", הן דאת מחי את מדקדק (למי שאתה מכה אותו - אתה מדקדק עמו). מהו "אדם ובהמה תושיע ה'", אלכסנדרוס מלך מוקדן אזל לגבי מלכא קציא לאחורי הרי חשך, אזל למדינה חדא דשמא קרטינדא דהיא כולה דנשים (הלך למדינה אחת ששמה קרטינדא, שכולה נשים), נפקו לקדמותיה (יצאו לפניו), אמרו ליה: אי את עבדת עמן קרבא ונצחת לן, שמך נפיק בעלמא דמחוזא דנשיא אתריכת (אם אתה תעשה עמנו מלחמה ותנצח אותנו - יצא שמך בעולם שעיר של השים כבשת), ואי אנן עבדין עמך קרב ונצחן לך, שמך נפיק בעלמא דנשיא עבדין עמך קרב ונצחן לך (ואם אנחנו נעשה עמך מלחמה וננצח אותך - יצא שמך בעולם שנשים עשו עמך מלחמה ונצחו אותך), ותוב לית את קאים קדם מלכו (ושוב אין אתה עומד לפני מלכים), כי נפיק כתב על תרעי פילי (כשיצא כתב על שער העיר): אנא אלכסנדרוס מקדון שטיא הוינא, עד דאתינא לקרטינדא מדינתא וילפי עצה מן נשיא (אני אלכסנדרוס מוקדון שוטה הייתי, עד שבאתי למדינת קרטינדא ולמדתי עצה מן הנשים). אזל למדינתא אחרי דשמא אפריקי (הלך למדינה אחרת ששמה אפריקי), נפקו לקדמותיה בחזורין דדהב ורמונין דדהב ולחמא דדהב (יצאו לפניו בתפוחים של זהב ורמונים של זהב ולחם של זהב), אמר להון: ומה דהבא מתאכיל בארעכון (וכי זהב נאכל בארצכם), אמרו ליה: ולא הוה לך כדון בארעך דאתית לגבן (וכי אין לך כאלה בארצך שבאת אלינו), אמר להו: לאו עתריכון אתית למחזי אלא דיציבון אתית למחמי (לא משפטיכם באתי לראות אלא דיניכם באתי לראות). עד אינון יתבין אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא (עד שהם יושבים באו שני אנשים לדין לפני המלך), חד אמר: מארי מלכא, אנא חורבנה זבנית מהאי גברא, וגרפתיה ואשכחית ביה סימא (אדוני המלך, אני קניתי חורבה מאדם זה, וגרפתיה ומצאתי בה אוצר), ואמרית ליה: סב סימתך דחרובתא זבנית וסימתא לא זבנית (ואמרתי לו: קח אוצרך, שכן חורבה קניתי ואוצר לא קניתי), ואחרינא אמר: כמה דאת מסתפי מעונש גזל כך מסתפינא אנא (והשני אמר: כמו שאתה חושש מעונש גזל כך גם אני חושש), והאיך אמר: כד זבנית לך חורבא וכל מה דאית ביה זבינית לך (והשני אמר: כשמכרתי לך, חורבה וכל מה שיש בה מכרתי לך). קרא מלכא לחד מנהון (קרא המלך לאחד מהם), אמר ליה: אית לך בר דכר (יש לך בן זכר), אמר ליה: הן, קרא לאחרינא, אמר ליה: אית לך ברת נוקבא (יש לך בת נקבה), אמר ליה: הן, אמר להון: יזלון וינסב דין לדין ויכלון סימא תרויהון (ילכו וינשאו זה לזה, ויאכלו שניהם את האוצר). ושרי אלכסנדרוס מוקדון תמה (התחיל אלכסנדרוס מוקדון לתמוה). אמר ליה מלכא: מה תמהית, לא דאנית טבות (מדוע אתה תמה, לא דנתי כראוי), אמר ליה: אין (כן), אמר ליה: אלו הוית הדין דינא בארעכון מה הויתון עבדין בה (אם היה דין כזה בארצכם, מה הייתם עושים בו), אמר ליה: מרים רישיה דדין ורישיה דדין וסימתא סלקא לבי מלכא (מסיר ראשו של זה וראשו של זה והאוצר יעלה לבית המלך). אמר ליה: ושמשא דנחא עליכון (השמש זורחת עליכם), אמר ליה: הן, אמר ליה: ומטרא נחית עליכון (הגשם יורד עליכם), אמר ליה: הן, אמר ליה: דילמא אית בארעכון בעיר דקיק (שמא יש בארצכם בהמה דקה), אמר ליה: הן, אמר ליה: זיל, תיפח רוחיה דההוא גברא, בזכות בעירא דקיק שמשא דנחא עלייכו ומטרא נחית עליכון (לך, תיפח רוחו של אותו האיש, בזכות הבהמה הדקה השמש זורחת עליכם והגשם יורד עליכם), ובזכות בעירא דקיקא אתון משתזבון (ובזכות הבהמה הדקה אתם ניצולים), הוי "אדם ובהמה תושיע ה'", אדם בזכות בהמה תושיע ה'.

המדרש מתאר את הגשמים בצורה הפוכה מן הדרך המקובלת להבין את היחס בין השפע ובין הכלים.
רמח"ל כותב4:

אין המשפיע משפיע לפי בחינת עצמו אלא לפי בחינת המקבלים ממנו.

הנתינה היא לעולם על פי הכלי של המקבל. כך גם בירידת הגשמים - אם הכלים ראויים, אם יש עבור מה להוריד גשם, הרי שיורד גשם, ואם לאו - אין יורד גשם. משפט צדק הוא תנאי לכך שהכלים ראויים לגשם.
כאן המדרש מתאר צורה הפוכה. ההשפעה של הגשם היא לא לפי המקבלים. אף שאינם ראויים - יורד להם הגשם. המדרש עוסק בנתינה על פי מידת הנותן, בלא יחס למקבלים. כך גם העושר והעוני ברומי אינו קשור למקבלים, אלא הוא בשיא העוצמה. עושר בצורה מוחלטת ועוני בצורה מוחלטת, על פי מידת הנותן ולא על פי המקבלים. כך גם הגשם.
יש בחינה בגשם שאיננה תלויה במקבלים. כאשר יורד הגשם, אין הוא מבחין בין שדה של צדיק לשדה של רשע, והוא מרוה את השדות כולן. זהו שפע שאיננו תלוי במקבלים.

כמה דברים עלינו ללמוד מן הנאמר עד כה.
א. יש חשיבות רבה ביחסים חברתיים נכונים כמצע ראוי לירידת גשם. קיומו של "מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" קובע את "הברכה חיים עד העולם". מלבד שאלת הגשמים בתפילה אנו צריכים גם לפעול בכיוון הנכון. תפילה עושה מחצה, ומעשינו קובעים מחצה - עלינו ליצור את הרקע הראוי לגשמים. לחשוב ולעסוק ביצירת חברה נעימה ובריאה, לפרגן, לעזור ולהאיר פנים זה לזה. להביט בעין טובה על כל אדם - כך נוכל להכין את הקרקע ולהיות ראויים לגשם.

ב. פעמים, שהדבר איננו תלוי ברקמה החברתית של האומה כולה, אלא של חבורה מסויימת. כפי שאמר רבי שמעון לתלמידיו, שעובדת היותם חברים בצורה נכונה קשורה להארת הפנים שבירידת הגשם.
כשם שהגאולה איננה תלויה בתשובה של כל ישראל בדוקא, אלא של חדא כנישתא, כפי שמבאר בעל הלשם5, כך גם הגשם תלוי בתיקון החברה של חדא כנישתא, היכולים לזכות במעשיהם את האומה כולה.

ג. כפי שראינו, פעמים שהגשם יורד שלא על פי מדת המקבלים. דבר זה תלוי הרבה בתפילה, שיכולה לעורר את מידת הרחמים ולהוריד את הגשם, אף אם אין כלים ראויים לקבלו. מלבד תיקון החלק של המעשים שלנו, אנו צריכים גם להתחזק בתפילה כדי להמשיך את השפע של גשם אף אם הכלים אינם ראויים.

בתקופה זו יש לכך חשיבות מיוחדת. במדרש מובא6, שכאשר אדם מביא ביכורים, הוא מבקש רחמים על עם ישראל וגם על ארץ ישראל. ארץ ישראל היא ישות בעלת רגישות, וכאשר פוגעים בה - היא נפגעת. המחשבה לתת חלקים מהארץ לזרים, וקל וחומר הנתינה עצמה, הם דברים חמורים, שפוגעים גם בארץ, מלבד פגיעתם בעם היושב עליה.
על כן אנו צריכים להרבות ברחמים על הארץ, ולתקן את היחס לארץ ישראל. אנו צריכים להתאמץ הרבה כדי להיות ראויים לגשמים. תחילת הדרך היא בתיקון החברה - כל אחד ואחד בחברה שהוא חי בה. היחס בין איש לרעהו נפגע גם הוא בעת גירוש מתיישבי גוש קטיף, ואף בזה אנו זקוקים לתיקון גדול.
עלינו לבנות רגישות לזולת, ולהרבות בתפילה שירחם ה' על עמו וארצו, ויחון אף מי שאינו הגון, כמידתו ולא כמידתנו.









1 ח"ג, אחרי מות נ"ט ע"ב, בתרגום.
2 תהלים קל"ג.
3 תנחומא אמור, ו'.
4 אדיר במרום עמ' צ"ג.
5 לשם שבו ואחלמה, הקדמות ושערים, שער ו' פרק ט'.
6 תנחומא כי תבוא, א'.



-------------------------------------------------------------------------------------------