פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת נח הרב יהושע ויצמן כ"ח תשרי תשע"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.


לחיות עם פרשת השבוע - נח - עם ישראל יקח אחריות - יהיה בסדר


פרשת בראשית מאחורינו, ופרשת נח לפנינו. חז"ל רואים בשתי פרשות אלו יחידה הסטורית אחת (סנהדרין צ"ז ע"א):

אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב (ששת אלפי שנים הוא העולם, ואלף אחד יחרב)... תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא: שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח.

בסיומן של אלפיים שנות תוהו, אברהם אבינו בן 52. לפי חלק מהדעות, בגיל זה הכיר אברהם אבינו את הקב"ה. אז התחיל העולם את אלפים שנות תורה.

ננסה לעמוד על משמעותן של שנות התוהו. מה פירוש שנות תוהו?
לאחרונה למדנו בדף היומי (פסחים ק"ד ע"א):

סדר הבדלות היאך, אומר: המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין טמא לטהור, בין הים לחרבה, בין מים העליונים למים התחתונים, בין כהנים ללוים וישראלים, וחותם בסדר בראשית, ואחרים אומרים: ביוצר בראשית.

רשב"ם:

וחותם בסדר בראשית - ברוך סודר בראשית שבמוצאי שבת התחיל הקדוש ברוך הוא לסדר מעשה בראשית.

"סדר בראשית" הוא ההיפך מתוהו. לפי דעה זו אין מברכים על בריאת העולם, אלא על הסדר שבו. לאחר שברא הקב"ה את העולם, התחיל במוצאי שבת לסדרו.
התפקיד של האדם בעולם הוא להמשיך את מעשיו של הקב"ה, ולעשות סדר בעולם. באלפים שנות תוהו לא היה סדר. היה חמס - ללא סדר בענייני הממונות; עריות - חוסר סדר במשפחה. העולם היה ללא חוקים וללא סדר.
כשהגיע אברהם אבינו והתחילו שנות התורה בעולם, השתנתה המגמה. על אברהם נאמר (בראשית י"ח, י"ט):

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט...

אצל אברהם יש משפט, יש חוקים וכללים שלאורם הוא מחנך ומצוה את בני ביתו.

יש להבין, מנין בא התוהו לעולם? לשם מה יש לעולם צורך בשנות תוהו?
הרב קוק, במאמרו "נשמות של עולם התהו", מבאר (אורות, זרעונים ג'):

נשמות דתוהו גבוהות הן מנשמות דתיקון. גדולות הן מאד, מבקשות הן הרבה מן המציאות, מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבול. מבקשות הן אור גדול מאד, כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך, אינן יכולות לשאתו. הן ירדו ממעלתן מראשית הנטיה של ההויה להולד, התרוממו כשלהבת ונדעכו. שאיפתן הבלתי סופית לא תכלה, הנן מתלבשות בכלים שונים, שואפות הרבה יותר ויותר מהמדה, שואפות ונופלות. רואות שהנן כלואות בחקים, בתנאים מוגבלים שאינם נותנים להתרחב לאין קץ, למרומים אין די, והנן נופלות בתוגה, ביאוש, בחרון, ומתוך קצף - ברשע, בזדון, בשפלות, בכיעור, בתיעוב, בהירוס, בכל רע. התסיסה החיה שלהן איננה שוקטת, - מתגלות הן בעזי-פנים שבדור. הרשעים בעלי הפרינציפים, הפושעים להכעיס ולא לתאבון, נשמתם גבוהה מאד, - מאורות דתוהו.

נשמות של תוהו אינן יכולות להיות כפופות למסגרות הגורמות להן למחנק. הן מתמרדות נגד כל דבר שיש בו חוקים ומסגרת, מסורת וגבולות. אלו הן נשמות גדולות שאינן יכולות לסגור עצמן במסגרות.
אולם אברהם אבינו התחיל את התיקון של העולם, שבו יש "צדקה ומשפט", יש חוקים ומסגרות והן הדרך לתקן את העולם.

מקורו של התוהו הוא באינסוף. הרצון לחבוק את הכל ולהיות הכל - זהו המקור שממנו נולד עולם התוהו.
בתחילת דרכו של העולם, יש הרבה כוחות שרוצים לצאת אל הפועל, ואין לעולם כלים להכיל כוחות אלו, וכך מתנהל העולם בשנות התוהו.

גם אחר שהגיע אברהם אבינו והתחיל בתיקונו של עולם, עדיין ניתן לפגוש "שאריות" משנות התוהו כמו סדום.
גם בדורנו אנו יכולים לפגוש דברים מעין אלו, כמו איראן העוסקת בפיתוח פצצה גרעינית שעלולה להביא את העולם לתוהו.
לפני שנים שמעתי סקירה הסטורית מעניינת מפיו של תלמיד חכם גדול בשם הרב חיים צימרמן.
הוא הסביר, שיש סדר והשגחה כיצד מופיעים השכלולים הטכנולוגיים בעולם. שמר הקב"ה, שבזמן שהיו בעולם שליטים יחידים וכל יכולים, לא היו בידיהם פצצות אטום. ניתן לחשוב מה היה קורה לוּ היתה בידיו של נפוליון, למשל, פצצת אטום. היה זה גורם לחורבן העולם, שהרי לא היה אדם או גוף שיכול היה למנוע ממנו להשתמש בה בכל עת שחפץ כנגד אויביו.
רק כשהגיעה לעולם הדמוקרטיה, שבה יש שלטון מאוזן ואין הוא נתון בידיו של אדם אחד - הופיעו בעולם אמצעי הרס גדולים.
"תקלה אחת" שקרתה בהסטוריה יכולה ללמד אותנו מה עלול היה לקרות. גרמניה הנאצית היא דוגמא למשטר בעל טכנולוגיה מפותחת מאוד, "תוצרת גרמניה", שהיה בידי חיות אדם. באופן מיידי תורגם הדבר לתורת הגזע הנאצית, לתאי גזים ולהשמדת עם.

גם כיום אנו עומדים בפני מציאות דומה. איראן עלולה לפתח נשק גרעיני. אלו הם כלים שיכולים להחריב את העולם, הנתונים בידיהם של אנשים יחידים, שלא ניתן לצפות ולשלוט במעשיהם ותגובותיהם.

אנו בוטחים בהשגחה האלוקית על העולם, אבל יש לנו תפקיד בכך.
"ברוך סודר בראשית". העולם צריך להיות בעל סדר. פצצת אטום היא כלי חשוב לשמירת הסדר והשלום בעולם. בבית הדין השוט תלוי על הקיר, וכך אין צורך להשתמש בו בפועל. כשיש למדינות מתוקנות פצצת אטום - זה מסייע לשמירת הסדר והשלום בעולם. זה חלק מ"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".
אולם כשהפצצה מגיעה לידיים לא נכונות, והכל תלוי בשיגעונותיו של אדם אחד - זהו חורבן.
טרם הגענו לאלף השביעי שבו יחרב העולם, ולכן אנו עוסקים בתיקון. לעם ישראל יש תפקיד בשמירה על הסדר של העולם.

גם בשנות התיקון של העולם, יש כוחות של רע שמנסים לשלוט בעולם, ויש לעמוד כנגדם. עם ישראל כיום הוא נושא הדגל של שמירה על הסדר והתיקון שבעולם.
עלינו לראות את התקופה הזו במבט גדול. מדינת ישראל היא היחידה שלוקחת אחריות על שמירת העולם מפני האטום האיראני. היחיד שאמר את האמת מול נאומו של נשיא איראן באו"ם, הוא ראש הממשלה, שאמר:

גבירותיי ורבותיי, ישראל לעולם לא תקבל נשק גרעיני בידיי משטר קיצוני המבטיח שוב ושוב למחוק אותנו מהמפה. כנגד איום שכזה, לא תהיה לישראל ברירה אלא להגן על עצמה. שיהיה ברור לחלוטין: ישראל לא תאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. אם ישראל תאלץ לעמוד לבד, היא תעמוד לבד. אולם ישראל יודעת שכאשר היא עומדת לבד, היא מגינה על רבים אחרים.

מדינה אחת קטנה עומדת לבדה מול העולם כולו. רק אנו מבינים את המשמעות של הדבר, ולוקחים את האחריות עבור העולם כולו. זו חויה מיוחדת במינה שיש לנצור אותה.
זהו תפקידו של עם ישראל, הרואה ב"סודר בראשית" תפקיד חושב, והלומד בפרשת השבוע את הנזק של תוהו.

מתוך כך, יש לחשוב על תוהו בהקשר החיובי. כיצד אנו יכולים לקחת את הכוחות של התוהו בצורה חיובית ובונה?
אנו צריכים שתהיה לנו שאיפה ואומץ לפרוץ קדימה, לעלות מדרגה, לחדש. בתוך המסגרת, אבל בצורה חדשה ופורצת דרך.
ההבנה שחזרת עם ישראל לארצו דורשת התייחסות מחודשת לתורה ושאיפה לחשוף את הצד הפנימי שלה, זו דוגמא לשאיפה שאל האינסוף. אנו צריכים לשאוף לפנימיות התורה, להגיע לצד האינסופי שבתורה. זהו הצד חיובי שבעולם התוהו, שעלינו להופיע אותו.
אנו צריכים לחשוב בגדול. אנו צריכים לשאוף לתקן את העולם.
בחסידות מכנים זאת: "אורות דתוהו בכלים דתיקון".
המחשבה שאדם אחד יכול לתקן את העולם היא מחשבה של תוהו. אבל את המחשבה הזו יש לבנות בכלים של תיקון. בתוך המסגרות ובתוך המציאות לשאוף לתיקון גדול.

לאחר התוהו של המבול אומר הקב"ה לנח: "צא מן התיבה". הרב קוק מבאר (מוסר אביך פרק ב', א'), שיש שלב שבו יש לצאת מהתיבה כדי לתקן את העולם. לתת לשאיפה של התיקון לפרוץ החוצה ולהשפיע כלפי חוץ.
את הכוחות האלו אנו צריכים לשאוב מהתוהו, וכך להוסיף בעולם תיקון.


-------------------------------------------------------------------------------------------