לחיות עם פרשת השבוע פרשת תצוההרב יהושע ויצמןח' באדר ה'תשס"ט

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



סוד הלבושים


הפרשה עוסקת בגדי כהונה, ויש מקום לעסוק בענין הלבושים. הדבר מתאים לחודש אדר. משנכנס אדר שואלין ודורשין בענייני תחפושות, ואולי יש לדרוש את שמו של החודש, אדר, מלשון "אדרת". חודש אדר קשור לענין הלבושים.
הרב קוק זצ"ל, בשמועות ראי"ה (לך לך תרצ"א), מבאר כי ישנן שתי בחינות בבגדים:

כהונת אהרן היתה זקוקה לבגדים, ולשני מיני בגדים: "לכסות בשר ערוה" (שמות כ"ח), ו"לכבוד ולתפארת" (שם). הצורך בבגדים לכסות בשר ערוה בא מסיבת החטא של אדם הראשון. לפני החטא כתוב (בראשית ב'): "ויהיו שניהם ערומים... ולא יתבוששו", אחרי החטא עשו להם עלי תאנה, חגורות לכסות בשר הערוה. ועל ידי זה מובנים דברי חז"ל ששואלים בגמרא: צדיקים בתחיית המתים, ערומים יעמדו או בלבושיהן יעמדו. לכאורה מה זה חשוב איך יעמדו בעתיד?! אולם הכוונה, מכיון שבעתיד יתוקן החטא, אם כן השאלה איך תהיה אז האנושיות, אם במדרגה של אדם לפני החטא, שלא יצטרכו לבגדים כלל, או בלבושיהן. ואמרינן בגמרא: קל וחומר מחיטה, שנקברה ערומה ועומדת בכמה לבושין. הכוונה: אמנם החטא גרם לבגדים, אבל לאיזה בגדים, רק לחגורות לכסות. אבל בעתיד שיתוקן החטא מעיקרו ומקור החטא ילקח, אז יעמדו בהרבה לבושין, כי הבגדים יהיו לכבוד ולתפארת, ולכבוד אין שיעור...

הבגדים שבאו בעקבות החטא הם בגדים שנועדו לכסות ערוה. בגדי כהונה הם בגדים שבאו לגלות. בגדי כהונה הופכים את הכיסוי לגילוי, בחינת "מגילת אסתר", המגלה את מה שנסתר. בגדי כהונה מגלים שהלובש אותם הוא כהן, וכפי שאמרו חכמים (סנהדרין פ"ג ע"ב):

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון: "וחגרת אותם אבנט", בזמן שבגדיהם עליהם - כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם - אין כהונתם עליהם.

בגדי כהונה חושפים את מדרגתם של הכהנים.
תיקון החטא נעשה על ידי הפיכת הכיסוי לגילוי. דברים שנוצרו כדי לכסות, הופכים להיות כלי לגילוי האור. בתורתו של רבי מאיר, שהאיר את העולם באורו, היה כתוב "כתנות אור", תחת "כתנות עור" (בראשית רבה פרשה כ', י"ב). את הכיסוי של העור הפך רבי מאיר לגילוי האור האלוקי. זהו כוחם של הבגדים, להפוך את הכיסוי לגילוי.
הבגדים מגלים מי הוא האדם. כל השנה, ובמיוחד בפורים. נוהגים להתחפש, ובכך לשים מסכה ולהסתיר, אך בעצם בכך חושף האדם מה ומי הוא רוצה להיות. המסכה מגלה את רצונו הפנימי של האדם.
הבגדים, והצורה החיצונית בכלל, מלמדים לאיזה עולם משייך האדם את עצמו. הדרך הנכונה היא שהבגדים לא ידרשו השקעת אנרגיה מרובה מידי מצד האדם. זוהי הנהגה המתאימה לארץ ישראל, כפי שעולה מדברי הגמרא (שבת קמ"ה ע"ב):

יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אסי קמיה דרבי יוחנן, ויתיב רבי יוחנן וקא מנמנם. אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אסי:... מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין לפי שאינן בני תורה... איתער בהו רבי יוחנן, אמר להו: דרדקי, לא כך אמרתי לכם "אמור לחכמה אחותי את", אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו, ואם לאו לא תאמרהו, אמרו ליה: ולימא לן מר איזה מהן... מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין לפי שאינן בני מקומן, דאמרי אינשי" במתא שמאי בלא מתא תותבאי.
רש"י: מצויינין - מציינין עצמן בלבושים נאים. מצויינין - מקושטין. שאינן בני תורה - כל כך, לכבדם כבני ארץ ישראל מחמת תורתם מכבדים אותם מחמת לבושיהן, שנראין חשובים. דרדקי - בחורים שלא הגיעו לסברא... שאינן במקומם - שמארץ ישראל גלו לשם, והגולה למקום נכרי מציין עצמו במלבושים שיהא חשוב. במתא שמאי - בעירי איני צריך להתכבד, אלא בשמי שאני ניכר בו. בלא מתא - במקום שאינה עירי. תותבאי - כבודי תלוי בשמלתי, שמלתו מתרגמינן תותביה (שמות כב).

בארץ ישראל יש יחס מיוחד ללבושים, כפי שניתן ללמוד מדבריו של רבי נחמן מברסלב (חיי מוהר"ן, קל"ה):

אמר אז לרבי יודל, שרוצה לנסוע לארץ ישראל, ורבי יודל ברך אותו ואמר לו: רבנו, בודאי אתם רוצים לפעול שם דבר גדול, יהי רצון, שהשם יתברך יעזור אתכם, שתזכו לפעול שם מה שאתם רוצים. ונענע לו ראשו על ברכתו. אחר כך אמר: הייתי יכול לפעול מבוקשי וחפצי וענייני, שאני רוצה לפעול גם פה על ידי תפילות ובקשות ותחנונים לבד, ולא הייתי צריך לנסוע לארץ ישראל, רק החילוק, שכשאזכה להיות בארץ ישראל, אזכה לקבל השגתי על ידי לבושים, אבל כאן בחוץ לארץ לא אוכל לקבל השגתי על ידי לבושים, רק בלא לבושים, וזה החילוק שבין קדושת שבת לקדושת יום טוב. ופתח לו לרבי יודל הנ"ל הסדור של האר"י זכרונו לברכה והראה לו בכוונות, שזהו החילוק בין שבת ליום טוב, שבשבת האור מלובש בלבושין, וביום טוב האור בלא לבושין, כידוע.

עבודת ה' בארץ ישראל נעשית על ידי לבושים. זו הדרך. אמנם ניתן להגיע לכל המדרגות גם בחו"ל, אך החידוש של ארץ ישראל הוא העבודה על ידי לבושים.
כך מבאר האר"י את ענין הלבושים (ביאור האר"י לספרא דצניעותא, שער מאמרי רשב"י):

הנה לבושים אלו התקינן להתלבש בהם ולהתעלם בהם, וההעלם הוא סיבת הגילוי כי לא ישיגוהו ולא יהנו מאורו כי אם על ידי לבושים אלו. משל לאור השמש אשר לא יוכל איש להביט בו מרוב בהיקותו, אם לא יתרחק ממנו וישים מסך מבדיל בינו לבינו ואז יוכל ליהנות מאורו. ואם יהיה האור גדול ומבהיק מאד, יצטרך כמה וכמה מסכים לשיוכל ליהנות מאור ההוא. וזהו ענין לבושין דיקר אתקין.

בהבנה פנימית, הלבושים הם ההעלם שעל ידו בא הגילוי. רק על ידי לבושים אפשר להיפגש עם אור גדול. אור קטן ניתן להשיג גם בלא לבושים, אך אור גדול, אור השמש, אי אפשר לראותו כך בלא כיסוי ולבוש.
בארץ ישראל מאיר אור גדול. בכל דור ובמיוחד בדורנו. אם לא היה הקב"ה מסתיר את האור הגדול בלבושים והסתרות רבות - אי אפשר היה להנות מהאור. ההסתרות באות על ידי שמכניסים את האור לתוך מסגרות של חיים. כאשר האור מתלבש במציאות של מסגרת חיים הוא מצטמצם לצורה שבה ניתן לקלוט אותו.
למשל, רוצה אדם להפיץ את האור הגדול של תורת ארץ ישראל. הוא צריך להקים ישיבה, ולבנות לישיבה מבנים מתאימים, להקים משרד עם מזכירות וטלפון ומחשב, ועוד ועוד. מתוך כל המסכים הללו בוקע אור גדול, שכן האור איננו יכול להופיע בצורה ישרה. הוא חייב מסגרת, חייב להופיע בחיים נורמליים, ולא מתוך שיגעון.
ביטוי ידוע של רבי נחמן, יכול להיות מתאים לחו"ל, אך לא לארץ ישראל:

נכון אתם אנשים כשרים אך לא לזאת היתה כוונתי. רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים.

הדרכה זו אינה בשום אופן הנהגה של ארץ ישראל. בארץ ישראל האור מופיע על ידי אנשים כשרים, ולא על ידי חיות הנוהמות ביער. בארץ ישראל הנורמליות של האנשים הכשרים היא לבוש לאור אדיר המתגלה דרכה. בחו"ל צריך להשתגע ולצאת ממסגרת החיים הנורמלית כדי להופיע אור גדול.
נראה שבימים אלו השאיפה להיות נורמלי היא בגדר חידוש.
יש החושבים שצריך להיות משוגע כדי לשמח את הקב"ה. כביכול אין הקב"ה שמח באנשים רגילים, שהם כמו כולם. כדי לחדש צריך להיות משוגע ולצאת מהסדר הנורמלי של החיים.
בארץ ישראל ההנהגה היא דרך הלבושים. בפרשת תצוה התורה מלמדת שהאור הגדול של הכהונה מופיע על ידי בגדי הכהונה, המתוארים בכתוב לפרטי פרטיהם, ממה עשויים, מהם מידותיהם וכן הלאה. רק במסגרת ברורה ומובנית יכול האור האלוקי להופיע. לא צריך לצאת מהמסגרת ולהיות משונה כדי לבדח את הקב"ה, כביכול.
יתירה מזו. דווקא משום שאנו רוצים להופיע אורות גדולים בארץ ישראל, אורות של הבנה פנימית, של תורת ארץ ישראל, של תורת הגאולה, חשוב להישאר נורמלים, ולהופיע את האורות הגדולים בתוך מסגרות ולבושים. בצורה כזו הדברים יכולים להישמע ולהתקבל, מתוך נורמליות של יראת שמים וקיום מצוות.
הכהנים הם ביטוי לאור עליון, בחינת החסד, שפע של אור אלוקי. לכאורה היה מתאים שהם יפרצו את המסגרות. אך הכתוב אומר: "כהניך ילבשו צדק". הכהנים מלבישים את הצדק ואת האור האלוקי בלבושי המציאות. זו הדרך להופיע אור גדול ולעשות מהפכות גדולות בארץ ישראל.
דוגמא בולטת לכך ניתן לראות בדמותו של הרב קוק. הרב קוק לא שינה מאומה בלבושו מהלבוש הרבני שהיה מקובל בתקופתו. לראשו חבש כובע רבני, ועל גופו מעיל רבני. לכאורה הוא ממשיך את המסורת ואינו מחדש כלום. אולם, דבריו היו חידוש מהפכני, וכך אנו קוראים באגרתו:

רדיקלים אנו מוכרחים להיות, בפשרות למחצה לשליש ולרביע מאומה לא נתקן.

הרב קוק קורא למהפכנות. לא מהפכנות שמופיעה על גב החולצה, ומסתיימת בגובה החגורה, אלא מהפכנות אמיתית, מהפכה שמתחילה מבפנים, ומשפיעה. היכולת של המהפכה הזו להשפיע היא בגלל שהרב לא שינה מהלבוש הרבני המקובל. הרב לא חשב, שאם הוא רוצה לעשות מהפכה ביחס ללימוד פנימיות התורה, ללימודי אמונה, להתיישבות, למי שאינם שומרי תורה ומצוות למדע ועוד - הוא צריך לשנות את לבושו. הרב נאם בפתיחת האוניברסיטה העברית - ועצם בואו לשם הוא דבר מהפכני - אך עשה זאת בלבוש רבני "מיושן", ולא בלבוש מודרני ומהפכני. את כל כוחותיו השקיע בתוכן של המהפכה, ולא בבגדים. גם אם אדם לובש את אותם בגדים כמו שאביו לבש - הוא בן אדם עם מסר ואמירה.
אם אנו חפצים לחולל מהפכה, שהעולם יעבור שינוי לכיוון חיובי יותר של תורה ויראת שמים, להבנה פנימית יותר של התורה והמציאות, לבקשת אלוקים - זה לא יקרה כשנחשוב איך להיות מיוחדים, אלא להיפך - כשנחשוב איך להיות רגילים.
זו הדרך להופיע אורות גדולים בארץ ישראל - על ידי לבושים. הקב"ה חפץ בהופעת אורות גדולים - והם מופיעים בתוכנו, בשגרת החיים שלנו בארץ ישראל ובתקופתנו.
כמה היה מוכן הרמב"ן לשלם כדי לראות חייל לובש מדים, ועוד יותר כדי ללבוש מדים בעצמו? הרי הרמב"ן, שמנה את מצות ישיבת ארץ ישראל בספרו, ועלה לארץ בעצמו היה מוכן לתת על כך כל הון שבעולם. צה"ל הוא לבוש לאור אדיר, ודווקא משום גודלו של האור הוא מופיע דרך הרבה הסתרות.
אילו היה הרמטכ"ל הולך למקוה בכל יום, וכך אומר את פקודותיו, לא היינו יכולים לקלוט את האורות האלה. לכן יש הסתרות. הרמטכ"ל הוא בן אדם, בגודל טבעי, עם חולשות ודעות משלו; בצבא יש חיילים שמנבלים את הפה, ועוד דוגמאות לבעיות וקשיים והסתרות - שדרכם מופיע אור אלוקי גדול.
גם התקופה שלנו היא ביטוי לאור גדול, המופיע דרך הסתרות של בחירות, וקואליציה, והרבה בעיות ונפילות, שמתוכם בוקע אור גדול. רק דרך הלבושים יכול להופיע אור גדול בארץ ישראל.


-------------------------------------------------------------------------------------------