יהושע פרק י' - מלחמת מלכי הדרום הרב מנשה וינרכ' טבת ה'תשע"א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב.



פרק י' - מלחמת מלכי הדרום

יהושע פרק י – קריאה
(4:30) מלחמת חמשת המלכים, מלכי הדרום . ויש כאן לא מעט דברים שצריך לשים לב.
שאלה (ראשונה) משנית בה נתחיל: הפרק עוסק במלחמות שעשו, ומאוד מעניין שיש הבדלים בין הערים השונות שנכבשו:

(כח) וְאֶת מַקֵּדָה לָכַד יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת מַלְכָּהּ הֶחֱרִם אוֹתָם וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וַיַּעַשׂ לְמֶלֶךְ מַקֵּדָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ:

במקדה הורג גם את המלך. תחנה הבאה לִבנה:

(ל) וַיִּתֵּן ה' גַּם אוֹתָהּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְאֶת מַלְכָּהּ וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר בָּהּ שָׂרִיד וַיַּעַשׂ לְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ:

התחנה הבאה: לכיש:

(לב) וַיִּתֵּן ה' אֶת לָכִישׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיִּלְכְּדָהּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה:

ולא כתוב שהכה את המלך. למה? תשובה ברורה, כי הוא לא הכה אותו, הוא במערה . הוא לא הוכה עם העם שלו, אלא היה במערה ואחר כך נהרג שם. ואחרי שהרגו אותו שמו עליו גל גדול.
התחנה הבאה: גזר.

(לג) אָז עָלָה הֹרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר לַעְזֹר אֶת לָכִישׁ וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד:

לא כתוב שום דבר על המלך, ולכאורה אין סיבה לכתוב עליו, כי מלך גזר לא היה במערה.

(לד) וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִלָּכִישׁ עֶגְלֹנָה וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ: (לה) וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ בַּיּוֹם הַהוּא הֶחֱרִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְלָכִישׁ: פ

המלך לא צריך להיות מוזכר, כי הוא עם המלכים במערה. ואכן כך. חברון

(לו) וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מֵעֶגְלוֹנָה חֶבְרוֹנָה וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ: (לז) וַיִּלְכְּדוּהָ וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת מַלְכָּהּ וְאֶת כָּל עָרֶיהָ וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְעֶגְלוֹן וַיַּחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ:

מלך חברון גם הוא במערה, ולכן לא צריך להופיע., ובל זאת מופיע??? איך נחלץ מלך חברון מגל האבנים הגדול? הצליח להימלט מגל האבנים, הגיע לחברון ושם הרגוהו שוב... מה פשר הדבר הזה? הרי לא נהרג שם?
זוהי שאלה שנראית אזוטרית מעט אך היא תעזור להבין משהו. ועדיין אנחנו מחפשים את מלך גזר, שגם במערה לא נמצא. מה הסיפור שלו?
זה נראה שאלה משנית, אבל יעזור לנו להבין.

(לח) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ דְּבִרָה וַיִּלָּחֶם עָלֶיהָ: (לט) וַיִּלְכְּדָהּ וְאֶת מַלְכָּהּ וְאֶת כָּל עָרֶיהָ וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב ...

שאלה שנייה: (אין תשובה עליה בהמשך השיעורים)
יש לנו תחושה לא נוחה כל כך מההתעללות במלכים במערה. הורגים אותם בצורה פרימיטיבית למדי. נראה די אכזרי. די ברברי. מה פשר הדבר המוזר הזה?
(10) למה תלה אותם? הרי לא תלה אותם כדי להרוג אותם בתלייה, אלא תלה את גוויותיהם כפי שנאמר:

(כו) וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן וַיְמִיתֵם וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל הָעֵצִים עַד הָעָרֶב:...

מה פשר התלייה?ההתייחסות פה נראית חריגה.
שאלה 3: אחת השאלות המרכזיות:
מה פשר הנס המוזר שקורה פה. נס יפה. שמש בגבעון דום... הפסוקים יוצאים מגדרם לתאר , ולא היה ... לשמוע ה' בקול איש. משהו מיוחד, ואחר כך מה שאומר שירה, אז ידבר יהושע... נשמע כמו אז ישיר משה. שונה מהאופי הרגיל. ה' נתן ליהושע כוח לעשות דבר גדול, השאלה לשם מה צריך חריגה מסדר הטבע???
שאלה רביעית
מלך ירושלים, איפה הוא? מה גורל ירושלים?
מדברים על חמשת המלכים. מי המנהיג? אדוניצדק מלך ירושלים. הוא המארגן. מה קרה למלך ירושלים? גם הוא נתפס במערה. הראשון. אך עולה השאלה רשע וטוב לו? אותו הרגו. אך במה זכתה ירושלים להינצל? היא הראשונה שצריכה לחטוף פה, היא ארגנה את הערים האחרות, ולא מוצאים שהכו את ירושלים.
יש פה עוד עיר שלא מוצאים מה נעשה איתה, העיר ירמות. קשה להתחיל עם ירמות כי לא ברור הזיהוי שלה, אך ירושלים יודעים מיהי, ועליה השאלה יותר חזקה, כי היא הראשונה שצריכה לחטוף. כיבוש ירושלים קורה רק בימי דוד, בשמואל ב'. מה קרה שירושלים ניצלה. איך זה קרה???
שאלה חמישית: הביטוי יהושע וכל ישראל עמו
יש פה ביטוי מודגש שאומר דרשני. מפסוק ז':

. ז וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן-הַגִּלְגָּל, הוּא וְכָל-עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ, וְכֹל, גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל. {פ}
טו וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, אֶל-הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה.
. כ וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַכּוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה-מְאֹד--עַד-תֻּמָּם; וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ מֵהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל-עָרֵי הַמִּבְצָר
כט וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִמַּקֵּדָה--לִבְנָה; וַיִּלָּחֶם, עִם-לִבְנָה.
לא וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִלִּבְנָה--לָכִישָׁה; וַיִּחַן עָלֶיהָ, וַיִּלָּחֶם בָּהּ
לד וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִלָּכִישׁ--עֶגְלֹנָה; וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ, וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ
לו וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מֵעֶגְלוֹנָה--חֶבְרוֹנָה; וַיִּלָּחֲמוּ, עָלֶיהָ
לח וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, דְּבִרָה; וַיִּלָּחֶם, עָלֶיהָ
)16) מג וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, אֶל-הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה. {פ}

מ"ג הוא הפסוק שמסכם את כל הפרק, מאוד בולט הביטוי הזה. יהושע וכל ישראל עמו. מה פשר העניין? מה היינו חושבים אילו היה כתוב ויכה יהושע את חברון, האם היינו חושבים שעשה את זה לבד, וכל ישראל נשארו בעורף? ברור שהלכו איתו. לא צריך לכתוב את זה. אבל זה כתוב ומודגש מאוד מאוד. מה פשר הדגש הגדול?
שאלה ששית: הערה נוספת. כל כיוון המערכה לא מובן. המלכים הללו מלכי ההר. כך כתוב, כך אומרים הגבעונים:

עלה אלינו מהרה כי... מלכי האמורי יושבים ההר.

יהושע עלה לגבעון, באזור טלז סטון של היום. כביש ירושלים תל אביב. לפני הירידות לכיוון שער הגיא. שמה נמצאת המערכה. אחרי שהייתה שם מלחמה ראשונית

טו וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, אֶל-הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה

שבים לגלגל. יורדים חזרה מזרחה, כל הירידה דרך מעלה אדומים. ואז פתאום התברר שלא סיימנו, עולים מחדש. שמים אבנים על המערה. איך שומע יהושע כשהוא בגלגל שנמצאו המלכים במערה? איך מהגלגל אפשר לסגור את המערה באבן? לא נראה כך. האם הייתה מלחמה בגבעון, יהושע ועמו חוזרים לגלגל, ואז חוזרים למלחמה??? יהושע מודיע שיסגרו אותם במערה, ואז עולים שוב את העלייה? לא הגיוני מסע מלחמתי בצורה זאת.
לכאורה ברור שפסוק טו אינו במקומו. אבל הוא כתוב פה? נכון, אך לא התרחש פה. הוא אמור להופיע אחרי שהכל נגמר. ואכן, אותו ביטוי חוזר בפסוק מג. אותו פסוק. האם חזרו פעמיים? חזרו ראשונה ושוב עלו למלחמה, ושוב ירדו? ברור לגמרי שפסוק טו נכתב כביכול שלא במקומו.
בצורה פשוטה אפשר לומר שיש כלל ופרט. ט"ו הוא כלל. מן הקדמה, ואחר כך יש פירוט. ויוגד ליהושע לאמור, כשהם עדיין במערכה. אז למה זה כתוב בצורה כזאת? סיפור הנס הגדול ואחר כך יהושע חוזר הגלגלה, ושוב שומע על המלכים ושוב עולה למערכה?
(21:41) הסבר: היה עיקר החדשות ועכשיו פירוט. למרות שברור שזה התיאור, אי אפשר להסביר אחרת, מה פשר הדבר, כי לא הגיוני שירדו ועלו שוב.
(סיכום השאלות:
1. שאלת ההבדלים בין הכיבושים השונים של הערים השונות, והמלכים שלהם.
2. שאלת ההתעללות
3. פשר הנס החריג.
4. גורל מלך ירושלים.
5. פירוש הביטוי יהושע וכל ישראל עמו
6. כיוון המערכה לא מובן.
תשובות
תשובה 5
ויעל יהושע וכל ישראל עמו. זוכרים היטב את הסיפור הקודם, שם הראינו בארוכה שהסיפור מתחלק לשני סיפורים. שתי משלחות באו מטעם הגבעונים, אחת למנהיגות הישראלית, ואחת אל יהושע, ואומרים להם דברים שונים וגם התגובות שונות והעונש שונה. בעצם הדבר הזה כתוב בפתיחה לפרק. כאשר מלך ירושלים הולך לאסוף את הקואליציה של המלכים שלו, מה אומר להם? פסוק ד'

. ד עֲלוּ-אֵלַי וְעִזְרֻנִי, וְנַכֶּה אֶת-גִּבְעוֹן: כִּי-הִשְׁלִימָה אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְאֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(23) כולם הבינו את זה. יש יהושע ויש בני ישראל. יש פה שתי בחינות שונות. זה ההבדל הגדול בין ההתייחסות הרוחנית יותר של יהושע, לבין ההתייחסות הארצית יותר של בני ישראל. הפער הזה שבין יהושע לבין העם, כבר גרם לאסון.
בין משה והעם:
אנחנו מורגלים בסיפורי התורה לדעת שיש פער בין משה רבנו לעם ישראל, הפער כל כך גדול, משה זה משהו אחר, משה הוא איש האלקים. לפעמים יש אפילו נימה סלחנית של ה' שאומר משה כלפי העם. משה לא מבין למה לחזור על דברים לעם, ה' אומר למשה לך שוב, ומשה תמה. אם ה' אמר, איך ייתכן שלא עשו? כשעם ישראל הולך במדבר הם מתלוננים. אין אפילו פעם אחת שעם ישראל ביקש ולא צדק. אז לא היה בסדר איך עשו, אך לא קרה מצב שהתלוננו שאין מים והיו מים. אכן לא היו מים. (לפי הרמב"ן כך בספר שמות, אך לא בספר במדבר. ש.ב.) עולה פה שאלה על משה רבנו. היה צריך לדאוג להם שיהיה מים?! משה לא שם לב שאין מים.
למדנו בגן את מדרש חז"ל שמות רבה פרשה ב

ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן, אמרו רבותינו כשהיה מרע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתפו והיה מהלך, אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי ומשה היה רועה.

אז איך משה לא שם לב? המדרש הזה הוא מדרש מופלא שמבטא גם בעייתיות. מתי משה שם לב שהגדי צמא? רק אחרי שהוא ברח. (26:45) לא שם לב בזמן שמשה רעה את הצאן. נכון שהיה אכפת לו, וכשרץ אחריו היה אכפת לו אבל הוא לא ראה. הסיפור הזה מספר את הסיפור של משה ובני ישראל. משה רבנו ממאן ללכת לקבל את ההנהגה בכל מיני תירוצים, שמזכירים גבאי בית כנסת שמבקש מאנשים לעלות להתפלל ומקבל תירוצים שלא רוצים. אבל לא נראה שזה הוויכוח בין ה' למשה. משה לא רוצה ללכת כי מרגיש שיש לו בעיה בקישור שלו עִם עַם ישראל - שאינו חש מספיק את עם ישראל. אהרון כן מרגיש את העם. אוהב שלום ורודף שלום. משה הוא משהו עליון. משה לא מרגיש שחסר מים. הולכים אחרי ה'. לא שם לב. עולה לסיני ולא אוכל ולא שותה ארבעים יום וארבעים לילה. הוא עם ה', אוכל זה לא חשוב. משה רבנו הוא משהו עליון. וקרו לא מעט תקלות בסיפורי בני ישראל במדבר שהשורש העמוק שלהם הוא שמשה לא הבין את בני ישראל. חז"ל אומרים את זה (28) בכמה אופנים.
יהושע והעם, כמשה והעם
מה שכאן מתברר שגם יהושע בן נון, למרות שאינו משה רבנו, לא נדרש לפרוש מהאישה, לא כתוב עליו שארבעים יום לא אכל ולא שתה, ולא עלה להר סיני, אך יהושע בן נון הוא זה שמחכה למשה. גם אצלו יש בעיה, איזשהו נתק בינו לבין בני ישראל, וזה היה השורש של הנפילה בעי. ואמרנו שגם הוא משהו שבמשהו חטא. יהושע פרק ז

(י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ.

חז"ל מציינים: רש"י דברים פרק ג

וכיון שנפל על פניו אמר לו קום לך. קם לך כתיב, אתה הוא העומד במקומך ומשלח את בני למלחמה, למה זה אתה נופל על פניך, לא כך אמרתי למשה רבך אם הוא עובר עוברין, ואם לאו אין עוברין:

ה' גער בו: מי זה משלח את בני ולא יוצא איתם. הוא לא שמע את הרוח שמנשבת בעם ישראל. כשבאו המרגלים ואמרו

אל יעל כל העם .. אל תייגע שמה את כל העם

הרוח שדיברנו עליה, הרוח של כוחי ועוצם ידי, יהושע לא קלט את זה. והביא לנפילה הגדולה. זה מתחזק בסיפור הגבעונים. יש מה שאומרים נשיאי ישראל, ויש מה שאומר יהושע. יהושע קלט, שזה לא נכון הדבר הזה. שיש צורך להתחבר מחדש. זו הסיומת של הפרק הקודם. העונש שנתנו לגבעונים. הנשיאים אמרו שואבי מים וחוטבי עצים לכל העדה. יהושע אמר לבית אלוקיי. כל אחד לבחינה שלו. מה עשה יהושע בסוף?

לעדה ולמזבח ה'...

בסוף יהושע קלט וחיבר עצמו. התיקון הגדול בא לידי ביטוי כאן, ולכן מודגש כאן שוב ושוב. יהושע וכל ישראל עמו כל כך הרבה פעמים.(31:30) תיקון גדול למצב שלא היה ככה. עכשיו זה ככה. הרגשנו את החשדנות שהייתה כלפי יהושע, מי יוכל להיכנס לנעליים של יהושע. כמה מאמצים ה' עושה כדי לגדל את יהושע. "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך..." וזה מסובך מאוד. בסוף זה יפה. יהושע גילה מנהיגות, במעבר הירדן ובכיבוש יריחו. אבל עכשיו זה עובר לקיצוניות השנייה. יהושע עוצמתי כל כך עד שנוצר נתק עם העם, וכאן יש תיקון גדול. המלכים שומעים שגבעון השלימה את יהושע ואת בני ישראל. בנפרד. אבל מאז הם הולכים ביחד.
תשובה לשאלות 3,4,6 עצם המלחמה
יש כאן הגיבור של הסיפור שצריך לראות אותו - הגורם המשמעותי בכל הסיפור – השעון. למלחמת יריחו הייתה השפעה גדולה על עמי הארץ.
היו כמה מטרות להפלת חומות יריחו. המטרה הראשונה של הפלת החומות (34) הייתה להבהיר לעל עמי כנען, שלא יעזור להם להסתגר בתוך החומות, החומות לא יצילו אותם. כי אחרת זה אומר שצריך לעבור עיר עיר ולהפיל את החומות. זה לוקח זמן רב מאוד, אפילו אם אחרי שבוע ה' מפיל את החומה. סדרי גודל של כמה ערים מוקפות חומה היו כאן: רק באזור הבשן הגולן בדברים פרק י'

ששים עיר באזור ארגוב. .. ערים בצורות לבד מערי הפרזים....

היו שם ששים ערים בצורות רק שם. וזה קושי גדול מאוד על כיבוש הארץ. הסיפור של הפלת חומות יריחו נועדה כדי להפיל פחד על העמים ולהבין שחומה לא תעזור להם, ולהוציא אותם החוצה, לשטח הפתוח. להסתגר בתוך עיר יש יתרון כל עוד יש חומה. אבל אם אין חומה, זו מלכודת מוות. לא כל עיר היא אימפריה. לא היה בכל אחד מלך אדיר. היו גם ערים עם הגנה רצינית אך לא כל כך הרבה אנשים. בעי היו שנים עשר אלף איש. לא סדר גודל של צבא שלם. כל עוד יש לך חומה טובה, עדיף להסתגר בתוך החומה, כי החומה יכולה לפצות על החיסרון שיש בכוח האדם . אבל זה כל עוד יש חומה, אבל כשאין חומה, הרי הצבא הקטן נמצא בחיסרון גדול מאוד. הדבר הראשון שצריך שיהיה שטח רחב. זה מה שאמור היה להיות. הפלת החומות נסית הייתה צריכה לבטא לעמי כנען שלא כדאי להסתגר בתוך החומות (38) הבצורות ולצאת למלחמה לשטח הפתוח עם עַם ישראל. זה לא הצליח, זה לא עלה יפה, כי עם ישראל לא קלט את זה נכון. במקום להבין שזה מהלך שמימי, עכן, שלקח מהחרם ביטא לא סתם חמדת ממון אלא תפיסת עולם של כוחי ועוצם ידי. אני ניצחתי, שלי השלל. ההרגשה הזאת שייכת לכל עם ישראל, לא רק לעכן. עם ישראל בזבז את המתנה הזאת. ומול העי צריך להילחם מול עיר. ואיך היה הניצחון בסוף? פיתו אותם לצאת מן העיר. בדיוק כך.

ויזעקו אחרי יהושע ויינתקו מן העיר... ויעזבו את העיר פתוחה...

כמה זה מודגש. וזה ניגוד למה שהיה ביריחו, שם

והשער סגרו...

הם היו בכוננות רצינית. כל הזמן נעלו את השער. עדיין בטחו בחומה.
בעי נכנס יהושע לעיר ושורף אותה וכך הוכרע המהלך.
כאן אותו סיפור. עם ישראל בוודאי חטא בסיפור עם הגבעונים. ופי ה' לא שאלו, נשבעו להם נשיאי העדה. היה בכך חילול ה'. עד כדי כך שהסיומת היא

המקום אשר יבחר

ולא אשר יבחר ה'. הם לא שאלו את פי ה', אז שמו של ה' נסתר מהם. (41:30) יש בליבנו הרבה כעס על הגבעונים, לא הבנו מה הם חשבו, כשיתפסו אותם. עוד לא הספיקו ליהנות מהברית, כבר שולחים הודעה מהירה ליהושע שיגיע. הייתי חושב שהמוטיבציה של ישראל לעזור לגבעונים הללו לא תהיה בשיאה. היינו מצפים שיצא לעזור, אבל לא תכף, יתארגנו ועוד. זה לא מה שקורה. עושה יהושע דבר מדהים. הולך ותופס את המלכים לא מוכנים, עושה מבצע מדהים שתופס אותם לא מוכנים. עושה מסע מלחמתי מזהיר וקשה מאוד. מסע כומתה. שלא מסיימים עם ההורים והאוכל, אלא בעקבות מסע הכומתה יוצאים למלחמה. מה עשה?

ט וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, פִּתְאֹם: כָּל-הַלַּיְלָה, עָלָה מִן-הַגִּלְגָּל.

למה פתאום? כי כל הלילה עלה מן הגלגל. מהלך מסובך, לעלות עד לגב ההר. כל הלילה עשה את המסע.
מה חשבו מלכי הדרום? מדוע נלחמו בגבעונים?
מלכי הדרום לא העלו בדעתם. הם ידעו איפה חונים בני ישראל. מלכי הדרום לכאורה מצאו את האויב הלא נכון. עד שהם מתארגנים (44:30) לא הייתי מצפה שיצאו להילחם בש.ג. – בגבעונים, כי בני ישראל זו הבעיה. ברור לגמרי שהם מבינים שגם בשיתוף הכוחות שלהם ביחד לצאת ראש בראש מול ישראל לא יצליחו. אין להם סיכוי. הם פוחדים . אבל הם קלטו פה דבר נכון מאוד, שכרגע הסכנה גדולה שלהם היא גבעון. כי אם גבעון שהיא עיר גדולה וחזקה, בגדו ביושבי הארץ וכורתים ברית עם ישראל, אז זה רק עניין של זמן עד שיבואו עוד ערים אחרות בעקבותיהם. כמו קוביות דומינו עשוי להתפורר. יש להם סיכוי אחד, שיהיו מגובשים כולם יחד מול האויב החיצוני הזה מול בני ישראל. הם מבינים שהם צריכים מהר לטפל בגבעונים. ולצורך זה יוצאים מההרים שלהם לתקוף את הגבעונים. הם מעדיפים את הגבעונים, מולם הם יכולים. מול ישראל לא, מול ישראל הם רוצים להסתגר בערים שלהם. מול הגבעונים – כן מעזים. יוצאים לתקוף את הגבעונים.
מה היה קורה. (46) אילו יהושע לא היה עושה מיד את המסע המזורז הזה???
המלכים הכירו את השטח ולא חשבו שזה סביר, ההיגיון אומר שאם ישראל רוצים להפתיע אותם, אז את כל העלייה יעשו ביום ויחכו לחושך ואז יתקפו. אז עושים ההפך, כל הלילה הולכים ובבוקר תוקפים. אילולא היה עולה יהושע, היו תוקפים את הגבעונים והיו בורחים חזרה לעריהם מוקפות החומה.
הצד המוסרי
הקרב שוב מוכרע על הצד המוסרי. למרות שעַם ישראל כעסו על הגבעונים, וכתוב ולא הרגום. היו חמים עליהם כיוון שהם עבדו עליהם. ויהושע לוקח את כל ישראל עמו למבצע הזה. ולכן מספיקים לתפוס את כל חמשת מלכי הדרום מחוץ לערים שלהם.
גורם הזמן
עכשיו מתחיל המרוץ נגד השעון. הם מתחילים במנוסה ויהושע רודף אחריהם - מנצל את ההצלחה. כמה שיותר להכות בהם בשטח הפתוח לפני שיספיקו לברוח לערים הבצורות שלהם. זה הסיפור. חמשת המלכים במערה. מצווה לסגור את המערה, אין זמן, במהירות גדולה מהר מהר. זה מה שצריך לעשות.

סוק כ'. כ וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַכּוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה-מְאֹד--עַד-תֻּמָּם; וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ מֵהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל-עָרֵי הַמִּבְצָר.

הכו בהם המכה ניצחת. ניצלו את המצב שהמלכים שלהם יצאו אל המרחב, והכו בהם. שרידים הצליחו לברוח לערים. (48) הם עושים את כל המורד, מורד בית חורון תוואי 443, הירידה הגדולה לשפלה, ציר הכרחי, מטפסים חזרה אל אזור חברון ודרום הר חברון לדביר, ומה היה צריך? שהתאורה תישאר עוד זמן. ויהושע ביקש הארכה. שמש בגבעון דום. זו הסיבה לנס המיוחד הזה. וזה מה שגם כתוב.

עד יקום גוי אויביו

השעון. לרדוף ולנצל את המצב שהם בשטח ולא בערי המבצר. שוב עולה הנקודה המוסרית. כיוון שיהושע מיד יצא ולא התמהמה, בזכות זה זכו לניצחון הגדול. אבל כשעשו את כל הסיבוב הזה, כשירדו לשפלה ועלו לשיפולי נחלת יהודה, שם קיבלו עשרים וארבע שעות,
גורל מלך ירושלים (שאלה 4)
מי הצליח להימלט? מלך ירושלים. הוא לא במסלול הזה. לכן לא הצליחו להכות שם את ירושלים. תראו מה קרה עם מלך ירמות? אותם לא הספיקו. ירושלים כנראה לא אמורה להיכבש כך, תוך כדי. כיבוש ירושלים מצריך כנראה התכוננות נפשית מיוחדת.
לכן כל המהירות הזאת שנעשית, במהלך מהיר, זה מה שנאמר בסוף בפסוק מ'

. מ וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת, וְאֵת כָּל-מַלְכֵיהֶם--לֹא הִשְׁאִיר, שָׂרִיד; וְאֵת כָּל-הַנְּשָׁמָה, הֶחֱרִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. מא וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, וְעַד-עַזָּה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ גֹּשֶׁן, וְעַד-גִּבְעוֹן. מב וְאֵת כָּל-הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת-אַרְצָם, לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת: כִּי, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, נִלְחָם, לְיִשְׂרָאֵל. מג וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, אֶל-הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה.

היה ניצול מהיר של הצלחה. כל מרכז הארץ ודרומה, לא הספיקו העמים להסתתר בערים. זה היה ניצחון גדול שנעשה בצורה אל-טבעית, שהשמש נשארה להאיר והיה אפשר להמשיך.
עדיין חלק מהשאלות לא ענינו עליהן, וגם קצת התעלמנו מהקשר לפרשת השבוע שלנו, התברר שהאבנים הן אבני ברד. מה עושה הברד ביחד עם השמש, נצטרך להבין.
סיכום הכיבושים לפי הפרק
(אדוניצדק פונה אל המלכים הבאים: (פסוק ג')

הוהם מלך חברון
פראם מלך ירמות
יפיע מלך לכיש
דביר מלך עגלון

(י) יהושע מכה אותן בגבעון ורודף עד עזקה ומקדה.
הערים שכבש יהושע: (כח –מ)
מקדה
לבנה
לכיש
גזר – הורם מלך גזר בא ללכיש, ויכהו יהושע
עגלון
חברון
דבירה
אין אזכור ירמות וירושלים.




-------------------------------------------------------------------------------------------