שופטים פרק א' - כיבוש ירושליםהרב מנשה וינרט' אלול תשע''א

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה. www.yesmalot.co.il
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)



פרק א' - כיבוש ירושלים


שאלנו מספר שאלות בשיעור קודם, ועל רובן לא ענינו. ובכך נמשיך גם היום. התחלנו כיוון. כיוון שהוא חשוב כאן וננסה להבין מה המשמעות שלו ולאן הוא מקדם אותנו. עסקנו קצת בבעיה הכרונולוגית. מה קדם למה. המורכבות שיש. מה שאמרנו בסופו של דבר שיש בספר שופטים מבנה של פתיחה כפולה.
פתיחה כפולה
הפתיחה הראשונה היא שבעת הפסוקים הראשונים, ברור שהמלחמה באדוניבזק מלך בזק, מאוד ברור מתי הייתה - אחרי מות יהושע. ולאחר מכן, אנחנו מתחילים פתיחה חדשה שהיא חופפת בחלקה לספר יהושע, כפי שראינו בעוד כמה דוגמות, דוגמה קלסית לפתיחה כפולה - בסוף בראשית ותחילת שמות. ולכן מתחילת פסוק ח' חזרנו חזרה לתיאורים שנמצאים בימיו של יהושע, ויש תיאורים רבים עד סוף הפרק וכן בפרק ב' עד שבאמצע פרק ב' מתוארת פטירתו של יהושע .מכאן הכול עובד כרונולוגית. מן צורה כזאת שהשלב השני חוזר אחורה.
(2:23) לאור הדבר הזה מרוויחים את מה ששאלנו את השאלה על אדוניבזק. כאשר בפסוק ז' כתוב ויביאוהו ירושלים וימת שם, למרות שרק בפסוק ח' נלחמו בירושלים וילכדוה. זה קשה . וראינו את ההסברים של הפשטנים. בכל אופן בפשט יש קושי. אבל לפי מה שאנחנו אומרים זה שפשוט. הפסוק של ויביאוהו ירושלים וימת שם, קורה לאחר פסוק ט'. בפסוק ט' חזרנו ברוורס לתקופת יהושע עד שנגיע לפטירתו. את זה אנחנו מרוויחים. (3:30)
ירושלים – מתי נכבשה?
זה כמובן לא מיישב בכלל את בעיה ירושלים. בעיית ירושלים קשה בפני עצמה.
כי פה כתוב שכן כבשו אותה,
ובספר יהושע כתוב שלא הצליחו לכבוש והיבוסי ישב את יהודה בירושלים.
בהמשך הפרק כתוב שבני בנימין לא הצליחו להוריש את היבוסי.
את חוסר הבהירות הזה לא יישבנו. היום נסביר. לפחות התיאור הזה הכרונולוגי עם אדוניבזק הוא מובן. למה זה כך.
הדגש בתחילת שופטים – הפתיחה הראשונה
נראה שיש כאן דגש חשוב. הקטע הראשון שפותח, הפתיחה הראשונה של ספר שופטים נותן לנו ונראה את זה בעוד מקומות, לא נראה כרגע בספר ישעיהו, אבל זה נמצא גם שם, כשיש פתיחה כפולה, אז לפתיחה הראשונית יש אמירה יסודית שקשורה למהלך של הספר. ונראה שגם כאן.5(5 ) ספר שופטים בא אחרי ספר יהושע. ומה שהוא בא לתאר, זה מה קורה לאחר מות יהושע. איך העסק מתנהל, והאחריות שעוברת אל הציבור אל בני ישראל, ולא אל מנהיג שיחליף את יהושע, זה יקרה מאוחר יותר. אולי המהלך הזה לא מצליח. איש הישר בעיניו יעשה. ה' לא הציע להם מנהיג במקום יהושע כפי שה' דאג שימנו את יהושע לפני פטירתו של משה. כאן זה לא חוזר על עצמו. כאן הספר בא לתאר איך עם ישראל מתמודד מה שקורה לאחר מות יהושע. זה בעצם התמודדות עם השלב שהוא צריך לעשות עדיין - סיום כיבוש הארץ כפי שעוד נגדיר עוד מעט (6). ונותנים לנו רק תמצית מאוד קטנה עם כל הסיפור של מלחמה אחת שהיא אמורה כאן לאפיין את הסיפור. ומה שהדבר הזה בא לאפיין, זה שלושה עניינים שהם יכול להיות לא תלויים זה בזה אך אחוזים זה בזה.
א. ההנהגה של שבט יהודה. "מי יעלה לנו בתחילה... יהודה יעלה."
יהודה עומד לתפוס כרגע את מקומו כשבט המנהיג. זה דבר שלא אמור להפתיע אותנו. אנחנו מכירים את תיאור המסעות במדבר כאשר דגל מחנה יהודה נוסעים בראשונה. אף על פי כן זה לא פשוט. לכאורה היינו מצפים שיימצא מנהיג משבט יהודה לאחר מות משה, ולא קרה כך, נבחר מנהיג משבט אפרים, יוסף. זה לגמרי לא פשוט המעבר הזה. ויש פה חידוש. שבט יהודה הולך עכשיו להנהיג בפועל. לפחות להיות זה שעולה בתחילה. נעמוד בהמשך על הנקודה.
ב. נקודה טכנית אולי כמעט זניחה. ויאמר יהודה לשמעון אחיו... וילך איתו שמעון.
הדבר הזה חשוב מאוד מאוד בספר שופטים. אחת הנקודות המרכזיות בספר שופטים. (8) אומנם כל שבט עכשיו אמור לקבל את חלקו כפי שהוא מדבר איתו, לגורלי, לגורלך, כל אחד מקבל את הגורל, החלק שקיבל בגורלו, אבל חשוב להזכיר ולזכור שאנחנו עם אחד ואמור להיות שיתוף פעולה עם השבטים. וכאן יש שיתוף פעולה יפה בין יהודה ושמעון. הסיפור של עזרה הדדית בין השבטים בספר שופטים זוהי הנקודה החלשה בספר שופטים, ונאריך בזה הרבה. וכאן בפסוקים שמבטאים מה אמור להיות המוקד של ספר שופטים: שבט יהודה מוביל ושיתוף פעולה בין השבטים. מול הכנענים ודווקא מול הכנעני, מול אדוניבזק, מלכי כנען.
ג. נקודה שנראית מוצנעת, "ויביאוהו ירושלים וימת שם.
אם כנים הדברים שירושלים כבר נכבשה. מה שכתוב בפסוק הבא כבר התרחש. מימי יהושע. ממילא עכשיו מלחמה עם אדוניבזק - ירושלים בידינו. אז למה חשוב לומר שמביאים אותו לירושלים? זהו המוקד היותר נסתר, והוא עניינה של ירושלים. אם ספר יהושע מבטא את כיבוש ארץ ישראל, הרי ספר שופטים נותן לנו דגש חזק מאוד על מה שאמור היה להיות ובסופו של דבר לא עלה יפה, כיבוש ירושלים. בארץ ישראל יש שלבים, ודרגות. מצוות, ואחר כך נלחמים בכנעני ומגיעים לירושלים. אני מקדים מאוד את המאוחר.
שלוש המטרות החשובות המופיעות בהקדמה, שלושתן לא עלו יפה . שבט יהודה לא לקח את ההנהגה לידיים, האחווה ממש לא עלתה יפה, וגם כיבושה של ירושלים כשל. אני מזכיר שזה יקרה בתקופה הבאה. ייקח זמן. אבל כאשר יהיה מלך, דוד המלך. ההנהגה הבאה. עוד רגע. מלך שבא משבט יהודה. יהודה יוביל. שבט שבא מיהודה. כאשר כל שבטי ישראל באים ביחד להמליך אותו. זה לא קורה לפני. יש שלבים (11:30) בכיבוש. שאול. איש בושת בן שאול שמולך במקביל לדוד. לאחר מכן איש בושת מת והעם בא אל דוד שמלך על שבט יהודה. רק לאחר מכן, כשמתרחשים עוד אירועים, וסיפור מורכב, דוד זוכה למלוך על כל ישראל, הודבר הראשון שעושה הוא ללכת לכבוש את עיר דוד. מה היה עד אז? כל הפרמטרים הללו מתחברים, אך נדחו לתקופת דוד. אולי הייתה ציפייה שיקרה עכשיו אך לא עלה יפה. לא הלך טוב. נזכיר את סיום ספר שופטים, בימים ההם אין מלך בישראל... שבט יהודה לא מוביל שום דבר, ויש מלחמת אחים קשה שפורצת מול שבט בנימין. כל מה שבפרומו פתחנו וראינו כדגש גדול לא הצליח ונדחה לתקופתו של דוד. (13:15)
נסתפק לומר שהעובדה שדוד צריך לכבוש את ירושלים, היא לא הייתה כבושה. זה נכשל בספר שופטים. לכן מדגישים כאן את העניין של ויביאוהו ירושלים וימת שם. נלחמים בכנעני ועולים לירושלים. זו המגמה. יתרה מזו, מיד הפתיחה השנייה חוזרת אחורה. (14:07) ויש עוד פתיחה המתחילה בסדר כרונולוגי אחרי ספר יהושע. הדבר הראשון שמציינים הוא כבר מספר יהושע במטרות.
ירושלים
זוהי הנקודה הראשונה שספר שופטים רואה לציין כשבוחר להתחיל מספר יהושע. באספקלריה של ספר שופטים, רוצים לספר מה האירוע הראשון שאנחנו בוחרים לציין מספר יהושע? שבני יהודה עולים להילחם בירושלים. זו בדיוק הנקודה. הרעיון שאיתו מתחילים. עד עכשיו ירושלים.
עכשיו נעשה מעט סדר בעניין. פסוק ח' עומד כנגד שאר הפסוקים שופטים פרק א

(ח) וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ: (ט) וְאַחַר יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה:

אין יותר כיבוש מזה. וזה מנוגד לפסוק מספר יהושע ולא יכלו בני יהודה להוריש... וישב ... ומנוגד לפסוק אצלנו בהמשך, ולא הורישו בני בנימין. חוץ מהסתירה בין יהודה לבין בניין, הסתירה היותר חזקה היא כן הצליחו או לא הצליחו.
נעבור בספר שופטים לפרק יט, סיפור פילגש בגבעה. נלמד אותו באריכות. ניקח ממנו רק נקודה אחת. שופטים פרק יט (לקרוא את הסיפור)

(יא) הֵם עִם יְבוּס וְהַיּוֹם רַד מְאֹד וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל אֲדֹנָיו לְכָה נָּא וְנָסוּרָה אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת וְנָלִין בָּהּ: (יב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה וְעָבַרְנוּ עַד גִּבְעָה:

ירושלים היא עיר נכרית, שלא מבני ישראל היא. זה נורא הדבר הזה. (18:21) הכותרת היא ומלך אין בישראל. מה סוד העניין? זה הדבר שקשור לכל פשר הסתירות שהזכרנו בין ספר יהושע לשופטים.
בין כיבוש להורשה
ישנם שני שלבים. יש השלב של כיבוש, הניצחון במלחמה. ההשתלטות על הארץ. ויש ההורשה. אתה יכול לנצח.
יהושע הארץ נכבשת. אם נספור את המלחמות אין כל כך הרבה מלחמות. יש המלחמה על יריחו, מול העי, שתי ערים בסך הכול. אחר כך מלכי הדרום ואחר כך מלכי הדרום, והמסתעף. זה עמוד השדרה של הארץ. אנחנו מאוד מתפעלים מרשימת שלושים ואחת המלכים, זה לא מלכים של אימפריות. אלא ערים קטנות. בספר דברים כתוב שרק בחבל ארגוב, שהוא אולי רמת הגולן, יש ששים ערים. מבינים שזה לא עיר גדולה. עיר חומה דלתיים ובריח. מה שהיו המלחמות בגדול היו על הצירים. השתלטו על הארץ, מיגרו את הצבאות המרכזיים שהיו כאן.
על רקע זה אפשר להבין את כיבוש אדוניבזק. עוד שרד עוד מלך כנעני אחד חזק, ובשבילו צריך סיוע. יהודה מסייע לשמעון וזו מלחמה גדולה. לוקחים עשרת אלפים איש. זה סדר גודל של מלחמות מאוד מצומצמות. כמות של עיר. ואף על פי כן זה נחשב גדול. (21:30) כנראה שאותו אדוניבזק, אחרי שהצבאות הגדולים הוכו, נשאר עם החלק שהיה לו, כיס התנגדות כזה. לא היה לו צבא בסדר גודל של האחרים שהוכו בספר יהושע, ואף על פי כן ממה שנשאר הוא היה המוביל. ייתכן שזה קשור לדבר נוסף. תלוי איפה מזוהה בזק. כרגע נוותר על בזק.
(22) זה השלב של ספר יהושע. שבגדול הסתיים בהצלחה גדולה. הייתה תקלה עם הגבעונים והסתדרו איתם, סיפור של הצלחה. החלק השני הוא החלק הבעייתי. הוא להוריש את יושבי הארץ. כל שבט, לאחר שקיבל את האזור שלו, וצריך עכשיו לבער משם את העבודה הזרה, את התרבות הכנענית. אם יש כיסי התנגדות, לפרק אותם. וזה נקרא להוריש. זה הרבה יותר מסובך. הרבה יותר קשה , וזה יהיה הכישלון הגדול של הדור השני. הדור הזה של ספר שופטים. את ירושלים ניצחו במלחמה. (23:15)שופטים פרק א

(ח) וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ:

אין הכוונה שעכשיו העיר נשרפה באש ולא נשאר שום דבר. לא זו הכוונה. הצבא הירושלמי הוכה. הפילו את החומות, הניצחון גדול. אבל זה לא מספיק. יש עדין אנשים בירושלים. והתקדמו הלאה. היו עוד מקומות. עוד. להוריש את יושבי ירושלים, את זה לא עשו. ירושלים נמצאת בגבול. בין שבט בנימין לבין שבט יהודה. כפי שאפשר לראות בספר יהושע, פרק טו (24:20)
(א) וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם ...

(ה) וּגְבוּל קֵדְמָה יָם הַמֶּלַח עַד קְצֵה הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה מִלְּשׁוֹן הַיָּם מִקְצֵה הַיַּרְדֵּן: (ו) וְעָלָה הַגְּבוּל בֵּית חָגְלָה וְעָבַר מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה וְעָלָה הַגְּבוּל אֶבֶן בֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן: (ז) וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל מֵי עֵין שֶׁמֶשׁ וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל עֵין רֹגֵל:

עין רוגל פחות או יותר בין ארמון הנציב לבין ירושלים. מעיין גדול, היום הוא סתום נמצא דרומית לירושלים. אבל ממשיכים לטפס"

(ח) וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵי הִנֹּם יָמָּה אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק רְפָאִים צָפֹנָה:

עמק רפאים תחנת הרכבת. ומשם צפונה

(ט) וְתָאַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ וְיָצָא אֶל עָרֵי הַר עֶפְרוֹן וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים:

מעין מי נפתוח מזוהה עם ליפתא. ויצא אל ערי עפרון. טלז סטון. כלומר, זה קו הגבול זה ירושלים. (26) אחר כך תיאור הגבול של ירושלים. הגבול של בני יוסף, בפרק יח, מתאר את הקו של בנימין אבל בדרך הפוכה. בגבול הזה נמצאת ירושלים.

(יא) וַיַּעַל גּוֹרַל מַטֵּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיֵּצֵא גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף: (יב) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיַּרְדֵּן וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף יְרִיחוֹ מִצָּפוֹן וְעָלָה בָהָר יָמָּה והיה וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן: (יג) וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה הִיא בֵּית אֵל וְיָרַד הַגְּבוּל עַטְרוֹת אַדָּר עַל הָהָר אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לְבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן: (יד) וְתָאַר הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת יָם נֶגְבָּה מִן הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בֵית חֹרוֹן נֶגְבָּה והיה וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים עִיר בְּנֵי יְהוּדָה זֹאת פְּאַת יָם: (טו) וּפְאַת נֶגְבָּה מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה וְיָצָא אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ: (טז) וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל: (יז) וְתָאַר מִצָּפוֹן וְיָצָא עֵין שֶׁמֶשׁ וְיָצָא אֶל גְּלִילוֹת אֲשֶׁר נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים וְיָרַד אֶבֶן בֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן:

ירושלים ביניהם, לכן נכון לכתוב שגם בני יהודה לא הורישו וגם בני בנימין לא הורישו. (27:38)
בספר שופטים רואים שיש הרבה ערים שלא הורישו. כפי שיתאר המשך הפרק. אבל כאן יש נקודה שאולי יותר בסיסית ונוגעת במהות.
נספר משל ששמעתי לפני שנים. מספרים אגדות על כך שבגבול שבין עירית בני ברק לעירית רמת גן יש עגלת אשפה. ארבעים שנה לא פינו אותה. פעם היו מספרים אותה ככה. אבל מה הנקודה? שם אין גבול. עירית בני ברק אומרת שזה שייך לרמת גן, וההפך. שהם יפנו.
(28:36) פעם לאחר חתונה באגם, ערכתי את החופה והשאלה איך לציין את המקום הזה. מי הרשות. כל אחד אמר שזה לא שלו, כי לא רצה לשלם. מקומות גבוליים, זה מה שקורה בהם. זה נופל בין הכיסאות. כאן הרבה יותר גרוע מאשר עגלת אשפה. יישובי ספר אף אחד לא רוצה לגור בהם, לא רוצים לגור בספר. בגבול. מי שיכול מסתדר לא שם.
ירושלים
וכאן ירושלים בעצם מהווה נקודת גבול. זה נשמע עצוב, בין יהודה לבין בנימין. כן, זה לא ברמה הזאת של מה שהייתה קרית שמונה, משהו בינינו לבין אויבינו מצפון, אבל זוהי עיר גבול, קצה הנחלה. אף אחד לא מעוניין לשבת שם. אף אחד לא רוצה להיות שם. חלק מהעיר שייך לבנימין חלק ליהודה. ומה שקורה, זה שבשלב הראשון, השלב של תק' ספר יהושע, השתלטו על ירושלים. כבשו אותה, היכו את הצבא שלה, ואת העיר שרפו באש. שרפה גדולה. וגם הייתה אחיזה ישראלית שמה. אולי אחיזה צבאית. לכן אולי מצוין לפני כן על אדוניבזק שמביאים אותו לירושלים. מי שניהל את המלחמה מביא אותו – שבט יהודה, מביא אותו לירושלים, בכל אופן זה יישוב גבול היישוב הקדמי שלהם. אולי רצו לתשאל אותו. הוא הכיר שבעים מלכים שהיו תחתיו... הבעיה היא שלא הספיקו לחקור הרבה והוא לא נקף אצבע לעזור. היו לו סיבות לעניין הזה. אבל כל עוד זה מתנהל בצורה הצבאית, אז אולי יש לזה אחיזה בירושלים. אבל לא הורישו את יושבי הארץ, והיבוסי נמצאים שם. אולי כנועים תחת השלטון הישראלי, אבל אף אחד לא מממש את זה.
ולאט לאט מה שקורה (31:21) מה שאנחנו מכירים היום, לצערנו ולבושתנו, מזרח ירושלים, תחת שליטה ישראלית. פשוט. ולכן כל מי שיכול מסתובב חופשי שם, ללא חשש וללא שום בעיה... לא פשוט. מה קרה? אנחנו השליטים, אנחנו הריבונים, אבל לא מסתובבים שם יותר מידיי. ככל שמסתובבים פחות, אז יושבי הארץ היבוסים שיושבים שם, יש להם יותר אומץ ותעוזה. ואז הם מקימים מחדש איזה בית שהפילו או שנשרף. אולי בהתחלה אולי יש צו שלא מתיר להם לבנות, אחר כך הם שמים סככה וכבר לא מגיע פקח, ואחרי זה בונים כותל של ארבע אמות. ואת שאר האבנים זורקים כדי לא לבזבז אותם. ואז מה שקורה שאותם יבוסים שזה המקום שלהם, ושבהם לא עבר השלב שהיה צריך לעבור, מה שנקרא בלשון התנ"ך להוריש, הם נשארו שם, והם ממוקמים שם. הם מקימים בית תפילה שלהם. לא נעים להוריד את זה עכשיו. בלתי אפשרי, לא נעים. לא עוברות הרבה שנים ומגיעים למציאות כזו שיהודים מסתובבים עם נשק. לא רוצים את זה. (33) לא רוצים להיכנס לירושלים.
האם לישון ברמאללה? השתגעת? מה עדיף. זה לא שלנו? זה התיאור כאן. התיאור העגום מאוד של ירושלים.
(33:38) ירושלים היא נותנת סימן למה שקורה מהבחינה הזאת למה שקורה בכל הארץ. זה נכון שירושלים עדיין לא מוכרת בכלל בצורה פשוטה כ"מקום אשר יבחר ה'." בצורה פשוטה, הציבור הרחב לא יודע את דבר. לא יודע ש"המקום אשר יבחר ה' " זה ירושלים. זה לא כתוב, ויש לזה הרבה סיבות. לא זה המקום לעמוד על העניין הזה. לא ראו בזה עניין מיוחד, וכך בעצם המקום שבו היו אמורים היינו לפתוח מה שמופיע לנו בהקדמה של ספר שופטים. (34:30) בשני הכיוונים. זה המקום שאליו מובילים. מלחמה של הכנענים כדי להגיע לירושלים. זה התיאור המוקדם מספר יהושע, המלחמה הכאילו הראשונה ישר כיבוש ירושלים זה לא הסתייע, זה לא עלה יפה. זה אמור היה להיות בספר שופטים כי את השלב הראשון עשינו בספר יהושע אבל זה נעצר. זה פשר הסתירה בין כל התיאורים של ספר יהושע לספר שופטים. בספר יהושע יש הרגשה שעשינו הכל, פה ושם נשאר משהו. אתה קורא בספר שופטים יש הרגשה שבכלל לא הורישו. מה נשאר? הכיבוש היה, הורשה זה מה שלא היה. הדגש כאן הוא דרך ירושלים. אנחנו יודעים את זה, לא בטוח שהם הכירו את הדבר הזה. בכל אופן ההסבר הבעייתי הזה למה שקורה בירושלים.
יהודה יוסף ובנימין
על הרקע הזה אנחנו קוראים מה כן כובשים ומה לא, מה הצליחו ומה לא. ולכן החלו כאן בשלושת השבטים המרכזיים. יהודה יוסף ובנימין שבתווך. עליהם מספרים גם סיפור, איזושהי הרחבה. ההרחבה הגדולה היא על מה שעשו ביהודה עם הסיפור של כלב, הדגש של הסיפור, ואחר כך הדגש על הסיפור של בית יוסף כובשים את בית אל, שגם אליו נתייחס מאוחר יותר. כשבתווך בין יהודה לבין (36) יוסף נמצא בנימין שלא הוריש את ירושלים שנמצאת בין יהודה לבין בנימין. כל שבט בנימין הוא שבט שיושב בין יוסף לבין יהודה. אלו סיפורי ההצלחה. כי אלו השבטים הראשונים שחוזרים על ספר יהושע שהם נחלו. הם אלו שנחלו. יהודה ויוסף הם אלו שהלכו לנחול. שאר השבטים התרפו מהשלב הזה והיה צריך לעשות חלוקה מחדש כפי שראינו בספר יהושע.
(37) תשובה לשאלה: לא אמרתי שצריך עכשיו להוריש את יושבי רמאללה. ההקבלה היא בהבנת המצב. אז בוודאי זה מה שהיה אסור שיהיה. אז התורה אמרה צריך להוריש את כל הארץ. ולא עשו והתרשלו. נתנו כאן נקודה על ירושלים שהיא תוספת הבנה על איך זה קורה. זה נכון בירושלים שהיא עיר ספר , אך זה קורה במקומות רבים. זה קשה. להוריש. לא הסברתי בדיוק מה זה. לעבור מבית לבית ולטבוח את כולם? לא. עוד לא הסברתי מה זה להוריש. אבל זה מה שלא עשו. לא השתלטו. ומי שנטל לידיו את היוזמה זה דווקא אלו שנשארים פה. ויש להם השפעה.
עוברים ומספרים לנו מה קרה בהקשר הזה.
פסוק כז: ולא הוריש מנשה...
אמנם בני יוסף הצליחו יפה, אבל נשאר גם להם.
ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת.
לא שהסכים, הואיל ברוב טובו, אלא הוא תפס בעוצמה ובכוח. יש לאל ידי... עוצמה. כוח. בעוצמה וכוח תפס מקום. שופטים פרק א :(כח)

וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ: ס

(39) בעצם לא הוריש אותו גם כשהיה חזק. ואפרים לא הוריש את הכנעני מגזר. מה זאת אומרת לא הוריש את הכנעני מגזר? למדנו ביהושע שהייתה מלחמה בגזר?
יהושע י'

(לג) אָז עָלָה הֹרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר לַעְזֹר אֶת לָכִישׁ וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד:

זה הגזר, ואיפה המקל? יהושע .. בלתי השאיר לו שריד. נראה פסוק (40) סופי . שאין יותר גזר. כך בספר יהושע י' אך בפרק ט"ז פסוק י'

(י) וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי לְמַס עֹבֵד:

איזה מן פסוק זה לאחר פרק י' שהרי כבר אין שריד. כך כתוב בפרק י'. איך כתבו פסוק כזה.

וישב הכנעני בקרב אפרים עד עצם היום הזה ויהיו למס עובד.

היכן נגמר הסיפור של גזר? מלכים א פרק ט

(יד) וַיִּשְׁלַח חִירָם לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב: (טו) וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר: (טז) פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה: (יז) וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר וְאֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן:

היה צריך עוד פעם ללכוד את גזר ולשרוף באש, לפני שנתן את גזר שילוחים. שלמה קיבל את גזר ואת בת פרעה.
שם מבינים את הניגוד למה שעשו בני ישראל. בני ישראל היכו את גזר אך לא את הכנעני היושב בתוכה, אותו לא הורישו. פרעה מלך גזר, שרפה באש ואת הכנעני הרג, כדי לתת שילוחים לשלמה. עיר נקייה נתן לו. אבל זה לא מה שקרה לפני כן. ובתיאור של מה הורישו ומה לא הורישו, אז הכנענים היו למס. עכשיו מבינים מה זה מס. מס עובד. לא תשלום מסים אלא לקחו מהם לעבודות ציבוריות. שופטים פרק א

(ל) זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס: ס (לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב: (לב) וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ: ס

כבר לא כתוב פה שהכנעני ישב בקרב אשר, אלא אשר בקרב הכנעני. הכנענים כבר רוב.
השבטים הצפוניים בכלל לא הורישו.

(לד) וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק:

בני דן נדחפו להר כי לא נתנו לרדת לעמק. זה התיאור כאן. (44:20) ה.... אליהם אז הם היו למס. אבל כשלא, אבל בצפון לא כתוב שהיו למס, כי השבטים ישבו בקרב הכנעני. יושבים בקרבם, לא מורישים אותם, לא מספיק חזקים כדי לגלות את השליטה הישראלית כאן, ובמקום שולטים, הופכים לנשלטים. ומכאן הדרך קצרה למה שיקרה בהמשך, תחילת פרק ב'. מה רוצים מאיתנו שם.
ואיה שבט יששכר?
על הרקע הזה נענה על שאלה אחת, לא ראיתי שעומדים עליה בצורה שאני הולך להגיד את הדברים.
שבט אחד חסר כאן. שבט יששכר חסר. יש עוד שחסרים, שבטי עבר הירדן המזרחי. אבל למה יששכר לא נמצא?
(45:25) הזכרנו לא פעם וגם בסוף ספר יהושע, שבפרשת ויחי יעקב אבינו מברך את בניו. מה המשמעות של הברכה הזאת? נותן ברכה, אוסף את כל הבנים ונותן צוואה. לברכה שהוא נותן להם, משמעות של צוואה. חלוקה. מה זאת ברכה? רואים מהפרק שלנו.

ויהי בבואה... עכסה . ותסיתהו לשאול מאת אביה השדה... ותאמר הבה לי ברכה. מה הוא נותן לה? גולות עלית ותחתית.

ברכה זו נחלה. יעקב אבינו כשאוסף את בניו בפרשת ויחי הוא בעצם מחלק נחלות. מחלק את ארץ ישראל חלוקה שהיא מאוד כללית. מאבחן את המקומות השונים, נותן את האפיון של המקומות השונים שהם אמורים לקבל. רק עבר הירדן המערבית- ארץ כנען. (47)
לכן על ראובן שמעון ולוי שלא זוכים לברכה, פירוש הדבר שלא זוכים לנחלה. ראובן אין לו נחלה בארץ כנען. אין. קיבל סיפור. כנ"ל לוי, אין לו נחלה וגם לשמעון אין נחלה עצמאית. הוא נוחל בתוך שבט יהודה. אין לו נחלה עצמאית. והוא מאפיין את השבטים. מה האזור שבו ישב. מה האזור. ומה אומר ליששכר? ברכה שלא נשמעת טוב כל כך.

יששכר חמור גרם רובץ תחת המשפתיים. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד.

מה זה? רובץ תחת המשפתיים. הארץ היא טובה. משפתיים היא המקום שבו שופתים את הסיר. שתי קדרות. בפרק הכירה. יש שני מקומות שבהם שמים את הסירים, מקומות מוגבהים. ובין המשפתיים הוא נמוך. עמק. כלומר התיאור (48:30) הוא של עמק. יש לנו עמק אחד גדול, העמק הגדול של כנען, הוא עמק יזרעאל. בספר שופטים עוד מעט ניתקל בעמק הזה ונלמד את המשמעות שלו. העמק הזה הוא עמק נפלא. אדמה פורייה, אדמה נהדרת. ממש נחלה. תשאלו איפה כל הקיבוצים הוותיקים, שהגיעו לארץ מוקדם. את הדתיים שלחו לסעד. איפה התיישבו הם? הסחנה. הם הכירו את הארץ ואת התנ"ך. זה מקום נפלא. כאשר הכול טוב. כאשר רגוע ושלו. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה. מקום נהדר, פורה מאוד שופע, נהדר. אבל יש בו קושי גדול, כאשר באה מלחמה. כאשר באים צבאות האויב ורוצים לעבור בארץ, מעבר הרוחב ההכרחי הגדול הוא כאן. בעמק. וכל הצבאות הגדולים עוברים דרך המעבר היחידי הזה. עוברים עם מרכבות, עם סוסים, רכב. צריכים לעבור את תענך, מגידו, ערי המבצר שנשארו עד היום. הם נמצאות בפתחה של העמק. הם הש"ג של הפתחה הגדולה, העמק הגדול הזה. ושם יושבים בני יששכר. ולכן מה קורה? ברגע שמגיע צבא, הם הראשונים לחטוף. יש להם תפקיד מאוד קשה. יש כאן תיאור של מעבר הכרחי שכזה. מעבר צר שמוכרחים לעבור דרכו. הם כחמור רובץ. מה עושים כולם, מרביצים לחמור הזה אבל הוא חמור. שוכב במקום וחוטף את המכות. זה התפקיד של שבט יששכר. תפקיד קשה מאוד. עם סיכוי וסיכון. אם הכול טוב, וירא מנוחה... אבל מצד שני הוא רובץ שם בין המשפתיים, ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד. בסוף הדבר הוא הופך למס עובד. זה חלק מהתפקיד המאוד מאוד קשה.
הפרק הזה כולו מתאר את הסיפור הזה. כל שבט מה הוריש למס עובד או לא הוריש למס עובד. את יששכר לא צריך להזכיר. שבט יששכר אצלו זה מובנה. הוא אמור להיות למס עובד. כבר יעקב אמר שאם יהיו בעיות, הוא הראשון שיהיה למס עובד.
מיד נגיע למלחמות הגדולות של ספר שופטים, נראה מה משמעות ששבט יששכר הוא למס עובד. הוא החמור שרובץ בין המשפתיים. לכן עליו לא צריך לספר הוא כמו נייר לקמוס לכל המצב. אז אין רגיעה, ויש מצב קשה כפי שאכן קורה בספר שופטים. ואולי מהסיבה הזאת, לא מוזכר שבט יששכר, שבט יששכר הוא מהלך בפני עצמו שיתברר תוך כדי הדברים.
בתוך כל השבטים יש עוד שבט אחד שאצלו הביטוי בכלל שונה מאשר כולם – מי ששם לב טוב, ומי שלא ניתקל בו לקראת סוף ספר שופטים, אז נחזור אליו.




-------------------------------------------------------------------------------------------