לחיות עם פרשת השבוע פרשת כי-תצא הרב יהושע ויצמןי"א אלול ה' תשע"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה. www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: גרוסמן אורי.



לחיות עם פרשת השבוע – במלחמת היצר הכתוב מדבר


פרשתנו פותחת במצות אשת יפת תואר (דברים כ"א, י'):

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ .

הפסוק הזה מתבאר ע"י פרשני התורה בכל הרבדים: פשט, רמז, דרש וסוד. נעיין בפירושים השונים, וננסה בע"ה ללמוד מהם הדרכה לעבודת ה' בעת הזו.

ראשית, נתבונן בפשט הפסוק. ההבנה הפשוטה של מצות אשת יפת תואר, בהקשר ליציאה למלחמה, מתבארת בדברי חז"ל המפורסמים (קידושין כא, ע"ב):

מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע.

בפשטי המקראות, מצוה זו באה על רקע "חוקי חיים" השונים בזמן המלחמה. זהו לימוד חשוב עבורנו, ביחס לצורת החיים במלחמה ועולם הערכים הפועל בה. הרגישות אותה התורה מגלה ביחס ליצר הרע בשעת מלחמה, יש בה כדי ללמדנו על הופעתם הכללית של יצר הטוב ויצר הרע במציאות של מלחמה. הצבא היא בועת חיים השונה בתכלית מחיי האזרחות, לטוב ולמוטב. אין זהו זמן בו עוצמות החיים מופיעות בצורה מתונה ושגרתית, אלא בצורה עוצמתית וקיצונית. ישנם "חוקי משחק" שונים בתכלית, כאשר למען המטרה המקודשת של המלחמה, היחס לגבולות החיים השגרתיים הוא אחר לגמרי- ביחס לשפיכות דמים, ביזה וכד'. לצד הזדמנות להופיע ערכים נעלים של הקרבה ומסירות נפש למען כלל ישראל, זו גם עת בה עלולים להופיע כוחות החיים האפלים ביותר של האדם. התורה מחנכת אותנו, כיצד להופיע את כל כוחות החיים בצורה נכונה אף בזמן מלחמה. חשוב שנבין שהצבא היא מערכת חיים של "כי תצא" , שיש בה יציאה מהחיים הרגילים אל בועת חיים אחרת, ונתכונן לזה כראוי.

על דרך הדרש, מפרש בעל ה "כלי יקר":

וזה דבר ברור, שכשאין שלום בין הלוחמים הרי הם מנוצחים. כמו שקרה לפריצי ישראל בבית שני, לכך אמר "כי תצא" בלשון יציאה. מיעט המלחמה הפנימית תוך העיר, לומר שדווקא כצאתך העיר תפרוש כפך למלחמה, אבל בתוך העיר יהיה שלום ביניכם. ודווקא למלחמה תצא ולא ממלחמה, ודווקא על אויביך תצא ולא על אוהביך לרעך כמוך, ושבית שביו של השונא ולא שתבקש לצוד את חבירך במצודתך, כי כל אלו דברים המזיקין במלחמה. ואם את כל אלה תעשה אז ונתנו ה' אלקיך בידיך, אבל לא זולת זה.

כאשר אין מציאות שלום פנימית בעם ישראל - מבאר ה"כלי יקר" – אין בנו היכולת לנצח את אויבנו.
מדהים כמה נוגעים דבריו, לתקופתנו. ביחוד אנו פוגשים בכך, בביקורת התמידית של התקשורת על התנהלות הממשלה. כאשר יש מחלוקת, ואין אמון ופרגון, הממשלה כבולה ומנוטרלת. בהיעדר גיבוי גורף ומאוחד של כלל הציבור, עמידה כאיש אחד בלב אחד מאחורי ההנהגה, יכולתנו להגן על עצמנו נפגעת באופן קיצוני. עלינו להבין שהאחדות והשלום, קשורות באופן ישיר לעצם הקיום שלנו במדינת ישראל. חוסר היכולת לצאת למלחמה בגלל פירוד, עלולה להביא למפלה (כפי שמתאר ה"כלי יקר" שארע בבית שני). כבר במסקנות דו"ח וינוגרד (לחקירת מלחמת לבנון השנייה), נמנתה סיבה זו של הביקורתיות וחוסר התמיכה בהנהגה, כמה שניטרל את הממשלה מהיכולת להכות באויבנו, ושינה לרעה את תוצאות המלחמה.

על דרך הסוד, אין כאן המקום להאריך. רק נעיר שהדברים מבוארים בהרחבה ב"אור החיים" הקדוש על פרשתנו, המבאר את משמעותה הפנימית של מצות אשת יפת-תואר. תן לחכם ויחכם עוד.

על דרך הרמז, בחסידות וב"אור החיים" הקדוש, בארו את הפסוקים הללו כרמז לעבודת ה' הפרטית: "במלחמת היצר הכתוב מדבר".
אנו בד"כ רגילים לזהות את הפירוש הזה, עם שייכות לתורה הגלותית, אשר בה לפשט הפסוקים המדברים על מלחמה של ממש, לא היה מקום. אומנם באמת זכינו בדורנו, לחוות את הפסוקים הללו גם כפשוטם במלחמת מצוה של ממש, אך אם נעמיק נראה בפירוש זה הדרכה העולה גם לתקופתנו של השיבה לארץ.
נראה, שהרמז למלחמת היצר הרמוזה בפסוק הוא בביטוי: "כי תצא ". המאבק מול היצר, קשור בתהליך של יציאה - היפתחות לעולם. הפתיחות אל העולם שבחוץ, היא דבר שהציבור שלנו מאמין בו, ושותף בו באופנים רבים: הרחבת האופקים בחכמת החול (וכמאמר הגר"א: "כי כפי שיחסר לאדם ידיעות משארי חכמות, לעומת זאת יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה"), ההשתלבות בגיוס לצבא, מתן אפשרויות להתפתחותם של בעלי נטיות לאומנות ושירה וכו'.

הפתיחות הזו, היא בלי ספק, תשתית למעוף ורעננות בתורה ושכלול עולם הקודש בכל מערכות החיים. אנשים מצומצמים וצרי אופקים, חסרים את היכולת להעמיד את התורה בגדלותה ובעומקה. כיצד ניתן לצפות ממי שחש מאויים מרוחב המחשבה וממבט מרומם על כלל מערכות החיים, שיהיה מסוגל להעמיד את התורה הגדולה החיונית כ"כ בדור הזה?! שידע ללמוד את דרכי הנהגת ה' את הדור מתוך מבט פנימי ועמוק?! עלינו להבין שרעננותה של תורה, היכולת לחשוף את פנימיות הסוגיות, לחבר הלכה ואגדה, ללמוד אמונה בגדלות, ללמוד תנ"ך בגובה השמיים- כל אלו הם דברים שבמידה רבה נדרשים מהציבור שלנו. עלינו להפנים, שמדובר באחריות עצומה אשר הקב"ה הטיל עלינו. זהו תפקיד חשוב לאין ערוך בהופעת הקומה הרוחנית של הדור.
מצד שני, לפתיחות זו יש גם מחירים כבדים. במכשירים הטכנולוגיים המשוכללים, לצד פוטנציאל להיות כלי אדיר להגדלת תורה, יש בהם סכנה לנפילות רבות ויש בהם רפש וזוהמה המצויים בהישג לחיצת כפתור. הפתיחות גובה מחירים כבדים, ומדרדרת לפעמים אנשים מוכשרים מאוד לנפילות תהומיות.

בסופו של דבר: "ונתנו ה' אלוקיך בידך" – הקב"ה נותן בנו אמון ונטע בנו כוחות אדירים להתמודד עם הדברים. ה' חנן אותנו בעוצמות הדרושות כדי להתגבר על הסכנות האורבות לפתיחות, ולרתום את כל סעיפי החיים ולרומם אותם אל הקודש. בכוחנו לבטל כל רוח קלוקלת וזרה המתלווה לחיבור לעולם, ולנצל את החיבור הזה כדי להופיע תורה עליונה החובקת את כל מערכות החיים.

יתן ה', ופרשה זו תעורר אותנו להופיע את אותו רצון אלוקי לתורה עליונה, ע"י בקשת קרבת אלוקים בעז ובגדלות.




-------------------------------------------------------------------------------------------