מוסר בירור הרע מן הטוב והשליטה על יצר הרע הרב יהושע ויצמן כ"ט תשרי תשע"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.


בירור הרע מן הטוב והשליטה על יצר הרע


בסיום פרשת נח אנו קוראים על התפתחות העולם לאחר המבול (בראשית ט', י"ח-י"ט):

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן. שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ.

מיד אחר כך מגיע סיפור שחם ובנו כנען, שהוזכרו לפני כן, תופסים בו מקום מרכזי (בראשית ט', כ'-כ"ז):

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.

בהמשך, בתוך תולדות בני נח, מובא (בראשית י', ו'-ח'):

וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן... וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ.

בהמשך מופיע סיפור דור הפלגה, שעל פי חז"ל נמרוד, נכדו של חם, היה מנהיגו.
ננסה לעמוד על משמעות הדברים ועל תפקידו של חם בבנין העולם לאחר המבול.

האר"י מזכיר את היוצאים מן התיבה, בביאורו לי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן.

לפעמים יתנהג העולם... בסוד תיבת נח, שיצאו ממנה ג' גוונין, שם חם ויפת, שהן דין ורחמים, וכללותם דמיון התפארת הכולל דין ורחמים.

שלושת בני נח, שם חם ויפת, הם ביטוי למבנה הקיים בעולמות הרוחניים, שהוא הבונה את העולם: שלושה קוים - ימין, שמאל, אמצע.

הבנה זו יכולה לבאר את הפסוקים.
יש לשאול, לשם מה מוזכר כבר ביציאת בני נח מן התיבה, ש"חם הוא אבי כנען", הרי רק בהמשך מוזכרים תולדות נח ובניו?! התורה איננה מזכירה אף לא אחד מבני שם או מבני יפת, ורק לגבי חם מוצאת התורה לנכון להזכיר את אחד מבניו. מדוע?

חם מייצג את הרע בעולם. כשנח הכניס אותו לתיבה הוא ידע זאת, ודבר זה היה ידוע גם כשיצא מן התיבה. כבר אז ידעו ש"חם הוא אבי כנען", "שהם היו שורש עבודה זרה ויסודה הראשון" (ספר המצוות לרמב"ם, עשה קפ"ז).
חם הוא גרוע, והוא אבי כנען שהיה גם הוא גרוע, ובכל זאת חם יוצא מן התיבה ומעמיד תולדות בעולם.
מדוע? והרי העולם הלך וירד במשך עשרה דורות עד לדור המבול - עד שלא היתה ברירה אלא להשחית את כל חי. לשם מה מכניס נח את חם לתיבה? והרי בגללו עלול העולם שוב ללכת ולרדת ממדרגה למדרגה. כך קרה בדור הפלגה, שגם שם נדרשה התערבות אלוקית כדי להשיב את העולם לדרך הישר. לשם מה לתת לרע שוב אפשרות לקלקל את העולם?! האם לא עדיף להשאיר את חם מחוץ לתיבה ולבנות עולם מתוקן?!

הפסוקים מלמדים אותנו, שהרע הוא מובנה במציאות העולם. לא ניתן לקיים את העולם בלעדיו. כל אדם נברא עם שני יצרים, יצר טוב ויצר רע. לא ניתן להתחמק מקיומו של הרע. עלינו לדעת כיצד להתייחס אליו וכיצד ניתן לבנות את החיים בצורה נכונה עם קיומו של הרע.
לכן התורה מדגישה שחם יוצא מן התיבה, למרות שידוע שהוא אבי כנען. גם לרע יש מקום בעולם ההולך ונבנה לאחר המבול. אין דרך לבנות עולם בלי צד השמאל, שחם מייצג אותו.
ואכן, ברגע שנח מועד ומשתכר, חם מוצא את עצמו לבד, ומיד מתגלה הרע שבו. כשנח מגלה את הדבר הוא לא ממית את חם או מגרש אותו, אלא אומר:

אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו.

בכך מגדיר נח מהו התפקיד והמקום שבו ראוי לחם ולבניו להיות כדי שיעשו את תפקידם בצורה טובה.
כך מבאר הרב קוק זצ"ל את תפקידו של הרע (אורות עמ' פ"ה):

כשם שאי אפשר ליין בלא שמרים, כך אי אפשר לעולם בלא רשעים. וכשם שהשמרים מעמידים את היין ומשמרים אותו, כך הרצון הגס של הרשעים גורם קיום ועמדה לשפעת החיים כולם, של כל הבינונים והצדיקים. כשהשמרים מתמעטים והיין עומד בלא שמריו, הרי הוא עלול לקלקול וחמוץ. הגלות דלדלה את כח החיים של האומה ושמרינו נתמעטו הרבה מאד, עד שיש סכנה לקיום החיים של האומה מחוסר תפיסת חיים מעובה, האחוזה בבהמיות ובאדמה ושקיעתה החמרית. הקיום בגולה הוא קיום רסוק, וזה הקיום המדולדל, שהוא חדלון יותר מהויה, היה אפשר לו להמשך איזה משך זמן גם בחוסר שמרים כפי ההכרח. אבל לכל זמן, וכבר כשל הכח, והקיום העצמי תובע את תפקידו, ושיבת ישראל לארצו בשביל קיומו העצמי הוא מאורע מוכרח, וקיומו זה יוצר את שמריו: נושאי הרשעה והחוצפא של עקבתא דמשיחא אשר ירגז כל לב לזכרן. אלה הם הצדדים העכורים שהקיום הצלול והמשמח מתהוה על ידם, וסוף המהלך הוא: שקוע השמרים בתחתית החבית, הנמכת הכחות הרשעיות בתהום החיים, ואז מתבטל מהם כל תכנם המכאיב ומזעזע. אבל בהמשך יצירתם שהנם הולכים ביחד עם היין, חיי האומה ורוחה המתעורר, הם מעכירים אותו והלבבות רועשים למראה התסיסה, וינוח הלב וישקוט במכונו רק למראה העתיד, ההולך ועושה את מסלתו, במפלאות תמים דעים, "מי יתן טהור מטמא לא אחד".

השמרים, כשמם, הם חומר משמר. היין אינו יכול להתקיים בלא שמרים. אימתי? כאשר השמרים נמצאים בתחתית החבית, כבושים תחת היין. אם המצב מתהפך, והשמרים עולים למעלה ומתערבים ביין - הם מקלקלים את היין והוא אינו ראוי לשתיה.
השמרים הם ביטוי לכח הרע בעולם. יש לרע תפקיד בעולם, ואין העולם יכול להתקיים בלי כוחות הרע. אולם הרע צריך להיות כבוש וכפוף תחת הטוב. כיון ש"ארור כנען", לכן "עבד עבדים יהיה לאחיו" - ואז יהיה לברכה לעולם.
הרע נותן כוחות של חיים ושל תנועה והתקדמות. אולם חובה עלינו לשלוט בו. אם האדם שולט בכוחות הרע, ויודע מתי להשתמש בהם וכיצד להשתמש בהם - יכולים הם להיות כח מניע בחיים. אולם אם הרע עומד בפני עצמו, ומקבל שליטה על החיים, בחי' "שתי מדינות לשתי עמים", אז הרע יוצא ממקומו הראוי לו וגורם נזק והשחתה לעולם.
אמנם חם יצא מן התיבה ויש לו מקום גם בעולם שאחר המבול. אך אסור להשאירו לבד, לעולם עליו להיות בשליטת אחיו השייכים לטוב. "עבד עבדים יהיה לאחיו".
השליטה על הרע מאפשרת לאדם חירות לבחור בטוב. החירות הזו היא ערך מרכזי וחשוב בחיים, ועלינו לשמור עליו מכל משמר.

דוגמא לדבר אנו רואים במכשירי הסמארטפון המתחדשים חדשים לבקרים. זה יכול להיות הדבר הטוב ביותר - כל המידע שבעולם נמצא בכף ידך. אך זה יכול להיות הדבר הגרוע ביותר. השאלה היא מי שולט על מי. כשהאדם שולט במכשיר - הוא מחליט מתי המכשיר בידו, ומתי הוא מחוץ לטווח הראיה. יש זמנים בהם האדם נזקק לשירותיו, ויש זמנים בהם "זה המכשיר ילך ל"כלאפון", ואנו ניכנס ונלך לחיים טובים ארוכים ולשלום".
יש כאלה, והם רבים לצערנו, שהמכשיר שולט בהם. הם משועבדים למכשיר וכל רטט או צפצוף מוציא אותם ממה שהם עושים כדי לראות מה המכשיר רוצה לומר להם.
בתור עבד המשרת את האדם - זה מכשיר נפלא. בתור אדון השולט באדם - זה מכשיר נורא ואיום.

בדור הפלגה אנו למדים על דרך נוספת להתמודד עם הרע בעולם.
גם כאן, מי שמוביל את דור הפלגה הוא נמרוד, מצאצאי חם. חז"ל מעמידים את נמרוד מול אברהם אבינו. שוב אנו רואים שכשצאצאיו של חם מקבלים שליטה, התוצאה היא שלילית, והם רוצים להילחם במלכות שמים.
הפתרון של הקב"ה למצב הוא (בראשית י"א, ו'-ח'):

וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.

מדוע זה הפתרון לבעיה?
נמרוד שלט בעולם, והארץ היתה כולה "שפה אחת ודברים אחדים". אין אפשרות לערער על הערכים שנמרוד קבע והשליט בעולם. גם היום אנו מכירים מצב שבו יש ערכים שמי שמעיז לפקפק בהם - זוכה ל"עליהום" תקשורתי וציבורי, למשל - מערכת המשפט. כשהרע שולט בשפה האחת - זהו מצב בעייתי מאוד.
כדי לשנות את המצב ממציא הקב"ה את המחלוקת, את המלחמות בין העמים.
יש בכך דרך נוספת להתייחסות לרע, והיא: בירור. מלאכת בורר היא מלאכה בה אדם בורר את הטוב מן הרע. את הרע הוא מפריד ומשליך כפסולת, ואת הטוב הוא משאיר לשימושו.
כך גם במפגש של האדם עם העולם, צריר לברר את הטוב מן הרע. המציאות מעורבת מטוב ורע, ועלינו ללמוד כיצד להשתמש במלאכת בורר בכל דבר וענין.
כשיש מחלוקת, הדבר גורם לעולם לברר את דרכו, ולברור את הטוב מן הרע. אכן מובטחים אנו שהטוב ישלוט וישאר, והרע יפרד ויפסד, כמו שנאמר (בראשית א', ל"א):

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד.

העולם הוא טוב. הטוב הוא הראשית של המציאות. העולם כולו נברא מכיון שרצה הקב"ה להיטיב לברואיו.
הטוב הוא הנקודה המרכזית והראשונית בבריאה. על כן כאשר יש בירור, הרע נפרד ונעלם, "יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהלים צ"ב, י'), והטוב נשאר.
כך אנו יכולים לראות בגופנו. כשאדם אוכל, הגוף לקוח את הדברים הטובים שבמזון, ומפריש החוצה את הפסולת. איננו חוששים שהגוף ישאיר את הפסולת ויפריש את הטוב. מדוע? כיון שאנו יודעים שהקב"ה ברא את העולם לטוב. לכן בכל מצב בו יש בירור של טוב ורע - הטוב נשאר ובונה את העולם, והרע נפרד ואובד.
הקב"ה יצר מציאות שיש עמים שונים עם ערכים שונים ושאיפות שונות. כך יש מחלוקות, מלחמות ובירור בין הצדדים השונים. הטוב מכל דעה ומכל דרך יישאר לבנין העולם, והצדדים הרעים יחלפו מן העולם.

יש בירור שנעשה באופן טבעי, אך יש בירור שאנו מופקדים עליו. עלינו לבחור בטוב על פני הרע. "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" (דברים ל', י"ט).
מלאכת בורר היא מלאכה שעלינו לעסוק בה באופן תמידי. בכל שלב בחיים עומדות בפני האדם כמה אפשרויות, שכולם מעורבות מטוב ומרע. עליו לבחון בכל דרך מהו הטוב ומהו הרע, וכיצד הוא בחור בטוב ומשליך את הרע.
אדם שומע דברים, קורא דברים - עליו להיות בכל רגע בתנועה של בירור - מה אני לוקח ממה שאני קולט, ומה אני משליך. ללא פעולת הבירור, האדם קולט אל קרבו גם את הרע, והרע משפיע עליו.
כל דבר בעולמנו - בגשמיות וברוחניות - מעורב מטוב ורע, ועל האדם לברור את הטוב מן הרע.
בכל דבר שאנו קולטים - בתרבות, בבילויים וכדומה, אל לנו לקבל הכל בלי לשאול - מה טוב ומה רע, מה נכון ומה לא נכון.
כאשר מדברים עם אנשים על הבעיה שבצפיה במשחקי ספורט, הם שואלים: מה רע בזה?
זו שאלה לא נכונה. השאלה צריכה להיות: מה טוב בזה? מה אתה לוקח מזה לבנין החיים שלך?
גם בבנין החומרי של הגוף, אכילה של דברים מיותרים - אף שאינם מוגדרים כמזיקים - מכבידה על הגוף ומזיקה לו. על כן בכל דבר שאדם קולט אל קרבו הוא צריך לשאול - מה טוב בזה? מה אני יכול לקבל מזה? אם התשובה שהוא עונה לעצמו היא תשובה טובה, שגם היצר הטוב מרוצה ממנה - אז הוא יכול לקבל את הדבר. אם זה רק מצד היצר הרע - אז יש כאן מציאות שאין ראוי להשתמש בה.
יש האומרים - אני רוצה שעה של חופש, בלי לאמץ את הראש, כדי להירגע, אז אני צופה במשחקים. יש ערך ב"ניקוי הראש", אך האם זה הזמן? האם כל האנשים צריכים לנקות את הראש באותו זמן ובאותה דרך? או שמא ניקוי הראש הוא תירוץ, והאמת היא שאדם נכנע לחולשותיו? אולי יש דרך טובה יותר, כמו טיול או מנוחה?
אדם צריך לשאול את עצמו, האם זהו תירוץ, או שזה באמת חלק מבנין האישיות שלו.
על האדם לשלוט במה שהוא מכניס אל קרבו. אם לא הוא ישלוט - ישלוט הרע. לכן צריך להיות אקטיבים בפעולת הבירור, ולקבוע - מה אני רואה ומה לא, מה אני שומע ומה לא.

זהו ערכה של המחלוקת. כשיש שפה אחת - אין בירור והעולם מגיע לעיוותים גדולים. כשיש מחלוקת, נדרש מכל אחד מהצדדים לברר את דרכו ואת שיטתו, וכך העולם הולך ומתקדם לקראת הטוב. כשמחלוקת נעשית בצורה טובה - יש בה דברים טובים מאוד.
תלמידי חכמים שבארץ ישראל מנעימים זה לזה בהלכה (סנהדרין כ"ד ע"א). אל לנו לפחד ממחלוקות. זו הזדמנות עבורנו לחדד ולברר את דעתנו. יש דעה אחרת משלך? תקשיב. אולי יש לך מה לקבל ממנה? הדרך הנכונה איננה לדחות כל דעה אחרת, ולחפש למה היא טועה. אדרבה, יש להקשיב ולראות אם יש בה דברי אמת.
גם כשלא מסכימים, יש להכיל דעות אחרות. הן מאפשרות לך לברר את דרכך ואת דעתך, ויש בהן ברכה.

בעתיד יגיע הזמן בו יתקיים הפסוק (צפניה ג', ט'):

כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.

כל העולם יהיה שפה אחת לשם ה'. עד אז, יש בעולם מחלוקות היוצרות בירור שמפריד את הרע ומשאיר את הטוב לבנין העולם.


-------------------------------------------------------------------------------------------