פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת תרומה הרב יהושע ויצמן כ"ח שבט תשע"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.


לחיות עם פרשת השבוע - תרומה - דרכים למניעת "הסכם שלום"


בפרשת השבוע אנו עוסקים בציווי על בנית המשכן וכליו. בהקשר זה מופיעה בגמרא אמירה שיש מקום להתבונן בה (מנחות כ"ט ע"א):

תניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם, שנאמר: "וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר".

בדומה לזה אנו מוצאים בירושלמי בענין מחצית השקל (ירושלמי שקלים פ"א ה"ה):

אמר ר' מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראהו למשה, אמר לו: "זה יתנו", כזה יתנו.

מהי משמעות אמירות אלו? מדוע הראה הקב"ה למשה כלים אלו מן השמים?
משמעות הדבר היא, שמקורם של כלים אלו אינו מן הארץ. אין אלו דברים הסכמיים, שעשו בני האדם לתועלתם, אלא דברים אלוקיים.
נבאר את הענין ביחס למטבע, ומתוך כך בשאר הכלים.

מנין בא המטבע לעולם?
באנציקלופדיה כתוב, מן הסתם, שבתחילת היה כל אדם מגדל לעצמו את מזונו. לאחר מכן, החלו להחליף - פלוני נותן לחברו מלפפונים, ובתמורה הוא מקבל עגבניות. בהמשך החליטו לעשות מטבע, שיש לו ערך קבוע, ובו ישערו את ערכם של כל החפצים. לבסוף הגיע המצב בו אנו חיים, שהמטבע מייצג כסף שיש לאדם, ואין הוא שווה בפועל ערך זה.
כנגד תפיסה זו אומרים חז"ל, שמשה ראה מטבע של אש בשמים. שם מקורו של המטבע. לוּ היה מלך כוזר שואל את החבר: ספר לי היאך התפתח המטבע, והיאך התקבל בכל העולם. היה עונה לו החבר: נאמר לו היי ויהי, ממש כבבריאת העולם (עי' כוזרי מאמר ראשון, פ'-פ"א).
המטבע איננו ענין הסכמי בין בני האדם אלא ענין ערכי. זו הסיבה שמשה התקשה ביחס למחצית השקל - איך יכול מטבע לכפר על בני ישראל, והרי זוהי יצירה אנושית, מעשה אנוש?!
עונה לו הקב"ה, שהמטבע מקורו במטבע של אש. מקורו בעולמות עליונים והמטבע שאנו משתמשים בו הוא שיקוף של המציאות העליונה. יש כאן יצירה אלוקית עמוקה, האומרת שיש ערך לכל דבר. החפצים, הכלים, המוצרים אינם רק פונקציונליים, ואינם נמדדים רק ביחס לשימוש בהם. יש להם ערך עצמי.
גם למעשי האדם יש ערך. אין הקב"ה בוחן רק את המעשה עצמו אלא את ערכו, ומשום כך ניתן לכפר על החטאים, מתוך התבוננות בערכם ולא בגילוי החיצוני שלהם.

לאור זאת נתבונן בכלים המוזכרים בגמרא במנחות ובמשמעותם.

מן הסתם החוקרים יאמרו שכאשר רצה האדם להגן על חפציו, להסתירם מעין רואה ולארגן אותם - יצר את הארון. גם השולחן יזכה להתבוננות מעין זו. בתחילה ישבו האנשים על הארץ, ואכלו בעזרת ידיהם. לאט לאט למד האדם שיהיה לו יותר נוח לשבת על כסא, לשים את מאכליו על השולחן ולהשתמש בסכין ובמזלג... המנורה אף היא, תוצר של הצורך באור בשעות החשכה. בתחילה היה כל אדם מעסיק עבד שיחזיק את הנר, עד שעלה הרעיון ליצור מנורה ובה להניח את השמן ולהדליק את הנרות...
אילו היה זה כך, לא היה מראה הקב"ה למשה שולחן של אש שירד מהשמים, ולא היה משה מתקשה כיצד לעשות את הארון, השולחן והמנורה שבמשכן.
הקושי של משה נובע מהשאלה מהו שולחן העומד "לפני ה'"? לכאורה השולחן נדרש כיד שיהיה מקום להניח את לחם הפנים. מדוע התורה אומרת שהוא "לפני ה'"?
וכן הארון - כיצד ניתן לשים את הלוחות, הדבר העליון ביותר, בתוך ארון, מעשה ידי אדם. וכי הלוחות הם כבגדיו של האדם שהוא מאכסן אותם בארון?!

לאור זאת, עלינו להבין מהו הערך הרוחני שיש בארון, בשלחן ובמנורה. מדוע מקורם אלוקי, ולא אנושי והסכמי.

מהו עניינו של הארון? הארון הוא המקום בו מניחים את הלוחות. אין הוא אחד כלי השרת, שכן אין הוא משמש לעבודה. הרמב"ם אינו מונה אותו ברשימת כלי השרת שבמקדש1.
הארון היה מציאות מיוחדת, הנמצאת בקודש הקודשים ובה שמו את הלוחות.
הארון מבטא את עצם האישיות הפנימית של האדם, את נשמתו המוצנעת בגופו ואיננה מתגלה כלפי חוץ. מי אתה, לפני הלימוד וההשפעה על העולם - מי אתה, מהי אישיותך, המוצנעת וגנוזה בתוכך.

עניינה של המנורה הוא האור, המבטא את החכמה. מהו מקורה של המנורה? יש שמן שעניינו להאיר, אלא שהשמן הוא נוזלי ולכן הוא מתפשט, ואי אפשר להדליק בו. כדי להאיר צריך להגביל את השמן. יש ליצור כלי שבתוכו יהיה מונח השמן, וכך ניתן להדליק.
כל השמן שבעולם עומד להדלקה, אלא שלא ניתן להשתמש בו. רק מה שמכניסים לגבולות הכלי, על פי מידתו וגדלו - משמש להדלקה. המנורה מגבילה, אך ההגבלה הזו מאפשרת את השימוש בשמן להאיר.

המנורה היא ביטוי להגבלה. נראה שקשורים הדברים לדברי חז"ל במדרש (שיר השירים רבה פרשה ה'):

ר' יוחנן דצפרין פתר קרא בתלוליות של עפר. מי שהוא טפש מהו אומר? מי יכול לקצות את זה. מי שהוא פקח מהו אומר? הריני קוצה שתי משפלות ביום ושתי משפלות בלילה ולמחר כן, עד שאני קוצה את כולה, כך מי שהוא טפש אומר: מי הוא יכול ללמד כל התורה?! נזיקין שלשים פרקים! כלים שלשים פרקים! והחכם אומר: הריני לומד שתי הלכות היום, ושתים למחר, עד שאני לומדה כולה.

יש הרבה מאוד שמן, מה ניתן לעשות איתו? החכם אומר: קח כלי קטן, תשים בו מעט שמן ותוכל להדליק. תגדיר את הרצון, צור לעצמך קביעות, וכך תוכל להתקדם. כעבור כמה חודשים תגלה שהספקת ללמוד הרבה בקביעות של שתי הלכות היום ושתים למחר. אם תבין שלא עליך המלאכה לגמור, תוכל ללמוד ולהתקדם, וגם לגמור את המלאכה.

מהו עניינו הפנימי של השולחן? השולחן הופך את הדברים לנגישים. יש לאדם כלים רבים ומזון רב. על השולחן שם האדם את מה שהוא צריך לשימוש מיידי. מבין כל הדברים הנמצאים ברשותו - לוקח את האדם את מה שהוא רוצה בו עכשיו, ומניח על השולחן.

השולחן מבטא את הרצון של האדם. פעמים רבות הזכרנו את דבריו של הרב אשלג: "אין כפיה ברוחניות" (תלמוד עשר הספירות ח"א פ"ב). רק כאשר האדם רוצה - הרצון הופך את האדם לכלי, ואז מה שהוא שומע נכנס לתוך הכלי. אם אין רצון - יכול האדם ללמוד את כל התורה כולה, אך דבר ממנה לא יכנס פנימה אל קרבו, והתורה לא תבנה אותו ולא תורֶה לו אורחות חיים. הרצון הופך את האדם לכלי. זוהי מהותו של השולחן. השפע יורד לעולם דרך הרצון של האדם, המתבטא בשולחן.
בזוה"ק (ח"ב קנ"ד ע"ב) עוסקים חכמים בעניינו של השולחן, ושואלים - מהו העיקר, השולחן או לחם הפנים המונח עליו? לכאורה הלחם הוא המטרה, והשולחן הוא אמצעי, אולם על כך אמרו:

לא כך, אלא שולחן הוא העיקר בסידור שלו, לקבל את הברכות שלמעלה והמזון לעולם. ומהסוד של השולחן הזה יוצא מזון לעולם כמו שניתן בו מלמעלה. ואותו לחם הוא הפרי והמזון שיוצא מהשולחן להראות שהרי מהשולחן יוצאים פירות ומזון לעולם. אם לא נמצא הכרם, הענבים שהם הפרי שיוצאים ממנו לא יהיו נמצאים. אם אין אילן - הפרי איננו נמצא בעולם. משום כך השולחן הוא העיקר.

אמנם המטרה היא הענבים, אך הכרם אינו רק מקום שבו מונחים הענבים, אלא הוא המצמיח את הענבים. הרצון גורם לכך שהשפע מתלבש במציאות העולם, והענבים יוצאים מן העץ וניתן לאכול אותם.
השולחן הוא ביטוי לרצונו של האדם, שהופך את האדם לכלי לקבלת השפע.
"פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהלים קמ"ה, ט"ז). הקב"ה משפיע לאדם על פי רצונו, וזוהי משמעותו של השולחן.

* *
*

הדברים הללו נכונים כלפי כל אדם ואדם, שיש בו בחינה של ארון, שולחן ומנורה. אולם בימים אלו אנו מוטרדים מגורלה של ארץ ישראל, ומתפללים שלא תהיינה על הארץ גזרות.
איננו יודעים מה מתרחש, אך אנו עלולים לשמוע יום אחד שנחתמו הסכמים קשים לעם ולארץ.
כצפוי, באותו רגע יתחילו להגיע טלפונים - היום מתקיימת הפגנה חשובה, חובה לבוא, להשפיע על ח"כ זה או אחר שחשובה לו דעת הקהל. מחר יש שריפת צמיגים, שתשנה את החלטת הממשלה.
כאשר אתה מסרב לקחת בכך חלק, אתה מתוייג כ"השמאלני ההוא".
כאילו לא השתנה דבר, יש כאלו שחושבים שרק הפגנות יכולות לשנות את מצבה של ארצנו הקדושה.
אולי הקב"ה מזמן לנו דברים כאלו כדי שנחשוב מחדש, לא נאמר אותם דברים שאמרנו תמיד. גם אני מבקש להתחדש, לשמוע וללמוד דברים חדשים ודרכים חדשות למאבק למען הארץ.

נראה ששלושת הכלים הללו מבטאים שלוש דרכי פעולה למען הארץ.

השולחן מבטא את הרצון. בזוה"ק מובא, שעד שאברהם לא התעורר ללכת מעצמו אל הארץ, לא התגלה אליו הקב"ה ואמר לו: "לך לך... אל הארץ אשר אראך".
אנו גרים בארץ, והרצון מתבטא בדרכים שונות, כל אחד על פי עניינו.
האחד לומד את ענייניה של הארץ, מעלתה, מצותיה והלכותיה. האחר מעמיק בעניינה של תורת ארץ ישראל ודרך הלימוד הראויה בה. שלישי מתיישב במקומות שזקוקים לכך - בערים הגדולות, בעיירות פיתוח או ביהודה ושומרון. כל אחד עושה משהו כדי לחזק את רצון לארץ ישראל.

המנורה מבטאת את הפעולה התמידית הקטנה. "פנים אל פנים".
הטיפש אומר - יש 5 מליון אנשים בארץ, האם אתה חושב שעשרים חבר'ה ממעלות שיוצאים פעם בשבוע יוכלו לשנות את המצב? החכם אומר: שתי משפחות השבוע ושתי משפחות בשבוע הבא. זה מה שאני יכול וזה מה שאני עושה, וזה הרבה מאוד.
אני משפיע על עוד אדם, השפעה של תורה, של טוב, של קשר. יש לי יכולת להשפיע, ואני צריך ליצור כלי. הוא מגביל אך מאפשר שימוש והשפעה של האור. מה אני יכול לעשות כדי להשפיע על אנשים, אם אינני כתב בטלויזיה? אמנם רק משפחה אחת שומעת אותך, אבל זה הרבה מאוד, ומשמעותי יותר ממה שהם שומעים בטלויזיה.

הארון מבטא את עצם הנשמה. כך כותב הרב קוק זצ"ל (אורות הקודש):

פעולת הידיעות הסודיות
הידיעות הסודיות היותר עליונות אין מגמתן להתפשט בעולם בהתפשטות כמותית, שידעו מהן רבים, כי זהו דבר שאי אפשר. ואם ידעו רבים מסגנונן החיצון, לא ידעו כלום בתוכנן הפנימי, ויהיה הדבר מזיק יותר ממה שהוא מועיל. אמנם הן צריכות לחדור לכל אלה שבהם נמצאת סגולה עליונה של הסתכלות גבוהה. ואלה היחידים, בגבהם הרוחני, מרוממים הם את העולם משפלותו ע"י מציאותם לבד, לא ע"י השפעתם הניכרת. את הרזים הפנימיים אינם מגלים, ולא יוכלו לגלות. אבל מה שהאורה הגדולה גורמת בעצם בכל כחה, בהתפשטות ניצוציה גם על כל מה שהוא מגולה, על מבט כל עין, על כל שיחה ותנועה, על מהות הרצון, על מגמת החיים, הכל פועל, ומעודד, מחזק ומקדש את הכל. גם המגמה הכללית בהשפעתם של ישראל בעולם איננה התפשטות לימוד של דעות, בדרך הלימוד וההשפעה הפשוטה והגלויה. אבל כשהאומה הזאת אוצרת יפה בקרבה את סגולתה, כבר העולם כולו מתעלה, מצד מה שיש בו סגולה פנימית כזאת, באוצר האנושיות. הפעולות וההדרכות שראו הנביאים הוא במעלה קטנה לגבי המעלה העליונה של הפעולה הפנימית. ובמקום שהנבואה שבאספקלריא שאינה מאירה אומרת, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם, שהיא הצעה למדרגה הפעולית הניכרת, שהיא המדרגה השניה, אומרת הנבואה שבאספקלריא המאירה, היא תורת משה, ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגלה מכל העמים, כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל.

את הלוחות המונחים בארון אין רואים. על מי הוא משפיע? הארון איננו מוציא אור כמו המנורה, ואין עליו לחם כמו השולחן. ובכל זאת השפעתו גדולה.
יש אנשים המסוגלים להביט על הדברים מגבוה. לראות את המציאות בגודלה האלוקי. הקב"ה ברא את העולם ונתן לנו את התורה על מנת שנכיר ונדע אותו. בעלי הידיעות הסודיות עוסקים בזה, בידיעת ה'. הם יושבים בבית המדרש ולומדים, והשפעתם משמעותית וגדולה יותר מהרצאות רבות רושם.
כאשר מרצה משפיע על אנשים להיטיב את דרכם, הוא קוטף את הפירות של אותם אנשים המשנים את העולם בעצם המבט שלהם.
גם השפעתם של ישראל בעולם היא בדרך הזו. איננו משפיעים על העולם באמצעים גלויים, בשכנוע, אלא בעצם מציאותה של אומה הקוראת בשם ה'.
ההשפעה הזו מקורה ביחידים. כל אדם השותף ללמוד, לקרבת אלוקים, משפיע השפעה אדירה על העולם. הארון משפיע ומרומם את העולם אף שהשפעתו היא פנימית וסגולית, ולא חיצונית. כך גם אלו העוסקים בתורה, בבירור "הידיעות הסודיות". מכח הארון מגיעה ההשפעה הגלויה, "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיה ב', ג').

עלינו לדעת כי השפעתם של יושבי בית המדרש על המציאות היא גדולה ומשמעותית ביותר. אין דבר שיכול להתקרב לעוצמת ההשפעה שיש ליושבי בית המדרש. אף כי אין היא ניכרת - פעולת היא בעומק המציאות. אם נשמע לפתע בחדשות שראש הממשלה מתנגד למשא ומתן, או שנשיא ארצות הברית משנה את עמדתו - איך זה קורה? זה בזכות אלו שישבו בחדרי חדרים ועסקו בעומקה של תורה.
עלינו לעסוק בתורה בגדלות ובעומק, לדרוש דברים גדולים ולהתחבר לעומק של המציאות, וכ נשפיע בע"ה על ישראל ועל העולם כולו לטובה ולברכה.






1 עי' בהל' בית הבחירה פ"א ה"ו-ז', ובמצוה ברה ח"ב עמ' כט והלאה.



-------------------------------------------------------------------------------------------