לחיות עם פרשת השבוע פרשת וישב הרב יהושע ויצמןי"ח כסלו תשע"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.



לחיות עם פרשת השבוע - פרשת וישב


פרשת וישב פותחת בסיבוכים קשים ביותר שעוברים על משפחת יעקב. יעקב אך מתחיל בבנין משפחתו, וכבר מתחילות הצרות. פשט הכתובים קשה מאוד - האחים רבים ביניהם מתוך קנאה ומידות מקולקלות, עד כדי השלכת יוסף לבור.
יש מקום להבין מה אנו אמורים ללמוד מפרשיות אלו. ודאי שאין אלו סיפורים גרידא, אלא חלק מבנין האומה. בזוה"ק (ח"ג בהעלותך קנ"ב ע"א) אומרים חכמים, שאם התורה היתה באה רק כדי לספר סיפורים - יש סיפורים יפים ממנה. אפילו לקחים מוסריים נאים אפשר למצוא בצורה פשוטה וקרובה יותר במשלי העמים. מבחינה חיצונית - ספרותית התורה איננה הספר המוצלח ביותר.
התורה באה כדי ללמד אותנו דברים עמוקים, את דבר ה'. בפרשה זו מלמדת התורה את הדרך לבנין האומה, ויש מקום להבין - מדוע האומה נבנית בצורה כזו, ומה זה מלמד אותנו?

בספר "מתוך התורה הגואלת" (ח"א עמ' ע"ג) מופיעה שיחה של הרצי"ה לפרשת וישב שניתנה בשנת תשל"ח, העוסקת בענין זה.

לא יתכן במצב של בריאות חיים, שהיד תאמר: אני אמלוך, הלב בעל הבית עלי? במצב בריאות, כל אחד על מקומו, לכל אחד יש צורך ונחיצות שיהיה בריא ושלם. כך גם בשנים עשר השבטים. "כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל". אנחנו מתיחסים אל רבונו של עולם על ידי אבותינו, "אלוהינו ואלוהי אבותינו", ולא פחות מזה, האבות מתיחסים בזה שהם אבות האומה, שנבנית בשנים עשר חלקים בריאים ושלמים. האוזן חייבת להיות במקומה, וכך גם העין והיד והלב, לכל אחד ואחד התפקיד שלו, וכשהוא שומר עליו, זו ברכה לנו ולעולם כולו. כל אחד צריך להיות מאוד בריא. לכל אחד כח אלוהי מיוחד, ומכולם יחד, מופיע קידוש שם שמים הגדול.
כל אחד, צריך לשמור בתוקף ובקנאות, במסירות נפש ומלחמה, על תפקידו המיוחד. "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".
בפרשה של היום, גילוי נורא, חריף, נורא ואיום, ומתוך החריפות הזו - הצרוף בקודש הקדשים על לבו של הכהן הגדול. "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך". בתחילה דרך הבירור, הזעזוע הנורא, הלא נעים, שבין יוסף ויהודה, ואחר כך: "ה' אחד ושמו אחד", וחוזרים ונפגשים כולם לבנין אחד.

כדי שכל כח יעמוד על מקומו בצורה נכונה, כדי שהבירור יהיה שלם - יש צורך במאבקים קשים, אפילו במלחמה. לכל שבט יש תפקיד ומהות, והוא שונה מהשבטים האחרים. יוסף ויהודה שונים זה מזה בדברים מהותיים מאוד, ולכן יש מאבקי כח קשים. יהודה מבין שיוסף לא ממשיך את יעקב, כמו ישמעאל ועשו שלא המשיכו את אברהם ויצחק. כשהוא רואה שיעקב עושה לו כתונת פסים - הוא יוצא למאבק על דמותה של האומה ההולכת ונבנית. אולם אנו יודעים שתפקיד המאבק הוא להביא בסופו של דבר את כולם יחד להיות משפחה אחת ואומה אחת.

עם ישראל עומד לפני הירידה לכור ההיתוך של מצרים. הפרשיות הללו הן ההכנה של יעקב ובניו לירידה למצרים. את המאבקים בין המרכיבים השונים יש לסיים לפני שיורדים למצרים, כדי שהאומה תיבנה שם בצורה נכונה עם כל חלקיה.
לכל שבט יש תפקיד שונה מהשבטים האחרים, והבירור על מקומו של כל אחד נעשה בפרשיות אלו.

ביאור הדברים לעומק עולה מדבריו של הרב קוק זצ"ל באורות הקודש (ח"א עמ' ט"ו):

ערך הנגודים
כל הניגודים הנמצאים בהדעות, וכל אותה האפסיות שלפעמים נראה מחוג אחד על חברו, והניגודים הללו מתגדלים ביותר כל מה שהדעות תופסות מקום יותר גדול ברוח האדם, למסתכל פנימי מתראים הם בתואר ריחוקים מקומיים של שתילים, שהם משמשים לטובת רעננותם ושביעת יניקתם, כדי שכל אחד ואחד יתפתח במילואו, ותהיה הסגולה המיוחדת של כל אחד מחוטבה בכל פרטיה, מה שהקירוב היה מטשטש ומקלקל הכל. והאחדות המתואמה באה רק מתוך זה הריחוק, שרי בפירודא וסיים בחיבורא.

העולם מלא בניגודים בין דעות שונות, המביאים ל"אפסיות" - כל דעה רואה את הדעות האחרות כאפס, וחושבת שרק אצלה נמצאת האמת. תפיסה זו מובילה למאבקים קשים בין דעות שונות, תנועות שונות וחלקים שונים באומה.

סיום הדברים מבוסס על דברי הזוה"ק (ח"ב משפטים צ"ה ע"א).
סטרא דקדושה - מתחיל בפירוד, ומסיים בחיבור. סטרא אחרא - מתחיל בחיבור ומסיים בפירוד.
הקדושה מתחילה בפירוד. הקדושה לא מוותרת על כל רעיון, כל כח וכל תנועה. לכל אחד מהם צריך להיות ביטוי בעולם. על כן יש מאבקים קשים בין הכוחות השונים, הרוצים לבטא את מהותם ולברר את מקומם. כל כח נלחם כדי לצאת אל הפועל ולהתקיים. המאבקים הללו גורמים לבירור - מי הוא, מה הוא תורם לאומה, מה הכוחות המיוחדים לו.
המגמה היא אחדות. אחר שכל כח יצא אל הפועל ובירר את מקומו - מתאחדים הכוחות כולם להופיע את הקדושה בצורה מלאה.
סטרא אחרא, לעומת זאת, מתחיל באחדות כלפי חוץ, בחינת "האומות המאוחדות", אך אחדות זו היא שורש הפירוד.

הרב ממשיל לכך משל. כששותלים שתילים, יש להפריד ביניהם - הן מבחינת הלכות כלאים והן מבחינת צורת הגידול הנכונה. כדי שכל צמח יגדל בצורה מלאה ויוכל לקבל מהקרקע את כל מה שהוא זקוק לו - יש להפרידו מהשתילים האחרים. אולם אחר שכל שתיל בירר את מקומו - ניתן לחבר ביניהם. אף כי אסור לזרוע ענבים וחטה יחדיו - אין איסור לאכול לחם עם ענבים. כך גם סלט ירקות הוא טעים מאוד - אף כי גידולם יחד אסור ופוגע בכל אחד מהם.
הגידול הוא של כל אחד בפירוד, אך המגמה היא אחדות, לאחר שכל אחד בירר את מקומו.

באותה דרך יש להביט על הבחירות, הנמצאות כעת לפתחנו.
יום הבחירות הוא יום חג. בילדותי בבני ברק היו נוהגים ללבוש בגדי שבת ביום הבחירות. עם ישראל יצא מהגלות והוא בוחר את הנהגתו - זהו דבר גדול ומשמח.
אמנם הבחירות מלוות בהרבה מאבקים, וראוי להתרחק מהם כמה שניתן, אך יש בכך מגמה חשובה של בירור. יש דעות שונות באומה. יש ימין ויש שמאל. מי שחושב שהצד השני הוא אפס וריק, מזיק לאומה, ורק דעתו היא הנכונה והצודקת - איננו "מסתכל פנימי", כלשונו של הרב. המפלגות השונות הן כשתילים שלכל אחד יש מקום וכולם יחד יוצרים ערוגה יפה.
מספרים, ששאלו את הרב קוק לאיזו מפלגה הוא מצביע. הוא ענה שהוא שם את הפתקים של כל המפלגות במעטפה. ובאמת, כשקוראים את המצע של המפלגות (פעם היה דבר כזה...), רוצים להצביע לכולם. כולם רוצים שלום ובטחון והורדת מיסים, ושכולם יהיו בריאים ושמחים תמיד. באמת יש חשק להצביע לכל המפלגות. אמנם אנו צריכים להכריע, אך לפני כן חשוב לדעת שיש נקודת אמת בכל תנועה ובכל מפלגה.

כיצד מכריעים?
בשנת תשנ"א נפל מסך הברזל והחלה עליה מברית המועצות. בשנה אחת הגיעו לארץ 600,000 עולים. זו היתה חויה מדהימה של קיבוץ גלויות. גם למעלות הגיעו הרבה עולים, עד שנפתחו במעלות 40 אולפנים לעולים החדשים.
חלק מהעולים היו ישנים בלילה הראשון שלהם בישיבה, ולאחר מכן היו מסתדרים בדירה משלהם. בתוך כך הכרנו משפחה אחת והזמנו אותם לסעוד אצלנו בשבת. נוכחנו לדעת כי האשה היא אשה מיוחדת, בעלת אמונה גדולה וידע רחב בהרבה תחומים. ביקשתי ממנה, שתנצל את השפעתה על העולים ותשכנע אותם לשלוח את ילדיהם לבית הספר הממ"ד, כדי שיקבלו גם ידע ביהדות. היא הצליחה בכך מאוד, וכתוצאה מכך פנו אליה מיד אנשים נוספים.
נציג ש"ס במעלות אמר לה: אם את כבר מעבירה ילדים לבית ספר דתי, תעבירי לבית הספר שלנו. הרב עובדיה יוסף הוא גדול הדור, והוא אומר לשלוח לתלמוד תורה של ש"ס.
שליח חב"ד אמר לה: אם כבר, אז תדברי עם הילדים על חב"ד. הרבי מלובביץ' הוא גדול הדור, ולכן את צריכה ללכת עם חב"ד.
ועוד אמרו לה: הרב שך, הוא גדול הדור, את צריכה ללכת איתו.
כעולה חדשה, היא לא הבינה, כמובן, את ההבדלים בין התנועות, ולכן אמרה להם: הרב ויצמן דיבר איתי - אני אשאל אותו מה הוא אומר.
כששאלה אותי, התלבטתי מה אומר לה. האם אוסיף לה עוד רב לרשימת גדולי הדור, הפעם מהציבור הציוני דתי?
הקב"ה שם בפי תשובה שנראית לי אמיתית. אמרתי לה: מי שמבקש ממך לשלוח ילדים לבית הספר שלו, תבקשי ממנו להיכנס לספריה שלו. מי שתראי אצלו את הספרים של כל התנועות האחרות - כנראה שהאמת אצלו.
תבדקי אם לתלמיד של הרב עובדיה יוסף יש את הספרים של הרבי מלובביץ' ושל הרב קוק, ואם החב"דניק מחזיק את הספרים של הרב שך...
כמובן, שהציבור היחיד שבאמת מחזיק את כל הספרים ולומד את כל השיטות הוא הציבור שלנו. אנו לומדים שו"ת "יביע אומר" של הרב עובדיה יוסף, "אבי עזרי" של הרב שך, ואת תורת הרבי מלובביץ'.
האמת מזוקקת מכל הדעות יחד. לכן מי שמקבל מכל הדעות - הוא הכי קרוב לאמת. מי שמוציא ספרים של רבנים אחרים מבית המדרש - ודאי שאצלו לא נמצאת האמת.
יש לנו בטחון גמור בדרכנו, ולכן אנו יכולים בלב שקט ללמוד ספרים של רבנים עם דעות אחרות. אנו מקבלים מכולם, רואים מה אומרים כולם, וזה מחזק אותנו בדרך שלנו.

המקור לתפיסה זו הוא ירושלמי בסנהדרין (פ"ד ה"ב):

אמר רבי ינאי: אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה. מה טעם "וידבר ה' אל משה", אמר לפניו: רבונו של עולם, הודיעיני היאך היא ההלכה. אמר לו: "אחרי רבים להטות", רבו המזכין - זכו, רבו המחייבין - חייבו, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, מנין "ודגל"ו", וכן הוא אומר: "אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים", ואומר: "מישרים אהבוך".

אילו ניתנה התורה חתוכה - אילו היתה התורה אמת אחת, וכל מה שאיננו האמת הזאת הוא אפס - לא ניתן היה ללמוד תורה. אם קלעת לאמת - אשריך, אך אם לא - הפסדת הכל. לימוד תורה הוא כקליעה למטרה, שאין לך דרך לדעת כיצד לכוון ומהי האמת. הרי אדם עלול לטעות לפעמים, ואז הוא הפסיד את לימוד התורה.
אין זה כך! התורה ניתנה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. כך קיבל משה רבנו את התורה בהר סיני. בכל דבר טהור - יש צדדים של טומאה, ובכל דבר טמא - יש צדדים של טהרה.
כיצד מכריעים מה לעשות? על פי הרוב. הכיוון שאליו מכוונים רוב הדיינים בבית הדין או רוב הדעות בענין מסויים - הוא הכיוון בו יש ללכת.
מי שלא שומע את כל הדעות ולא משקלל את כל הפנים - אין הלכה כמותו. הלכה היא כמי ששומע גם דעות אחרות (עירובין י"ג ע"ב):

וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן, מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.

בית הלל שמעו את דברי בית שמאי, הקשיבו להם, ואחר כך אמרו את דעתם. על כן הלכה כמותם.

הבחירות הן הזדמנות להכיר בריבוי הדעות, לראות את נקודת האמת שיש בכל דעה, ולהכריע על פי הרוב - מי שאתה מזדהה עם רוב דבריו - תצביע לו. אמנם יכול להיות שגם בדעתו יהיו דברים שלא תסכים עליהם - אך הולכים אחר הרוב.
יש להקשיב לדעות אחרות, לראות מה הטוב שיש בהם, ולאמץ דברים שראוי לאמץ מהם.
כשיודעים שאין תנועה בעולם שאין בה אמת - אפשר להיות נינוחים. אין צורך להיות במאבק מר.

הבחירות הקרובות (כמו כל בחירות) מעמידות להכרעה ערכים חשובים ויסודיים. בכנסת הקודמת עמד עולם התורה על כף המאזניים, ובכללן ישיבות ההסדר שחשובות לנו מאוד. ארץ ישראל עומדת למבחן, ירושלים נמצאת בעין הסערה. אנו עומדים בפני הכרעות בטחוניות, כלכליות ועוד, וחשוב לנו שהצד שלנו ינצח.
על כן חשוב שכל אחד יבדוק מי מבטא את השקפתו בצורה הטובה ביותר, ויפעל כדי שהוא יצליח בבחירות.
יחד עם זאת - אין לפעול מתוך פסילה של הדעות האחרות. אין לחשוב שכל השאר הם אפס. לכל דעה יש זכות קיום, ומי שמבין זאת - הוא קרוב יותר לאמת.
הפוסל דעות אחרות, מלבד שבמומו הוא פוסל, הוא גם מלמד בכך שחסרים לו חלקים של האמת. רק מי שמסוגל להקשיב לדעות אחרות - יתכן שהאמת נמצאת אצלו.

בני יעקב נאבקים משום שהאומה מורכבת מהרבה כוחות והרבה תנועות. יש המקדמים את השלום, ויש את המלחמה, יש את הכלכלה ויש את החברה - ולכולם יש מקום. כל שבט מעניק מבט מיוחד ומרכיב מיוחד של האמת, והמאבקים נועדו לברר את היחודיות של כל שבט ושבט. אולם יש לזכור כי המגמה היא האחדות. בסופו של דבר (זכריה י"ד, ט'): "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".


-------------------------------------------------------------------------------------------