פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת בשלח הרב יהושע ויצמן ז' שבט תשע"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.


לחיות עם פרשת השבוע - פרשת בשלח - ערב רב


בתחילת הפרשה מופיע מושג חשוב, שיש לעסוק בו להבין את המשמעות שלו. "ערב רב".
כך נאמר (שמות י"ג, י"ז-י"ח):

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

בזוה"ק שואלים על סגנון הפסוקים הללו:

"ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף"... ר' יהודה אמר: מהו השינוי, שכשהיו ישראל במצרים כתוב: "שלח את עמי", "כי אם מאן אתה לשלח את עמי", "בני בכורי ישראל". אף על פ שבעת ההיא לא היו נימולים, ולא נקשרו בקב"ה כראוי. וכאן, שהיו נימולים, ועשו הפסח, נקשרו בו, קורא אותם "את העם".
אלא משום ערב רב ההוא שנדבקו בהם והתערבו עמהם קורא אותם "את העם", סתם. כמו שנאמר: "ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל", "ויקהל העם על אהרן", "וירא העם כי בשש משה", וכן כולם...
בו וראה, אם לא היו אלו ערב רב שהתחברו בהם ישראל, לא נעשה אותו מעשה (של העגל), ולא מתו מישראל אלו שמתו, ולא נגרם לישראל כל מה שנגרם. ובוא וראה, אותו מעשה ואותו חטא ממש גרם הגלות לישראל...
כיון שנעשה אותו מעשה, גרמו הכל, גרמו מוות, גרמו שעבוד מלכויות, גרמו שנשתברו לוחות הראשונים, גרמו שמתו מישראל כמה אלפים מהם. וכל זה משום התחברו הערב רב שהתחבר עמם.
אף כאן, בשביל הערב רב נקראו "בני ישראל", ולא "ישראל", ולא "עמי", אלא "העם" סתם. ואם תאמר, "וחמושים עלו בני ישראל", זהו כשעלו ממצרים ועוד לא התחבר עמם הערב רב, קורא אותם "בני ישראל", כיון שהתחברו עמהם, שכתוב: "וגם ערב רב עלה אתם", קורא אותם העם...
ועל פי משה קבלו אותם. וזהו מה שאמר הכתוב: "לך רד כי שחת עמך סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים". "צויתם" כתוב.

העם - זה הערב רב. לכן ביציאת מצרים לא נקראים "עמי", אלא העם", סתם. ב"פרי צדיק" (אות ה') מביא:

והענין דבספר אור זרוע איתא דלשון עם הארץ שנקרא כן מלשון גחלים עוממות שאין בהם אור תורה.

העם גורמים לאור להיות עמום.
כל הצרות של החטא העגל, והגלות - נגרמו בגלל הערב רב שעלה עם ישראל ממצרים. ומי קיבל אותם? משה. "צויתם" כתוב - משה הוא שציוה אותם והוא שקיבל אותם - ולכן הוא שצריך לרדת מההר ולטפל בבעיות שהערב רב גורמים.
לפני שרואים את החלק האחרון בזוה"ק, מבינים שהערב רב זה דבר נוראי שקרה לעם ישראל, וצריך להקים ועדת חקירה כדי לברר מי הזמין אותם ואיך הם הגיעו.
אך כשמבינים שמשה רבנו הוא שהכניס אותם, יש להבין - זה דבר טוב? האם משה התחרט על כך שקיבל אותם? האם משה טעה בכך? והרי "משה אמת ותורתו אמת"?!

הרב קוק זצ"ל מתייחס לכך באגרת תקנ"ה (באגרות ראי"ה ח"ב). אגרת ארוכה זו נכתבה לרידב"ז, שהיה קרוב מאוד לרב קוק, ובר פלוגתא שלו בענין השמיטה. הוא כתב אגרת לרב קוק בענין היתר המכירה, ובה - בין שאר הדברים - הוא מאשים את הרב קוק שמקרב את הפושעים, והם אוהבים אותו ומשבחים אותו. האם לא מפריע לך, שואל הרידב"ז את הרב קוק, שהפושעים, מתוך סולם הערכים שפגום שלהם, משבחים אותך?!
הרב קוק עונה על כך בהרחבה, ובתוך תשובתו הוא עוסק בצורך לקרב רחוקים, וכך הוא כותב:

ומפני-כך היתה מדתו של משה רבנו עליו השלום לקרב רחוקים, עד שקרב אפילו את הערב רב, ואף על פי שזה גרם אריכות-הגלות, מכל מקום סוף-כל-סוף יתעלו גם הם, כי בודאי יתקיים ביה "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא", והשי"ת "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים". ואמרו בזוהר, שחסדיו של משה היו גדולים משל אברהם, ובאברהם אבינו, אף על פי שמדת-חסדו היתה גדולה מאד, ולא היה כנח שלא בקש רחמים על רשעים בני-דורו, מכל מקום לא בקש רק בתנאי: "אולי ימצאון שם עשרה", אבל משה רבנו ע"ה בקש בלא שום תנאים: "אם תשא חטאתם, ואם אין - מחני נא מספרך אשר כתבת", שהיא מסירת-נפש אפילו מעולם-הבא, כי הספר של הקב"ה הוא עוה"ב עצמו.

משה מוכן לוותר על העולם הבא שלו בשביל לקבל את הערב רב. זה דבר מבהיל, שאלמלא היה כתוב לא ניתן היה לאמרו. צרות רבות כל כך נגרמו על ידי הערב רב, ומשה ידע זאת, ואף על פי כן קיבל את הערב רב. משה הבין שזה חלק מהשליחות של עם ישראל, וחלק מצורת הקשר של עם ישראל עם אומות העולם.
עלינו ללמוד כיצד להתמודד עם הערב רב ולא לקבל את דבריהם. אף שבתחילת הדרך הצליחו הערב רב למשוך אחריהם את עם ישראל, ולהחטיא אותם - בסוף הדרך הם יתוקנו.
על אף אריכות הגלות, שעבוד מלכויות ומוות של אלפים מישראל - משה רבנו מקבל את הערב רב.
הרבה יש ללמוד מדברים אלה של הרב קוק על משה רבנו.

יש בכך שאלה עקרונית, שנוגעת למערכות רבות בחיים. האם לקבל לישיבה תלמידים שעלולים להיות לא ראויים? האם אין הם עלולים להשפיע על הישיבה כולה?
אנו מוצאים שההתייחסות לערב רב היתה שונה מההתייחסות ל"בני ישראל". בזוה"ק1 מובא שלא רצו לקבל מהם תרומה למשכן. ההתנהלות איננה שוויונית ודמוקרטית - האם כך ראוי שגם אנו ננהג?

בדורנו אנו מוצאים מחלוקת בין הרבנים.
יש רבנים שמזהים אנשים מסויימים כערב רב - במוקדי התקשורת, במפלגות מסויימות או בעלי דעות מסויימות. אנשים מתוך עם ישראל שמשתפים פעולה עם אויבינו, ומלשינים על בניית התנחלויות וכדומה, מזוהים כערב רב. הם עונים לתיאורים שתיארו חז"ל את הערב רב.
יש שאפילו מוצאים בכתבי הרב קוק פסקאות שמהם ניתן ללמוד על אנשים או חלקים מסויימים בישראל כי הם שייכים לערב רב.
מנגד, יש כאלה שמתנגדים לכך בתוקף, וסוברים שאסור לכנות אף אדם מישראל בשם ערב רב. זו דרכי. צריך להיזהר מאוד מלכנות אנשים בשם ערב רב.
ר' חיים ויטאל כותב שיש כמה סוגים של ערב רב ומהם גם ראשי ישיבות וראשי כנסיות. "המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם" - שפועלים בשביל להגדיל את שמם בעולם. אלו מקליפת ערב רב.
אחרי שרואים דברים אלו - האם ניתן לכנות אנשים כערב רב?
קליפת הערב רב איננה נוגעת רק ליחס להתנחלויות. היחס לתורה, השאלה אם אדם פועל לשם שמים או לשם עצמו - אלו דברים שקשורים לענין הערב רב.
כל אחד צריך לבדוק את עצמו אם הוא נקי מדברים אלו, ולא להפנות את אצבעו כלפי אחרים.
אם אנו מחפשים לזהות אנשים מסויימים כ"ערב רב" - אנו עלולים למצוא עצמנו פוגעים מאנשים בתוכנו, בבני תורה ורבנים, חלילה.
אין לנו כלים להגדיר מי הוא ערב רב, ועל כן עלינו להיזהר מאוד מלעשות זאת.

נקודה נוספת שיש לעמוד עליה - כיצד אנו מתייחסים לאנשים פחותים מאיתנו בתורה, ביראת שמים, במעשים טובים. האם אנו מתחברים אליהם, או שאנו מנסים ליצור חברה נבדלת, מיוחדת, אליטיסטית? האם אנו חוששים שהם יפגעו בנו ויורידו את הרמה של החברה שלנו, או שאנו מנסים לחבר אותם ולרומם אותם?

לפני שנים רבות הקמנו מכינה לישיבת הסדר במירון. היו תלמידים רבים שלא יכולנו לקבל לישיבה, והם לא התקבלו אף לישיבת הסדר אחת. אולם הם רצו ללמוד תורה. הפתרון היה לימוד של שנה במכינה לישיבת הסדר, שלאחריה יוכלו להשתלב בישיבת הסדר.
כשדנו בשילוב שלהם בישיבות ההסדר, אמר אחד האנשים שהוא חושש שזה עלול להוריד את הקב"א2 של ישיבות ההסדר. אמר על כך אחד מראשי הישיבות - אנו עוסקים כאן בדיני נפשות ואתה מדבר על קב"א? זה בכלל רלוונטי?
יש כאן דיון מאוד יסודי. "מי ומי ההולכים"? האם אנו הולכים כולנו, כולל הערב רב, או שיש להפריד את "בני בכורי ישראל" ולא להתחבר ל"עם", לאורות המעומעמים.

משה רבנו מלמד אותנו פרק בחיבור. אילולא הרב קוק לא היינו יודעים שמשה רבנו הוא מודל, ועלינו ללכת בדרכו. הרב קוק, בעקבות משה רבנו, קירב גם את הפושעים. אמנם לא עשה דבר כדי שישבחו אותו, אך אחר שפעל לשם שמים - השבח שלהם איננו שלילי. הוא יכול להיות שלב ראשון בהתקרבותם לתורה.

הרב קוק מלמד אותנו, שדרכו של משה רבנו צריכה לעמוד לנגד עינינו ולהיות מודל לדרך שבה אנו בונים את המערכות.
ראשית, אל לכנות אדם בשם ערב רב. אין אנו יודעים מי גדול ממי ומי יהיה בעולם הבא במקום גבוה יותר. כל הפוסל במומו פוסל ויש להיזהר מזה מאוד.
שנית, ממשה רבנו יש ללמוד שיש לנו אחריות רחבה ביותר על כלל העם. גם כשמשלמים על כך מחיר - יש ללכת בדרך הזו. משה היה מוכן לשלם מחיר אישי כבד ביותר, עד כדי איבודו מהעולם הבא. הקב"ה פונה אל משה בצורה חריפה ביחס לערב רב. אולם לבסוף הסכים עמו הקב"ה, והערב רב עתידים להתעלות ולהיות חלק מישראל. זה יהיה נצחון גדול לאמונה ולדרכיו של הקב"ה בעולם.

דרך זו איננה פשוטה ואיננה קלה.
אנו מתלבטים בכך הרבה גם בישיבה. אף כי אין לנו חלילה ערב רב, יש תלמידים שונים, ולפעמים נדרשת התייחסות שונה לסוגים שונים של תלמידים. אולם הכל צריך להעשות מתוך אחריות כוללת, ומתוך אמונה בקשר של כל אחד לעם ישראל ולקב"ה.






1 ח"ב ויקהל קצ"ה ע"א: "ותא חזי מה כתיב בקדמיתא (שמות כה) מאת כל איש אשר ידבנו לבו לאכללא כלא בגין דבעא קודשא בריך הוא למעבד עובדא דמשכנא מכל סטרין במוחא וקליפה, ובגין דהוו אינון ערב רב בגווייהו אתמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו לאכללא לון בינייהו דישראל דאינון מוחא, וכלהו אתפקדו, לבתר סטא זינא לזיניה ואתו אינון ערב רב ועבדו ית עגלא וסטו אבתרייהו אינון דמיתו וגרמו לון לישראל מותא וקטולא, אמר קודשא בריך הוא מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא אלא מסטרא דישראל בלחודייהו, מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', וכתיב בתריה קחו מאתכם תרומה ליי', מאתכם ודאי ולא כקדמיתא דכתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו, ויקהל משה וגו', מאן אתר כניש לון אלא בגין דהוו אינון ערב רב בינייהו אצטריך משה לאתכנשא לון וליחדא לון מבינייהו".
2 קב"א - קבוצת איכות. מדד לאיכותם של חיילים בצה"ל הנקבע על פי מבחנים פסיכוטכניים, רקע משפחתי ונתונים נוספים.



-------------------------------------------------------------------------------------------