מועדים סוכות הרב מנשה וינרתשרי ה'תשס"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי הרב מנשה וינר. ערך: שחר שטרן (לא עבר את הגהת הרב)



שתי בחינות בחג הסוכות


המועדים מן התורה

בספר ויקרא בפרק כ"ג אנו מוצאים את פרשיית המועדות (א'-ג'):

וידבר ה' אל משה לאמר:
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי:
ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו שבת הוא לה' בכל מושבתיכם:

השבת שם היא הכותרת, היא לא מועד בדיוק וצריך להבין מדוע היא נכנסה כאן. שבת היא הייסוד לקדושת כל הזמנים. הגר"א אומר שלא מדובר כאן על השבת. ששת הימים הם שישה מועדים, ימים טובים בהם עושים מלאכה: פסח, שביעי של פסח, שבועות, ראש השנה, סוכות ושמיני עצרת - בהם עושים מלאכת אוכל נפש. היום השביעי הוא יום הכיפורים בו לא עושים גם מלאכת אוכל נפש.

בפשט מדובר כאן על השבת וכל ימות השבוע ויוצא שאותה הבחינה שיש בין שבת לבין ימות השבוע יש גם בין המועדים עצמם ליום הכיפורים.
זאת הכותרת ולאחר מכן התורה מתחילה לעבור על המועדים כפי סדרם: פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות.

אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה לה' עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו: (שם,ל"ז)

זו סגירת המעגל. אבל מיד אחר כך באה הפתעה (שם,ל"ט):

אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון:

יש כאן עוד חג ש"שכחנו" וזהו חג הסוכות. והרי הזכרנו אותו כבר לפני כן. לאחר שסיימנו את כל החגים התורה מביאה פסוקי סיכום. פתאום התורה נזכרת ששכחנו חג אחד, והרי התורה כן הזכירה אותו כבר. צריך להבין את פשר הכפילות הזאת.

"החודש השביעי הזה"

נראה את צורת הכתיבה של התאריכים. ביום הכיפורים נכתב: "אך בעשור לחודש השביעי הזה" (כ"ג,כ"ז). מדוע "הזה"? כי דיברנו כבר על ראש השנה שהיה בחודש השביעי ואומרים לנו שהכוונה לאותו החודש. בפסוק ל"ד מופיע גם "בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה" - אם כך אנו רואים שאם זהו חג באותו החודש התורה מוסיפה את המילה "הזה". אבל בפעם השנייה שהתורה מזכירה את סוכות נאמר: "אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי" (כ"ג,ל"ט) - לא מוזכר "הזה".

המנה הכפולה של חג הסוכות

בפרשת פינחס מופיעים קורבנות המוספים לחגים. בחגים יש מספר פרים, אילים וכבשים אותם מקריבים. בסוכות הפרים יורדים מ- 13 עד 7 - סה"כ 70 פרים כנגד 70 אומות. נראה את סיפור האילים והכבשים:
החג אילים כבשים
פסח 1 7
יום הביכורים (שבועות) 1 7
ראש השנה 1 7
יום הכיפורים 1 7
סוכות 2 14

אנו רואים שחג הסוכות חריג משאר החגים. מדוע בסוכות מקריבים כמות כפולה?

תקופת השנה

בספר שמות נאמר (ל"ד,כ"ב):

וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה:

מה פירוש הביטוי "וחג האסיף תקופת השנה"? תקופה מלשון היקף, השנה מסיימת לעשות הקפה. בפרק כ"ג שם נאמר: "בצאת השנה" - חג הסוכות הוא בצאת השנה. והרי סוכות מגיע מיד לאחר ראש השנה, אז הוא בתחילת השנה?! אלא שבתורה ראש השנה הוא חודש ניסן, וסוכות בחודש השביעי. אם כך, זה באמצע השנה! מה שבטוח הוא שסוכות הוא לא בסוף השנה והתורה כותבת שהוא כן בסוף השנה.

בספר דברים פרק ל"א מופיעה מצות הקהל ושם נאמר (פסוק י'):

ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות:

לאחר שבע השנים הכוונה לשנה השמינית. "במועד שנת השמיטה" - השמיטה היא בשנה השביעית, ואם כך הפסוק סותר את עצמו. רש"י ער לשאלה זו ואומר שם:

מקץ שבע שנים - בשנה ראשונה של שמטה שהיא השנה השמינית. ולמה קורא אותה שנת השמטה? שעדיין שביעית נוהגת בה בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית:

כלומר, נשארו שיירי מצוות הקשורות לשביעית שעדיין שייכות לשנה הזאת. זה פירוש מאוד מוזר, מדוע לקרוא לזה מועד שנת השמיטה כשזה לא בשנת השמיטה? רש"י בא להגיד כאן משהו וצריך להבין אותו.

שני כובעיו של חג הסוכות

יש כאן איזה סוד שקשור לחג הסוכות. יש לנו מערכת של חגים: שלושת הרגלים - פסח, שבועות וסוכות עם המשמעות של כל אחד ואחד במבנה הזה. אבל יש דבר נוסף שאולי קצת פחות מוכר. כידוע, יש ביהדות מספר שמקודש בעיקר בענייני הזמן והוא המספר 7: קדושת הימים - שבת, שבעה שבועות מפסח ועד שבועות, שבע שנים - שמיטה, שבע שמיטות - יובל. המהר"ל מפרש ש- 7 זה הקדושה שבטבע. אבל על פרמטר אחד דילגנו והוא החודש השביעי - יש גם קדושת החודש השביעי, לו יש את המועדים שלו - מועדי חודש תשרי. ישנם שלושה מועדים: ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. יוצא דבר מאוד מעניין. בעצם יש שתי קבוצות של מועדים: שלושת הרגלים ושלושת מועדי תשרי.

זהו הסוד של חג הסוכות. חג הסוכות חובש לראשו שני כובעים: מצד אחד הוא השלישי בשלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות. מצד שני הוא השלישי בשלושת מועדי תשרי: ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. סוכות בעצם הוא חג לו יש תפקיד כפול.

זה מסביר יפה מאוד מדוע בסוכות יש מנה כפולה של אילים וכבשים, כי באמת הוא אמור לבטא שתי בחינות של חגים. מובן גם מדוע חג הסוכות נכתב פעמיים בפרשת אמור. אפשר גם להבין מדוע ביום הכיפורים נכתב "בחודש השביעי הזה", כדי לומר שיום הכיפורים שייך למערכת החגים של החודש הזה, שהוא אותו עניין. יש חגים ששייכים לחודש השביעי. אם כך בסוכות, יש בחינה בחג הסוכות שהוא חלק ממועדי תשרי ולכן כתוב בו "הזה", ויש בחינה שהוא חלק משלושת הרגלים ואז לא צריך להיות כתוב "הזה". זה בדיוק מה שכתוב בתורה. בפעם הראשונה כתוב "הזה" כי הוא ההמשך לראש השנה ויום הכיפורים, ואילו בפעם השנייה לא כתוב "הזה" כי בבחינה הזאת הוא לא קשור לחגי תשרי, זו הבנה אחרת בסוכות.

את חג הסוכות אנו חוגגים רק פעם אחת. מה עשתה התורה בפרשת אמור? היא כתבה את חג הסוכות, ובעצם בזה סיימנו פורמאלית את עניין החגים בפועל. לכן לאחר מכן באים פסוקי סיכום, באמת אין יותר חגים. אף על פי כן התורה כותבת שוב את חג הסוכות, זה אותו תאריך ואותו חג אבל החג הזה, יש לו גם תפקיד והופעה שונה לחלוטין. מה המשמעות של הדברים הללו?

היממה והשנה

המילה "שנה" באה מהמילה "שניים". "לשנן" הכוונה לחזור על החומר לפחות פעם שנייה. "שונה" אפשר לומר ברגע שיש לפחות שניים. כך גם השנה נקראת כך כי היא מחולקת לשניים - קיץ וחורף. מה הכוונה? השנה היא הרחבה של מה שיש לנו בצורה מצומצמת - היממה. כמו שביממה יש לנו יום ולילה כך גם השנה מחולקת לקיץ וחורף בהתאמה - הקיץ הוא היום והחורף הוא הלילה. לפי זה ננסה לקבל תמונה.

הבוקר השנתי הוא פסח, האביב. חז"ל אומרים במסכת ברכות (דף כ"ו ע"ב):

תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא: אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם". ואין עמידה אלא תפלה שנאמר: "ויעמד פינחס ויפלל".

האבות תיקנו את התפילות. הטור כותב בהלכות שלושת הרגלים שפסח, שבועות וסוכות הם כנגד האבות: פסח כנגד אברהם, שבועות כנגד יצחק וסוכות כנגד יעקב. אברהם כנגד שחרית, יצחק כנגד מנחה ויעקב כנגד ערבית. זה גם רמוז בשמות שלהם באותיות השניות: אברהם - בוקר, יצחק - צהריים ויעקב - ערב. מה משמעות הדברים?

אברהם זה הפתיחה, הבוקר. לכן אברהם הוא כנגד הפסח, שהוא הבוקר של השנה. מידתו של אברהם היא חסד: "להגיד בבוקר חסדך". יצחק תיקן תפילת מנחה, זה הצהריים, הקיץ, שבועות. הקרבן של שבועות נקרא "מנחת הביכורים". מידתו של יצחק היא הגבורה: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". יעקב תיקן תפילת ערבית. הערב השנתי הוא סוכות, ויעקב כנגד חג הסוכות. לכן רק בתפילת ערבית אנו אומרים "ופרוש עלינו סוכת שלומך" (ברכת השכיבנו). לכן רק על יעקב נאמר שהוא עשה למקנהו סוכות. מידתו של יעקב היא מידת התפארת, האמת - "ואמונתך בלילות". בבוקר אנו אומרים "אמת ויציב" כי אפשר לראות בעיניים, אבל בערב לא רואים שום דבר ולכן אומרים "אמת ואמונה" - מידתו של יעקב.

החג הראשון בתורה מתחיל בניסן והחג האחרון הוא בערב. אין חגים בתורה בחורף, בלילה. הלילה הוא הזמן בו אנשים ישנים וזה לא הזמן לקיום המצוות. המועדים של התורה הם ביום - מהבוקר עד הערב. זו הבחינה בעצם שחג הסוכות הוא סוף השנה, זה לא סוף השנה החקלאית אלא סוף עונת המועדים, אז הולכים לישון. השנה הופכת לשינה, ולכן מבחינה מסוימת אז השנה מסתיימת, ולכן מבחינה מסוימת חג האסיף הוא בצאת השנה. "חג האסיף" - כשמלך נפטר בספר מלכים הביטוי הוא "נאסף אל אבותיו" - השנה נאספת, נגמרת. אסיף מלשון סוף. מבחינה מסוימת התורה אומרת לנו שמקץ שבע שנים השמיטה בחג הסוכות. השמיטה לא מסתיימת בראש השנה אלא רק בחג הסוכות. חז"ל מצאו את הגדר ההלכתי, כי רשמית השנה מסיימת בראש השנה אך יש דברים שממשיכים הלאה עד חג הסוכות.

סוכות ממש או ענני כבוד?

במסכת סוכה דף י"א ע"ב יש מחלוקת על הפסוק: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא,כ"ג,מ"ג) - מהם הסוכות הללו? ר' אליעזר אומר שאלו ענני הכבוד ור' עקיבא שאלו סוכות ממש. הטור כותב בהלכות סוכה שזה זכר לענני הכבוד. והרי הטור הוא ספר הלכתי, וזו מחלוקת רעיונית בכלל. מדוע הוא כותב את זה? הב"ח כותב שם שכתוב בתורה "למען ידעו דורותיכם" - אם כך צריך לדעת מה המשמעות של הסוכות הללו ולכן הוא כותב לנו את דעתו. אבל כמובן שמתבקש לומר ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" וכיוון שלחג הסוכות יש שני תפקידים זה בדיוק מתאים.

נתחיל בבחינה שסוכות הוא חלק משלושת הרגלים. בעצם יש כמעט שני רגלים: פסח מול סוכות. שני החגים הללו מאוד דומים: שניהם זכר ליציאת מצרים, שבעה ימים, בחודש הראשון או בחודש השביעי בחמישה עשר לחודש1. זה בדיוק סימטרי. אלא שבסוכות לאחר שבעה ימים יש שמיני עצרת ובפסח לאחר שבעה שבועות יש עצרת. שבועות מקביל בעצם לשמיני עצרת. בפסח עם ישראל יצא ממצרים בלחץ, יוצאים אל הבלתי נודע, וזה בדיוק כמו החקלאי שעבד בעונה החקלאית והוא לא יודע אם הוא יזכה ליבול רב, הוא בלחץ רציני. ההסתכלות ההיסטורית על יציאת מצרים חופפת להסתכלות החקלאית על הארץ. התורה אומרת בפסח: אל תדאג, סמוך על הקב"ה, הקב"ה איתך, אפילו עני שבישראל צריך לשבת בפסח כבן חורין. זה חיזוק הביטחון, אמונה בקב"ה.

בסוכות זה הפוך לחלוטין, לאחר השנה המבורכת הבתים מלאים בכל טוב, התעשרת והרווחת, והחשש הגדול הוא "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך". אומרת התורה: צא מדירת הקבע ותחזור לסוכת הנדודים במדבר, תזכור שלא תמיד היה לך מצב שכזה, יצאת ממצרים, הלכת במדבר והרגשת שכל דבר בא ישירות מהקב"ה. תדע שגם עכשיו הכל בא לך מהקב"ה. זו בחינה אחת של חג הסוכות, וזה מתאים לסוכות ממש, שזה כחלק משלושת הרגלים.

יש גם סיפור נוסף - מועדי תשרי. ראש השנה הוא יום הדין, המשפט, עומדים לפני מלך מלכי המלכים ומקבלים את משפטו ומלכותו בצורה הכי מוחלטת שניתן. אנו מקבלים את הקב"ה בתור שופט, הוא הדיין, הוא הקטגור, הוא הסנגור והוא העדים. הוא זה שפוסק את העונש ואתה מקבל אותו. לכן בראש השנה אנו לא מתחננים ולא אומרים וידוי כי "אין מרחמים בדין" בראש השנה אנו נידונים: אשם או לא אשם. ברגע שנמצאנו אשמים מתחיל השלב הבא: שלב הטיעונים לעונש. יש לנו עשרה ימים בהם אנו מבטיחים הבטחות כשהשיא מגיע ביום הכיפורים - יום הרחמים הגדול, היום בו נאמר למשה רבנו "סלחתי כדברך" לאחר חטא העגל וניתנה התורה מחדש. ביום הכיפורים אנו אומרים לקב"ה: על כל מה שעשינו בעבר מגיע לנו עונש במידת הדין, אך אנו מבקשים במידת הרחמים ומשמעותה היא הסתכלות אל העתיד. מידת הדין לעולם בודקת את מה שהיה בעבר. מידת הרחמים אומרת: אמנם מגיע לנו עונש אבל הקב"ה, אם תיתן לנו הזדמנות אנו מבטיחים לשפר והכל ייראה אחרת. ביום הכיפורים אנו מבטיחים הבטחות ופושטים מעלינו צורה של בני אדם, אנו כמלאכים, לובשים בגדי לבן, לא אוכלים ולא שותים, אנו אסורים ברחיצה וסיכה כי כל הלכלוך שיוצא מהגוף הוא משהו אנושי, אין תשמיש המיטה כמו המלאכים. אנו לא נועלים סנדל. המלאכים נקראים עומדים והאדם נקרא מהלך. המלאך עומד באותה דרגה כל הזמן ואילו האדם יכול לרדת ויכול לעלות. לכן כל השנה אנו צריכים נעליים ואילו ביום הכיפורים אנו מורידים את הנעליים, כי אנו עומדים כמו המלאכים. יום אחד אפשר כך אבל זה לא אנושי, ואיך שנגמר היום הזה אנו אומרים "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית..." - איזה עוון? מה כבר הספקנו לעשות? הרב קוק כותב שזה בגלל עצם הירידה מהמצב האידיאלי, אנו בני אדם, ומיד אחרי תפילת נעילה אנו שבים להתעניין בהבלי העולם הזה: באוכל ובאיך אנחנו נוסעים הביתה.

אבל לאחר מכן מגיע חג הסוכות והוא המבחן. חג הסוכות הוא הזמן בו אומרים לך לאכול ולשתות, "ושמחת בחגך". עכשיו נראה איך אתה נוהג, נראה שזה אמיתי. שיא עבודת יום הכיפורים זה הכהן הגדול, הנציג המובחר של עם ישראל, הוא המפגש של עולם, שנה ונפש - אדם, זמן ומקום. האדם המקודש ביותר בישראל (הכהן הגדול) נכנס אל המקום המקודש ביותר (קודש הקודשים) בזמן המקודש ביותר (יום הכיפורים). בתור נציג של עם ישראל הוא מעלה שם ענן קטורת, ועם ישראל זוכים לשמוע "סלחתי כדברך". אבל בסוכות לא רק שליח הציבור, אלא "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות". בסוכות כל עם ישראל זוכים ונכנסים תחת אותו ענן קטורת שהעלה הכהן הגדול ביום הכיפורים. זו הבחינה שחג הסוכות הוא כנגד ענני הכבוד, הם כהמשך לענן הקטורת של יום הכיפורים. זו הבחינה שחג הסוכות הוא ההמשך לראש השנה ויום הכיפורים כחלק ממערכת מועדי תשרי.

חג סוכות שמח!







1 אם ראש השנה הוא בחודש תשרי אז ניסן הוא השביעי ואם ראש השנה הוא בחודש ניסן אז תשרי הוא השביעי.



-------------------------------------------------------------------------------------------