מוסר אין הדבר תלוי אלא בי הרב יהושע ויצמןכ"ו אלול ה'תשע"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: גרוסמן אורי.



אין הדבר תלוי אלא בי


פרשת השבוע "נצבים", הנקראת תמיד בסמיכות לראש השנה, עוסקת במצות התשובה1 (דברים ל', יא-יד):

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.

מיוחדת במינה היא מצוה זו, בה הכל תלוי בכוחותיו ובבחירתו של האדם. מצות התשובה איננה מבוססת על מה שמחוץ לאדם, אלא מגלה היא את התוכן העצמי של נפשו. שורשה הוא בנביעה הפנימית והנשמתית של האדם.

הרב זצ"ל, מבאר בספרו "אורות התשובה" את משמעותה ומהותה של התשובה, ואת הדרכותיה השונות- "בפיך ובלבבך לעשותו". מדבריו ניתן להפיק ערכים יסודיים בבקשת דרכי התשובה, ואשר יהיו לנו לעזר בע"ה בימי הרצון הללו.

כך פותח הרב את הקדמת הספר:

התשובה היא תופסת את החלק היותר גדול בתורה ובחיים, עליה בנויות כל התקוות האישיות והציבוריות. היא מצות ה' שהיא מצד אחד קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה, ומצד אחר הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין אל הפועל במילואה בעולם ובחיים.

על מעלתו הגדולה של הרהור תשובה, מלמדת אותנו הגמרא המפורסמת במסכת קידושין (מט, ע"ב):

על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור - מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו.

דברי חז"ל הללו, חושפים את העומק העצום של תהליך התשובה. האדם ביסודו הוא טוב וחפץ בטוב, והרהור התשובה מחבר את האדם אל אותו טוב הגנוז בתוכו. אין הוא נדרש לברוא יש מאין, אלא לחשוף את פנימיותו שלו. אף בכח הרצון והמחשבה, מסוגל האדם לשוב לעצמיותו ולהפוך בעל תשובה.

על הכח הגדול שנטע ה' באדם לשוב ולתקן את דרכיו, מלמדים אותנו חז"ל בסיפור המופלא של ר' אלעזר בן דורדיא (עבודה זרה, יז ע"א):

אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים, והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה". אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה". אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה". אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: "ונמקו כל צבא השמים". אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא... בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת. ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי!

ר' אלעזר, מלמד אותנו על כוחו של האדם- לגלות את הטוב שבו וברגע אחד לקנות את עולמו.
בעוד שרבי יהודה הנשיא עמל כה רבות עד שהגיע למדרגה בה ראוי להיקרא רבי, הרי שר' אלעזר קנה מדרגה זו ברגע אחד. זהו כוחה האדיר של התשובה. האדם ברגע אחד מסוגל להסיר את המחיצות ולשוב לעמוד בטהרתו המקורית לפני ה'. אין לנו מימרות משמו של אותו תנא, ר' אלעזר בן דודריא, מלבד מימרא אחת שבה מקופל עולם ומלואו "אין הדבר תלוי אלא בי". המימרא הזו, טומנת בתוכה את מעלתה הנשגבת של התשובה ואת המתנה הגדולה שניתנה לאדם, להתעלות מכל השלילה שדבקה בו בעבר ולחסות תחת כנפי השכינה.

מה מעכב אותנו אם כן, להופיע את הטוב הזה?

ראשית, לא תמיד אנו מאמינים מספיק בעצמנו בשביל לאזור אומץ ולשנות את חיינו. האדם עלול חלילה לשקוע בייאוש וברפיון רוח, המערערים את בטחונו ביכולתו לתקן את דרכיו ולשוב לעצמו. אין הדבר נוגע רק לאמון האדם ביכולתו הוא, אלא גם לאמונה שלו בקלותה של תשובה. חסר הוא את הביטחון ואת ההכרה, שאם האדם רק רגע קט יתן דעתו לשוב לה', מיד הוא נעשה שוב אהוב וקרוב ורצוי מלפניו. אלו מחלישים את האדם ומצננים את הרצון לשוב לה' בכל לב.
עלינו אפוא להתחזק ולהאמין בכח הגדול שה' נטע בנו לעשות חיל. לחיות את הידיעה שה' מאמין בנו וביכולתנו לבחור בטוב. עלינו גם להטמיע בקרבנו את הבטחון בכחה הגדול של התשובה ובמעשיו הטובים של האדם, המכריעים אותו ואת העולם כולו לכף זכות.

נקודה נוספת, מתבארת בדברי הרב זצ"ל בהמשך הספר (פרק ה', ה'):

העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת ולהתמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שקוע בעבדות קשה, שאינה מניחה את אור החרות של התשובה להאיר בעוצם חילה. כי התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמתי, שהוא החופש האלקי שאין עמו שום עבדות.

העקשנות לעמוד בדעה אחת, ההיתקעות בדפוס חשיבה של : "ככה אני", מבלי לחשוב כלל על אפשרות של שינוי עומדת היא בסתירה חזיתית למהותה של התשובה. התשובה, אשר מקורה בחופש האלוקי, אין היא דרה בכפיפה אחת עם העקשנות וחוסר המוכנות לשנות. הקב"ה מזכה את האדם באפשרות להגיע אל החופש העליון. הדרור הנשגב הזה, לא יכול לנבוע ממעיין חייו של האדם, כאשר האדם שקוע וכבול בהתמכרות להרגליו ולתפיסתו.

יסוד נוסף עולה מדברי הרב על דרך התשובה (פרק יג, ט'):

יסוד התשובה צריך לעולם להיות מונח על התיקון של להבא. ובתחלה לא ישים כל כך לעיקר מעכב על דבר העבר, כי אם יבא מיד לעסוק בתיקון העבר ימצא מניעות רבות ויהיו דרכי התשובה וקרבת ד' קשים לפניו. אבל בהיותו עסוק באמת לתקן את מעשיו, הדבר מובטח שאז יעזרוהו מן השמים גם כן על תקנת העבר.

על אף שהחרטה הינה מרכיב יסודי והכרחי בתשובה, נדרשת זהירות מן האדם שלא יבא להתחפר יתר על המידה בשלילה. עיקר התשובה היא בהבעת הרצון הטוב, ולו במעשה הקטן ביותר, שהאדם יודע שבכוחו לעמוד בו. מעשה אשר מבטא בעצם את השבת האמון של האדם בחייו, ואת שליטתו של האדם על עצמו. מעשה טוב קטן שהאדם מוסיף, מסוגל לחולל תהליך תשובה שלם. הרי זה בבחינת (שיר השירים רבה, פרשה ה', ג'): "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם".
התשובה לא באה חלילה לדכא אותנו. מטרתה היא להשיב את האדם לשמחתו ולאושרו הפנימיים, ולהפיח בו את נשמת החיים. התשובה בידנו היא- "בפיך ובלבבך לעשותו", ותופיע במלא עזה כאשר האדם יטה לבבו לה' ויבחר בדרך החיים.

יהי רצון, שיעזרנו ה' ברחמיו לשוב אליו בתשובה שלמה, בפינו ובלבבנו, ונזכה להיכתב ולהחתם יחד עם כל בית ישראל לחיים טובים ולשלום.






1 כמבואר ברמב"ן ובכלי יקר שם, ד"ה "כי המצוה הזאת" .



-------------------------------------------------------------------------------------------