יהושע פרק כ''ב - מזבח של שניים וחצי השבטים הרב מנשה וינרה' תמוז תשע''א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה. www.yesmalot.co.il
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)



פרק כ''ב - מזבח של שניים וחצי השבטים


דבר שמחבר אותנו לתחילת הספר. הסיפור הזה מופיע בצורה ברורה לפני פסוקי הסיכום. היו פסוקי הסיכום של סוף פרק יט, ויכלו.. אחר כך באו שתי פרשיות הקשורות זו בזו הבאות כנספח, פרשת ערי המקלט וערי הלוויים. הזכרנו למה מופיעות אחרי. אבל אז באים שוב פסוקי סיום בפרק כא:

(מב) וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב כְּכֹל אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם וְלֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל אֹיְבֵיהֶם אֵת כָּל אֹיְבֵיהֶם נָתַן ה' בְּיָדָם:
(מג) לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא: פ

זה ממש סיום. הסיום של הסיום. מן נ.ב של נ.ב. למה זה מופיע כך? (3:30) זה מתחבר למה שדיברנו בתחילת הספר, על המעמד המיוחד של עבר הירדן המזרחי, המקבל משמעות רק לאחר שסיימנו לכבוש את החלק המערבי – ארץ כנען, מהירדן ועד הים ולא מזרחה משם. רק לאחר שהחלק הסגולי ארץ כנען נכבש, יש מקום לפנות ולהרחיב את הארץ, הארץ בניגוד לארץ כנען, הכוללת גם את העבר המזרחי. (4:30) השתלטו צבאית על כל הארץ. ברור שזה מה שכתוב, לא נפל דבר מכל הטוב... הכל בא. אי אפשר לומר שלא. הארץ נכבשה. וינח ה' להם... לא עמד להם אויב. הכל בידם. צריך להסביר את זה. מבחינה צבאית הכיבוש הושלם, החלק השני הוא המורכב יותר הוא ההתיישבות וההתנחלות. בזה יעסוק ספר שופטים. עכשיו אפשר להמשיך מהנקודה שהארץ נכבשה. עכשיו נותן להם את עבר הירדן המזרחי.
קריאת הפרק מפסוק י'-כ
יש חשד גדול. הם בונים מזבח בחוץ לארץ. לכאורה כדי לשמש אלטרנטיבה למשכן בארץ כנען. הם מתארים שני סיפורים, עוון פעור ועכן בן זרח. מה הנקודה? שני דברים שונים. עוון פעור הוא חטא עבודה זרה שכבר קרה לנו בעבר הירדן, מול שיטים ארץ מואב. מול ארץ ישראל, זה היה חלק מהחטא הגדול שם . רגע לפני הכניסה לארץ. ובזמנו הסברנו מעט את העניין שהשבט שחטא יותר מכולם היה שבט שמעון, ושבט שמעון מה שגרם לו לחטוא ככל הנראה היא ההבנה שהוא לא יקבל נחלה, חשב שיישאר בעבר המזרחי, ולכן פרק שם מזוודות. אז זהו, גם אתם באותו סיפור? (8:30) שבט שמעון באופן אינטגרלי הוא חלק מראובן שמעון וגד שהם היו באותו הצד במדבר. היה חלק מהם. היה אמור להיות איתם. הסיפור שבין שמעון לבין שבט מנשה שמחליף את שבט שמעון, אבל זה סיפור מסובך. כבר יעקב אומר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. אפרים הופך להיות הבכור, כנגד ראובן, אז מנשה כשמעון. שני שבטים שהאוכלוסייה שלהם השתנתה בין המפקד הראשון בתחילת החומש בשנה הראשונה, לבין המפקד האחרון (9:42) בפרשת פינחס שהוא בשנה הארבעים. המספר הכללי נשאר אותו המספר כמעט. שש מאות אלף. בסך הכל השבטים שומרים על מספרים דומים בשני המפקדים. שני שבטים חלו בהם תמורות רציניות. שבט שמעון שירד מחמישים ותשעה אלף לעשרים ושניים אלף, ושבט מנשה שטיפס ועלה בכמותו. התחלפות בין מנשה ושמעון. החטא הזה שחטאו שם בעבר הירדן, אתם חוזרים על אותו עניין. גם אתם לא רוצים להיות איתנו בארץ ישראל, וחוזרים על עוון פעור. אך מה העניין להזכיר כאן את חטא עכן? כתוב במפורש, חוששים לאחריות שיש. כי זאת לא בעיה רק שלכם. נאמר שאתם בונים מזבח לעבודה זרה או תחליף אפילו, הקב"ה יעניש אתכם, אבל זה לא עובד כך. מאז (11) שעברנו את הירדן, יש ערבות. אפילו אדם אחד שחטא, עכן שהיה אחד, כולם חטפו. לכן אנחנו בלחץ מהעניין הזה. הלא עכן היה אחד ומעל והלא גווע בעוונו, וודאי וודאי שניים וחצי שבטים. לכן מזכיר את שני הסיפורים הללו.
קריאת כא – סו
(13:45) היה חשש גדול שהם מבחינת עם ישראל יישארו בחוץ. ולחשש הזה בהחלט יש במה להיתלות. אנחנו שומעים את הדברים כאשר המשלחת יצאה לבדוק מה קורה, אומרים להם: ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם... אז מה אתם צריכים את הסיפור הזה. סיפור העבר המזרחי הוא לא פשוט, ומה מעמדו, ולכן יש חשש. הם אומרים שהמזבח אמור להוות תזכורת. מה בדיוק עניינו, צריך לבאר. מי ששם לב בפסוקים,
יש פה קצת חוסר רציפות ביחס להזכרת השבטים. מתי מזכירים גם את שבט מנשה. בהתחלה הם מוזכרים בפסוק א' ועליהם מדובר.

א) וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה

ט' וילכו וישבו... י' יא מופיעים וכן יג, מדברים איתם וכו'. גם המענה בפסוק כא,
אבל בפסוק כ"ה:

(כה) וּגְבוּל נָתַן ה' בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד אֶת הַיַּרְדֵּן
ל' : ובני מנשה...
לא: ובני מנשה
ל"ב: ראובן וגד
ל"ג: ראובן וגד... ראובן וגד

מה עם מנשה?
חוסר בהירות בעניין הזה, ננסה לגעת בזה.
(17:30) הם לקחו סיכון גדול, בני ישראל עולים להילחם איתם, ופינחס זה שעולה, ומזכירים את עוון פעור. פינחס מחדד את הרומח. הם בלחץ גדול, הם נשבעים. אל אלקים ה'... אשר הוא יודע... נכנסו ללחץ. זה סיכון.
צריכים לשם כך לחזור לפרשה המקורית בתורה. בספר במדבר ל"ב.
(18:45) פסוק ד': מי המדברים? ראובן וגד. למה יש הפסקה של המסורה? פרשה סגורה? רק המבט שנתן בהם משה רבנו, קצת איבדו את הביטחון, ואז שוב ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך... ולבקש.
המשך הפרק.
משה רבנו חי בטראומה של חטא המרגלים. עבורו זה היה הדבר הנורא מכל. העם לא רוצה לעלות בארץ, והוא מבין שהם חוזרים על חטא המרגלים. השאלה היא למה הם לא הפסיקו אותו? מתברר שכל הנאום הוא על ריק, לא נכון. מה הם תכננו.
סיפור: בעל ה"שפת האמת" היה ילד ולמד אצל סבו בישיבה. (21:31) לילה אחד ה"שפת אמת" עשה משמר כל הלילה, ולמחרת כשהיה בשיעור של הסבא - היה עייף. הסבא נזף בו ואמר לו מה זה מתרשלים בלימוד, נתן לו שיחת מוסר למה אתה עייף וכו'. החבר שלו אמר לו למה לא אמרת לסבא שלך שלמדת כל הלילה. למה לא הסברת.
אמר לו: לשמוע שיחת מוסר מסבא שלי, חבל להפסיד. כמו ששני השבטים לא רצו להפסיק את משה רבנו בבמדבר לב.
ההצעה הוגנת. אנחנו הראשונים לקבל נחלה, נהיה הראשונים לצאת למלחמה. ולא נשוב למקומנו עד שבני ישראל יזכה לקבל נחלה. עד הסוף. הוגן מאוד. עונה משה בפסוק כ' ואילך ... והייתם נקיים מה' ומישראל. .. ואם לא תעשו כן...
נאום ארוך למשה. בעצם אפשר לסכם: והיוצא מפיכם תעשו. אם תעשו אז בסדר, ואם לא, אז לא בסדר. מדוע האריך כל כך? לומדים מהאריכות דיני תנאים. רבנו מלמד אותנו כאן שני שיעורים חשובים מאוד. השיעור הראשון שכבר רש"י מביא: היה כאן משהו לא טוב כל כך בצורה שדיברו בני גד ובני ראובן. הסדר של הבקשה. קודם גדרות צאן ואחר כך ערים לטף. לא כך. זהו סדר עקום. כנראה שהייתה בעיה. שהרי המילה הראשונה שכתובה בפרשה ומקנה... משהו זקוק לשיפור. לא סתם הקדימו את הצאן. אמר להם משה בפסוק כד: בנו ערים לטפכם וגדרות לצאנכם. קצת מתקן אותם. קודם כל לטפכם. יש סדר. זה שיעור אחד. שיעור מרכזי יותר שקשור לעניין, השיעור היותר חשוב. יש פה ביטוי שמשה רבנו חוזר וחוזר עליו. אם תיחלצו לפני ה'. למלחמה. ... לפני ה'... ונכבשה הארץ לפני ה'... אחוזה לפני ה'.. . לפני ה'. זה הביטוי החוזר. ארץ כנען איננה סתם ארץ שמודדים אותה לפי העשב והמרעה שלה. היא ארץ לפני ה'. וכל מה שהם אמרו לא הזכירו את הדבר הזה. הם אמרו ננחל. לפני בני ישראל, אבל צריך להבין שהארץ היא לפני ה'. משהו מיוחד. שני שיעורים. האם הם למדו את זה?
עונים בפסוק כה: עבדיך יעשו... הבנו. דבר ראשון: טפנו נשינו... הבינו את השיעור הזה. הפכו את הסדר. שיעור שני, ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה'... למדו את השיעור השני . חוזר ושב ושוב. מודגש מאוד העניין.
מיהן הנפשות הפועלות?
בני גד וראובן בלבד, באים לבקש. אין מנשה בכלל. לא מופיע. למה אומרים שניים וחצי השבטים? בסוף מצטרף מנשה. פסוק לג: ויתן להם משה לבני גד.. ולחצי שבט המנשה. מי שחטפו על הראש, היו בני גד וראובן, ועכשיו מצטרפים בני מנשה .יש הבדל בין ראובן וגד לבין מנשה. הוא מצטרף אחר כך. גם ביהושע זה מודגש. מנשה בא מסיבה אחרת. הם חוזרים לנחלת אבותם. בני מנשה כבר ישבו שם בזמן שחלק מבני ישראל ישבו עדיין במצרים. סיפור מרתק וארוך, רואים מהרבה מקומות. בני מנשה חוזרים למקום הזה שלהם. (29:20) זה מקום טבעי להם. ייתכן אפילו ששבט מנשה הוא השבט שדווקא אצלו בא לידי ביטוי חיבת הארץ, כפי שמוצאים אצל בנות צלפחד שמבקשות דווקא נחלה בארץ. שבט מנשה היה צריך לחזק את הנושא של אהבת הארץ.
הסיפור של חצי שבט. למה אין חצי יהודה וכו'?
הארץ היא של המנשה, והם לא מהמובילים את העסק של המזבח. (30)
מי שיותר חשש שייווצר נתק, הם בני ראובן וגד. מנשה לא כל כך פחד כי יש לו עוד חצי, מצבו יותר טוב. אבל זה יותר רחב מזה. רמזנו לעניין. הביטוי לפני ה'. הארץ אשר לפני ה'. ביטוי מרכזי וחוזר פה הרבה פעמים. זהו ביטוי שמייחד את ארץ ישראל. יכול להסביר כל מיני פרשיות בכל מיני מקומות. למשל שאלה מפורסמת על יונה הנביא. התחבא וברח לים. אל האנייה, לירכתי הספינה, ירד למטה. איך אפשר לברוח מה'? אלא ברח מלפני ה', כלומר מארץ ישראל. יוצא מלפני ה'. ישראל היא המקום מלפני ה'. ואין נבואה שורה בחו"ל. אז גם פה, (32:20) כאשר לוט נפרד מאברהם, כתוב "וישא לוט מקדם" רש"י אמר: הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלוהיו.
אברהם הציע לו הצעה להיפרד והוא קיבל את ההצעה ונפרד. הוא היה בסדר גמור, רק קיבל את ההצעה שהציע אברהם, אם יש בעיה בהצעה, אז אברהם לא בסדר. למה מתלבשים על לוט? רש"י כשהביא את המדרש, מבין שזה נדרש מהפסוקים. כי המדרש מופיע בצורה דומה כלפי דור הפלגה. ויהי בנסעם מקדם: הסיעו עצמם מקדמונו של עולם. אותו הרעיון. ושם רש"י לא מביא את זה. וכאן רש"י כן מביא. כלומר בלוט זה עומק הפשט. מה הציק לרש"י? התשובה ברורה. אברהם אומר ללוט, הלא כל הארץ לפניך היפרד נא מעליי. ניפרד כידידים. אם אנשים אחים, למה צריכים להיפרד? אחים לא צריכים להיפרד. כלומר הפרדה הזאת אינה התנתקות. מה זה אם השמאל ואימינה... הסיפור שלוט נופל בשבי, ואברהם רודף אחרי שוביו עד משמאל לדמשק. מה חשוב איפה בדיוק? מה זה שמאל לדמשק? איזה מן נ"צ זה? שמאל וימין בתנ"ך זה צפון ודרום בהתאמה. ההסתכלות על הכיוונים בתנ"ך היא כאדם שעומד במערב, ופניו מזרחה. (35:45) איך נקרא המזרח בתורה? קדמה. כי זה קדימה. איך הים התיכון? הים הגדול או הים האחרון. למה האחרון? מאחור. הדרום נקרא נגב, מנוגבת ממים. יבשה. תימנה, ימין. שמאל, זה צפון. (37) (דרום השמש דרה ברום, וצפון, השמש צפונה.) למה צורת ההסתכלות בכיוונים היא כזאת.
בראשית פרק יג

(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ: (ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה: (י) וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְקֹוָק אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְקֹוָק כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: (יא) וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו: (יב) אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם:

אברהם עומד באזור בית אל, ואומר בוא נחלק את ארץ ישראל. נחלק צפון דרום, זוהי חלוקה הגיונית. יבוא יום ותהיה חלוקה כזאת, ממלכת ישראל ויהודה. אברהם המציע ללוט להקים את עם ישראל בארץ ישראל. מה עושה לוט? נוסע מזרחה. אין קשר בין שתי ההצעות, של אברהם ומה שעושים בסוף. רש"י מביא אותו כי זהו פשט הפסוקים כי זה לא מה שהפסוק אומר. מה הכיוונים? הכיוונים שבתורה, לא ציר צפון דרום אלא מזרח מערב. ההסתכלות היא קדימה – כיוון לדלת ה' נמצא מעל למים.(39) שכינתא במערבא. מבחינתנו שכינה מערב. ההסתכלות כביכול של ה', מסתכל על ארץ ישראל. איך נאמר על ארץ ישראל? שונה ממצרים. ארץ אשר ה' אלקיך דורש... תמיד עיני ה' בה. מה פירוש שעיני ה' בארץ? לפני ה'. שכינה בהשגחה ישירה. מכאן נגזרים כל הכיוונים. ולכן זה מה שכאן מלמד משה רבנו את שני השבטים. הארץ לא סתם ארץ, אלא הארץ שמונחת לפני ה'.
עכשיו נבין ביטוי בפרק שלנו. מה חוזר אצלנו בפרק כ"ב? שניים וחצי השבטים יוצאים לעבר הירדן ושם בונים מזבח.
ט"ז מה המעל... מאחרי ה'. במקום שיהיה לפני ה', אתם השתמשתם ההיפך, מאחורי ה'.

יט: מאחרי ה'...

מה עונים בני גד וראובן?

כב: מאחרי ה'? חס ושלום.

בהמשך מה קורה? איך נאמר?
כט: חלילה לנו ממנו, מלמרוד בה. ולשוב מאחרי ה'... זהו הביטוי שמופיע. כל החשש שהם עומדים לעשות את ההפך, לא לפני ה' אלא מאחורי ה'. עכשיו נבין מה עושים. חס וחלילה להינתק מישראל. מה עושים? יש משהו שבמבדיל בינינו לבין ה'. מה אנחנו רוצים לעשות? לשים מזבח בגלילות הירדן. על הירדן כדי לבטא שהחיבור של שני החלקים. זה מחזיר אותנו לסיפור בקיעת הירדן. (45) זה מה שעשה יהושע כשנבקע הירדן. הכול התייבש ולקחו שנים עשר אבנים ושמו אחד ושמו בעבר הירדן בהר עיבל. 12 בתוך הירדן. למה? המים מכסים אותם, מה זה עוזר? הביטויים שם, יאמרו אליכם בניכם,, וזה תזכורת של פסח. פסח עניין יציאת מצרים, ועכשיו זה העניין של הכניסה לארץ. פעם בתחילה ה' ייבש את הירדן כדי להראות שהגבול הזה אינו הכרחי. יש גבול אך אפשר גם לחבר את שני החלקים. זה מה שאנחנו עושים, עושים מזבח גדול בכיוון הארץ. אנחנו עובדים את עבודת ה' בכיוון של ה'. גם אנחנו מחוברים לעניין של לפני ה'. אנחנו בעבר הירדן המזרחי, אבל פנינו לה'. והדבר שכנע את כולם.
לכן מה אומרים כולם: ידענו כי בתוכנו ה'. בתוכנו, בתווך. בינינו לביניכם. גם פה וגם שם. כולם שותפים לרעיון שלפני ה', ולכן וייטב הדבר... כי ה' האלקים.



-------------------------------------------------------------------------------------------