מוסר מחילה בלב שלם הרב יהושע ויצמןכ"ג אלול ה'תשע"א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il




מחילה בלב שלם


בפרשיית המועדות שבפרשת אמור אנחנו מוצאים דבר מעניין (ויקרא כ"ג, כ"ב-כ"ד):

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:

באמצע פרשת המועדות התורה עוברת לדון בפרשת פאה. זה אמנם קצת קשור לקציר שנאמר לפני כן לגבי חג השבועות, אבל צריך להבין מה הקשר בין המועדות לבין הפאה.
רב נחמן דורש את סמיכות הפרשיות לא בקשר למה שנאמר קודם, אלא דוקא בקשר למה שנאמר מיד אחר כך - "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן".

ראש השנה הוא המועד היחיד שבו נאמר "יהיה לכם שבתון" לגבי התאריך עצמו. בשאר המועדות נאמר "מקרא קודש יהיה לכם". המילה "לכם" בדרך כלל מוסבת על הקודש, וזה אכן שייך רק לישראל - "לכם", ורק בראש השנה ששייך גם לאומות העולם היא מוסבת על התאריך.

יתכן שסמיכות הפרשיות והייחודיות של התאריך של ראש השנה הביאו את רב נחמן לדרוש את הפסוקים בצורה מפתיעה ומיוחדת (ויקרא רבה פרשה כ"ט, ב'):

ר' נחמן פתח: "ואתה אל תירא עבדי יעקב" (ירמיה ל) מדבר ביעקב, דכתיב: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה" (בראשית כח) אמר ר' שמואל בר נחמן: אלו שרי אומות העולם... אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר: מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד של מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד. אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב: אף אתה עולה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: שמא חס ושלום כשם שלאלו ירידה אף לי כן? אמר לו הקב"ה: ואתה אל תירא. אם אתה עולה - אין לך ירידה עולמית. לא האמין ולא עלה. א"ר ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמעון בר יוחאי: ר' מאיר היה דורש "בכל זאת חטאו (לו) [עוד] ולא האמינו בנפלאותיו" (תהלים עח) זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אלו האמנת ועלית עוד לא ירדת, ועכשיו שלא האמנת ולא עלית - עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות. באותה שעה נתיירא יעקב, אמר לפני הקב"ה: רבונו שלל עולם: יכול לעולם? אמר לו: "ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק" (ירמיה ל) כמה דאת אמרת: "מארץ רחוקה באו אלי מבבל" (ישעיה לט) "ואת זרעך מארץ שִׁבְיָם" מגליא ומאספמיא ומחברותיה "ושב יעקב" מבבל "ושקט" ממדי "ושאנן" מיון "ואין מחריד" מאדום "כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה" אומות העולם שהן מכלין את שדותיהן "אעשה כלה" "ואותך לא אעשה כלה" אבל ישראל שאין מכלים שדותיהם כמה דאת אמר "לא תכלה פאת שדך" (ויקרא כג, כב) לא אעשה כלה "ויסרתיך למשפט" מייסרך ביסורין בעוה"ז כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא. אימתי? "בחדש השביעי":

יש כאן התבוננות נפלאה ומיוחדת של רב נחמן על פרשיית החודש השביעי ומשמעותה. כפי הנראה השאלה שהעסיקה את רב נחמן היתה מדוע התאריך שאנחנו מונים לבריאת העולם הוא תאריך עברי? "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לכם שַׁבָּתוֹן". מדוע דוקא לעם ישראל? הרי כל העמים נבראו בבריאת העולם!
התשובה המופלאה של רב נחמן היא שרק עם ישראל, שראשיתו מראשית העולם וסופו באחרית העולם, הוא היחיד שמונה מתחילת העולם. לאומות יש תפקיד חלקי בהסטוריה. הן עולות על במת ההסטוריה בנקודה מסויימת ויורדות ממנה בנקודה אחרת. לכן אין להן סיבה למנות מבריאת העולם. מבחינתן זה לא אירוע משמעותי. הן מונות למלכים, לשטרות, ללידת אנשים מסויימים וכד'
עם ישראל הוא עם נצחי, ולכן הוא המונה מבריאת העולם. רק עבורו זה תאריך משמעותי.

התורה מצווה אותנו לא לכלות את הפאה, ולהביא את הביכורים לבית המקדש. הביכורים הם ראשית השדה והפאה היא אחריתו. "לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ". גם הראשית וגם האחרית שייכות לקדוש ברוך הוא.
התורה מלמדת אותנו ששדה החיים, המציאות כולה - כולו לה'. אנחנו נותנים לה' כי הכל שלו, הוא מנחה אותנו כיצד עלינו לנהוג עם הדברים שברשותנו.
כיון שאנחנו לה' - אנחנו אינסופיים, ולכן אין סוף גם לקציר שלנו.
לאומות העולם יש תפקידים מוגדרים. כל אומה תורמת לעולם תכונה מסויימת, אופי ייחודי. היא עושה את תפקידה, תורמת את תרומתה, וכשנגמר החזון - נגמרת גם האומה. "בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם". (משלי כ"ט, י"ח)
עם ישראל עולה ועולה כיון שהתפקיד שלנו הוא אינסופי. "לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ" - אנחנו אף פעם לא גומרים את הקציר, אנחנו לא מגיעים אל התכלית שלנו. "אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והבכורים..." (פאה א', א')

כתב הרב קוק (אגרות הראי"ה, אגרת תשעא):

וגאון יעקב הולך הוא ומושך משך ענות צדק בכל תועפות רוחו ובכל היקום. מכיר הוא את הקוטן מתוך הגודל, את הגלוי מתוך הנעלם, שומע הוא את דפיקת השעות והרגעים מתוך רגשת הרת עולמים של נצחי נצחים, והולך הוא וחוצה בעזוז נצחו, בתוך שטפי גלי הזמנים, ומימיהם וימי שאונם כהמון מים כבירים לא יבעתוהו. יודע הוא כי כחם כח עובר הוא, ועמו עזוז נצח והוד ממקור חיי העולם, אשר בחילו ישוב ויחיה גם כל מתי עולמים, בנצחו ינצח כל רגעים שוטפים, אשר נהיו לימים ושבועות ויקוו במעין הנצח, בים החירות העליון"

עלינו להשכיל ולשמוע גם את השעון, שמבטא את הזמניות, בתחושה של נצח. להכיר בכך שאנחנו פרטים שנמצאים בתוך מציאות כללית של עולם אינסופי, שראשיתו ותכליתו היא אינסופית.

ההתבוננות הזאת יוצקת תוכן עמוק לחיים. זו גישה אל המציאות במבט אלוקי. "האנשים הגדולים באים להמבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות" (אורות הקודש ח"ב עמ' שע"ז). הם מבינים שכל דפיקה של השעון היא חלק מהנצח.
רב נחמן מלמד אותנו לעשות מכל רגע נצח, לקשור כל תופעה וחויה למציאות האלוקית הנצחית של העולם, ולא לדברים הזמניים המתכלים. בראש השנה מתחלפת השנה. אנו נפגשים עם מושג הזמן וזה הזמן המתאים להמליך את הקב"ה ולראות את הזמן בעיניים נצחיות.

כך ניגש רב נחמן לראש השנה. איך אנחנו ניגשים עם זה לחיים? איך הופכים את הרגע לנצח?

פן אחד שבו זה מתבטא זה ביחסים שבין אדם לחבירו.
חז"ל הדריכו אותנו למחול זה לזה בלב שלם. כל לילה כשאנו עולים על מיטתנו אנחנו אומרים "הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי". זה באמת מתקיים? אנחנו באמת מסוגלים לומר את זה מכל הלב, למחול בלב שלם למי שפגע בנו? הרי הפגיעה עדיין קיימת!

שלמה המלך כתב: "אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע קַוֵּה לַה' וְיֹשַׁע לָךְ" (משלי כ', כ"ב)
הזוהר הקדוש (בראשית דף רא) מבאר את הפסוק הזה שכשאדם פוגע בך חלילה אל תחזיר לו רעה אלא "קַוֵּה לַה'", תפנה את כוחותיך ותנועותיך הנפשיות אל הקב"ה במקום להפנותם לחברך, ואז "וְיֹשַׁע לָךְ" - תהיה לך ישועה מאת ה'.
במקום להתמודד מול החבר הפוגע, לשקוע בתחושות הנקמה והתסכול בנסיון לשלם לו רע, אומר הפסוק לעזוב את החבר ולנתב את האנרגיות כלפי הקב"ה. אל תשקע בהוויתך הזמנית והחולפת, "קַוֵּה לַה'" - הקב"ה הוא שהביא לך את הנסיון הזה. יש לו תפקיד. הקב"ה שלח את החבר אליך, ולכן אין לך עסק עם החבר אלא עם הקב"ה. אם תבין את זה - אז "וְיֹשַׁע לָךְ", ואז גם תצליח למחול לחבר שלך בלב שלם, שהרי הוא רק שליח של הקב"ה. תבין שהקב"ה רצה שכך הדברים יתרחשו, ואז תוכל למחול לחבר שלך באמת.

כשאחי יוסף הורידו אותו לבור ומכרו אותו למצרים הוא הבין שיש כאן תהליך אלוקי. הוא נמכר לפוטיפר, מגיע לבית הסוהר, ומחכה כל הזמן לראות מה הקב"ה רוצה, מהי הסיבה האלוקית שבגללה הוא נופל נפילה אחר נפילה. לא יכול להיות שזה מקרי. הוא מתמנה להיות המשנה למלך, ופתאום האחים שמכרו אותו מגיעים למצרים ונזקקים לקבל ממנו אוכל. הוא רואה את המהלך האלוקי והוא מבין שרצונו יתברך לאחד את המשפחה - בני לאה עם בני רחל, ולהביאם מאוחדים למצרים לגלות הארוכה שאין דרך לעבור אותה אם לא באחדות נפלאה של כלל ישראל. יוסף מביא את יהודה לומר את המילים "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר". אני, יהודה בן לאה, מוכן למסור את נפשי למען אחי בנימין - בן רחל.
יוסף עבר את כל התהפוכות שעבר, אבל מתוך כך בני ישראל ירדו למצרים כמשפחה מאוחדת, דבר שגרם נחת ליעקב אביו והציל את האומה הישראלית.
"קַוֵּה לַה' וְיֹשַׁע לָךְ". כיוון שיוסף הבין שהנתיב שאליו יש להפנות את הכוחות הוא הקב"ה ולא האחים - הוא נהיה פלטפורמה לישועה, הוא הפך לצינור שדרכו ירדה הגאולה לעולם.

חז"ל מוסיפים ומספרים לנו סיפור נוסף בעניין:

רִבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב אֲתַרְעָא דְּאַבָּבָא דְלוֹד, חָמָא חַד בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָתֵי, וְיָתִיב בְּחַד קוּלְטָא דְּתָלָא דְאַרְעָא, וְהֲוָה לָאֵי מֵאָרְחָא, וְיָתִיב וְנָאִים תַּמָּן. אַדְּהָכִי חָמֵי חַד חִוְיָא, דְּהֲוָה אָתֵי לְגַבֵּיהּ, נָפַק קוֹסְטְפָא דְגוּרְדְּנָא, וְקָטִיל לֵיהּ לְחִוְיָא. כַּד אִתְעַר הַהוּא בַּר נָשׁ, חָמָא הַהוּא חִוְיָא לְקֳבְלֵיהּ, דְּהֲוָה מִית. אִזְדַּקַּף הַהוּא בַּר נָשׁ, וְנָפַל הַהוּא קוּלְטָא לְעוּמְקָא דִּתְחוֹתוֹי וְאִשְׁתֵּזִיב. אֲתָא רִבִּי אַבָּא לְגַבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ, אֵימָא לִי מָאן עוֹבָדָךְ. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִישׁ לָךְ אִלֵּין תְּרֵין נִסִּין, לָאו אִינוּן לְמַגָּנָא. אָמַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נָשׁ, כָּל יוֹמָאי לָא אַשְׁלִים לִי בַּר נָשׁ בִּישָׁא בְּעַלְמָא, דְּלָא אִתְפַּיַּיסְנָא בַּהֲדֵיהּ, וּמָחִילְנָא לֵיהּ. וְתוּ, אִי לָא יָכִילְנָא לְאִתְפַּיְיסָא בַּהֲדֵיהּ, לָא סָלִיקְנָא לְעַרְסִי, עַד דְּמָחִילְנָא לֵיהּ, וּלְכָל אִינוּן דִּמְצַעֲרוּ לִי, וְלָא חַיְישָׁנָא כָּל יוֹמָא לְהַהוּא בִּישָׁא דְּאַשְׁלִים לִי. וְלָאו דִּי לִי דָא, אֶלָּא דִּמְהַהוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה, אִשְׁתַּדַּלְנָא לְמֶעְבַּד עִמְּהוֹן טָבָא. בָּכָה רִבִּי אַבָּא וְאֲמַר, יַתִּיר עוֹבָדוֹי דְּדֵין מִיּוֹסֵף, דְּיוֹסֵף הֲווּ אֲחוֹי וַדַּאי, וְהֲוָה לֵיהּ לְרַחֲמָא עֲלוֹי. אֲבָל מַה דְּעֲבִיד דָּא, יַתִּיר הוּא מִיּוֹסֵף. יָאוֹת הוּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָּא עַל נִיסָּא.
תרגום:
ר' אבא היה יושב בפתח העיר לוד. ראה אדם אחד שהיה בא ויושב על בליטה שהיתה בולטת מצד ההר, והיה עייף מן הדרך וישב וישן שם. בתוך כך, ראה נחש אחד שהיה בא אצלו. ויצא שרץ שנקרא קוסטפא דגורדנא והרג את הנחש. כשהקיץ האדם ראה את הנחש למולו, שהיה מת. קם האדם, ונפלה הבליטה שהיה יושב עליה אל העמק שמתחתיה, כי נקרעה מן ההר, והאדם ניצל. כי אם היה מאחר רגע מלקום היה נופל ביחד עם הבליטה אל העמק, והיה נהרג.
בא אליו ר' אבא, אמר לו: אמור לי מה מעשיך, כי הקב"ה הקרה אליך שני נסים אלו, שהצילך מן הנחש ומן הבליטה שנפלה, לא היו בחינם.
אמר לו האדם: כל ימי לא עשה לי אדם רעה שלא נתרציתי עמו ומחלתי לו. ועוד, אם לא יכלתי להתרצות עמו, לא עליתי על מיטתי מטרם שמחלתי לו ולכל אלו שציערו אותי. ולא נטרתי לו שנאה כל היום, אל אותו רע שעשה לי. ולא די לי זה, אלא עוד, שמאותו יום והלאה השתדלתי לעשות להם טובות.
בכה ר' אבא ואמר: גדולים מעשיו של זה מיוסף, כי ביוסף עושי הרעה היו אחיו, ודאי שהיה לו לרחם עליהם מחמת האחוה, אבל מה שעשה זה, שעשה כן עם כל בני האדם, הוא גדול מיוסף, ראוי הוא שהקב"ה יקרה לו נס על נס.

זוהי דוגמה ל"קַוֵּה לַה' וְיֹשַׁע לָךְ" כפשוטו.
אותו אדם הבין שהקב"ה שלח אליו את כל מי שפגע בו או ציער אותו כדי להושיעו. הקב"ה רצה שיהיו לו זכויות אז הוא הביא לו את הנסיונות.

סיפור בן זמננו בעניין זה התפרסם בעלון "איש לרעהו":

אחד הסיפורים האגדיים המוכרים ביותר בתחום בין אדם לחבירו התרחש עם הגאון ר' חיים שמואלביץ זצ"ל. במלחמת ששת הימים בישר לתלמידיו שההצלה הניסית הגיעה בזכות אותה עגונה שהסתתרה במקלט של ישיבת 'מיר' - ואשר מחלה בלב שלם על חוסר ההגינות הפושע שנהגו כלפיה.

הדברים מדהימים. המחילה של אותה אישה היא הגורם להצלה הניסית של מלחמת ששת הימים.

יש לנו בעיות עם החמאס, החיזבאללה, איראן, טורקיה, מצרים, ועוד ועוד. נראה שהעולם כולו נגדנו. מה עלינו לעשות? "אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע קַוֵּה לַה' וְיֹשַׁע לָךְ"
מבלעדי הקב"ה אין לנו מלך גואל ומושיע. עלינו למחול בלב שלם על כל הפגיעות, מתוך הבנה שהקב"ה הוא ששלח לנו אותן. אולי כל הפגיעות האלה הגיעו אלינו כדי שיהיו לנו מספיק זכויות בשביל לנצח במאבקים מול הקמים עלינו.

סיפור נוסף התפרסם באותו עלון, כתגובה לסיפור הנ"ל:

קראתי בעלונכם (הנפלא!) איש לרעהו פרשת ויגש את הסיפור - "מחלתי למחותן לי", ורציתי לספר לכם שלפני יותר מעשרים שנה נישאתי, ולאחר החתונה גיליתי שבעלי חולה בנפשו, הרגשתי שאם גיליתי זאת לאחר החתונה כנראה שזה ה"תיקון" שלי ועלי לעזור לו.
לא סיפרתי לאף אחד ובמשך כמה שנים התמודדתי לבד. האמת היא שלא לבד כי הקב"ה ממש בכבודו ובעצמו תמך בי וסייע בעדי כל העת.
לאחר כמה שנים המצב התדרדר עד שלא היתה ברירה ובעצת גדולי תורה התגרשתי... ואז התחילה מסכת ייסורים - הבעל הזה שכל כך תמכתי בו ועודדתי אותו וניסיתי בכל כוחי להמשיך לחיות איתו - נהיה אכזר - הוא וכל משפחתו המורחבת ממש התעללה בי ובילדנו, וניסו לומר שאני החולה נפש בבתי הדין וכו' וכו'.
לא אלאה אתכם בתקופה זו כי לא זו מטרת כתיבתי אלא - בכל ערב כשהלכתי לישון ואמרתי בקריאת שמע "הריני מוחלת וסולחת לכל מי שהכעיס והקניט אותי..." הרגשתי שלא אוכל להיות דוברת שקר לפני ה', אז או שאני לא אומרת "הריני מוחלת..." או שאני מוחלת, ובחרתי באפשרות השניה, ועל כל מה שעוללו לי (ושוב איני מפרטת, אך הדברים קשים מאוד) הייתי אומרת "הריני מוחלת..." ועובדת על עצמי עבודת מידות שבאמת באמת אני מוחלת, הרי הם רק שליחים, הכל מאת ה' יתברך, והייתי אומרת:
"יוצרי ובוראי, אתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי ובודאי לטובתי עשית לי כך וכך..."
ואני רוצה לומר שלא נזקקתי לשום טיפול פסיכולוגי - לא אני ולא ילדי - על כל מה שעבר עלי. כי המחילה בלב שלם זה הטיפול הטוב ביותר! שכל עבודת הנפש היא מול רבונו של עולם כי מאיתו הכל הכל - הטוב והמוטב!
כך חינכתי ואני מחנכת את ילדי.
בעקבות מה שכתבתם בעלון, פתאום היתה לי הארה מאת ה' שאולי אולי (מי יודע, קטונתי...) בזכות שמחלתי בלב שלם, הקב"ה חמל עלי ועל ילדי כל כך, כל כך, וממש בניסי ניסים, ממש מעל לגדר הטבע תוך זמן קצר זכיתי לבנות את ביתי מחדש עם בעל צדיק וירא שמים, אנו נשואים כבר 15 שנה, וזכינו לחתן חלק מילדנו (מנישואי הראשונים), והתברכנו בחסדי ה' בעוד ילדים ובנכדים ברוך השם.
היום אנו משפחה ברוכת ילדים שאף אחד לא יכול להאמין שעברנו את מה שעברנו ולמרות הכל אנחנו משפחה שאני מקווה ומאמינה שהקב"ה שמח בנו בע"ה.
כתבתי כל זאת כי אולי אם אצליח על ידי כך להשפיע ולו על אחד, שהמחילה, למרות הקושי שבה, היא משתלמת כי אנו על ידי שמוחלים ממש מושכים עלינו שפע משמים, כמו שנאמר שה' מתנהג עמנו כמו שאנחנו מתנהגים, ומי שמוחל, מן השמים מוחלים לו.
יהי רצון שנזכה למחול זה לזה בלב שלם גם בדברים הקטנים וגם בדברים הגדולים והקשים, ועל ידי כן נזכה במהרה לגאולה שלמה ברחמים!

גם על אישה כזו אפשר לבכות ולומר שהיא גדולה יותר מיוסף הצדיק.
סיפור אמיתי בן זמננו, שכמעט ואי אפשר להאמין אליו. להבין ש"באמת הם רק שליחים והכל מאתו יתברך" זו עבודה עצומה על המידות, אבל כפי הנראה כל אחד ואחד יכול להגיע לזה.

רב נחמן במדרש מלמדנו להפוך את הזמן לנצחיות. להביט על הכל במבט אלוקי. אם נצליח בכל מאורע לראות את רצונו יתברך הרי שנזכה בכך להיות חלק מהמציאות האינסופית.

כשהזמן עובר, השנה מתחלפת, עלינו להעמיק את המבט ולראות שהזמן הרגעי הזה הוא נצח.
כשזוכים להפוך את המציאות הרגעית לנצח אז הקב"ה מושיע. "קַוֵּה לַה' וְיֹשַׁע לָךְ".
אם נצליח באמת למחול בלב שלם ונבוא לעמוד לפני הקב"ה בימים הנוראים בנפש נקיה - בלי שום קפידא על אף אחד, הקב"ה יכתבנו ויחתמנו לחיים טובים ולשלום עם כל עם ישראל ונזכה לגאולה שלימה בעזרת ה'.


-------------------------------------------------------------------------------------------