שופטים פרק ד' - ''כי ביד אישה יתן ה' את סיסרא''הרב מנשה וינרכ''ז חשון תשע''ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה. www.yesmalot.co.il
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)



פרק ד' - ''כי ביד אישה יתן ה' את סיסרא''



דיברנו על ויהם ה' את סיסרא. ראינו את ההתערבות הנסית שהייתה כאן, שה' נתן קולות וברקים ורעמים ובעיקר שיטפון אדיר של מים. שבר ענן גדול ירד והניף את כל האזור, כל העמק. הכול הפך לעיסת בוץ גדולה. מלכודת מוות במלחמה הגדולה לסוסים ולמרכבות.
ראינו דוגמה לעניין הזה בהקבלות שיש כאן למה שהיה בים סוף, מרכבות פרעה וחילו. והרכב, חישורים וגלגלים אופנים נעקרים והסוסים משתוללים, לכן סיסרא נס ברגליו. כל התיאור הגדול והעוצמתי שיש כאן. נביא כאן עדות לתופעה דומה שהייתה לפני מעל 45 שנה.
אגב ספר מתתיהו כשמתאר את הדברים מתאר כמשיח לפי תומו שהמערכה הוכרעה בשל סופה אדירה של גשמים. הוא (2) הייתה לו מסורת בעניין. יש כאן דבר שמופיע בעלון של המועצה האזורית שיצא בתשל"ח שבגליל התחתון, הציטוט הוא משנת תשכ"ד. עברו כמה וכמה שנים טובות מאז. כפי שמתאר אז יפרח חביב חבר קבוצת בית קשת, הסמוכה להר תבור,
הדבר היה הביום העצמאות תשכ"ד. היה זה יום אביבי שרבי. בערב לפתע התמלא מאופק עד אופק. רעם אדיר כבימי המבול. מארובות השמים נפתחו. והנה בתוך שעתיים ירדו מאה ועשרים מילימטר מים. עשרות מיליוני קוב מים ירדו. המים סחפו גרפו התנחשלו. סחפו עצים גדרות ועוד. שינו את פני הקרקע. נחל קישון גרפם נחל תבור היה לנהר גועש. זה לא בא להסביר את הסיפור של ברק וסיסרא אבל מסביר זאת. היה לנהר גועש. אחר כך הוסיף כי סופה דומה לזאת הייתה בשנות העשרים, במצפה הסמוכה לטבריה. יש תופעות כאלו מידי פעם. ובאמצע שנות השלושים בטבריה. ועשרות אנשים נשטפו נגרפו לתוך הכינרת.
יש דברים כאלו. כמובן השאלה היא כמובן העיתוי. כמו שקריעת ים סוף לא הייתה נס אלא גאות ושפל, אז הנס הוא בעיתוי. סיבה טובה לשיר. אם זה היה הפוך, זה היה רע.
לכן גם דבורה שרה. התיאור הזה זה כנראה מה שקרה. מה שמוצאים כאן ובשירה עצמה. נחל קישון גרפם.
איך נלחמו הכוכבים עם סיסרא? ברקים ורעמים, כוכבי שביט ששטו בשמים ועשו ... זה מה שקרה. האם זה מה שברק ידע מראש שיקרה? (6:10) קשה מאוד להניח. בוודאי קיווה לישועה וסייעתא דשמיא, אך לדבר כזה לא יכול היה לצפות. הוא חשש מאוד ולכן ביקש שדבורה תבוא אתו. לא כי חשב שישלה כוח צבאי, אלא רצה עזרה של נביא. עזרה נבואית. שתבטא את עזרת ה'. ודבורה אומרת לו אם אלך אתך, לא תהיה תפארתך על הדרך , כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא. מיהי האישה? אולי זוהי דבורה שבזכותה מתברר שקרה משהו נסי וחלקו את ברק הוא קטן יותר. ואולי ביד אישה מה שקרה בסוף עם יעל. שוב, לא ברק. מה הרעיון של הדבר הזה? מה הנקודה? מה כל כך מפריע.
בתחילת הפרשה כבר אמרנו שאחד הדברים האהובים שעוסקים בהם ספרי השותים, הוא במשמעות האישה שופטת . דנים פה דיני יחוד, לכן תחת התומר, בכל הבלגן הזה איך זה בדיוק התנהל. בשביל מה היה צריך את זה בצורה כזאת. הרי עד עתה מי ששפוט אותם גם יצא בראש המלחמה. וכאן היא שופטת, לא ברור איך, אבל למלחמה לא רוצה לצאת כי אין דרכה של האישה לצאת, ולו קשה לצאת בלי דבורה. מה שמאותתים לנו בצורה מאוד מאוד ברורה, (8:48) המשך למה שהיה לפני כן. היפוך הסדר הנכון. נכון שה' מושיע את ישראל, אך יש פה מידה לא מבוטלת של הבעת חוסר שביעות רצון של ה' ממצבם של בני ישראל. ואם בפרשה הקודמת ראינו, השופט הראשון שמופיע את את ישראל היה עתניאל בן קנז. ראינו את העוצמה. אדם שיודע לחבר עליונים ותחתונים, ספרא וסייפא. דמות (9:25) של השופט המעולה. זו הייתה הזדמנות. תיקון ראשון כשעם ישראל משתרש בחטא ולא מצליח, ושוב חוזר לאותה עבודת אלילים שמסביבו ולא מצליח להתרומם, אז השעבוד מתארך ונהיה קשה יותר, וראינו את הדרגות בזה, וגם הישועה כשנעשית. נעשית בצורה פחות שלמה. (10) וראינו שאצל אהוד זה היה מאוד בולט שאהוד הוא בן הימיני איש איטר יד ימינו. ה' מביא תשועה לישראל על ידי איש ימין שהוא איש שמאל. במקום שהתשועה תהיה על ידי איש ימיני שהוא איש ימין. ימין אצלו בעייתית. זה לא מופיע רק בגלל הטריק שעשה בגלל הסכין והחלפת הידיים, זה נכון, אך זה הלבוש החיצוני של התופעה הזאת. בגדול זה היפוך. הישועה לא באה בצורה שלמה. במקום ימין ה', יש פה איטר יד ימין. הייתה ישועה גודלה וניצחון גדול, אך ויוסיפו.. לכן כאן קורה עוד יותר חזק .. ניתנים בידי המלך הכנעני מכאן, עם רכב ברזל גדול, הוא לחץ את ישראל (11) בחזקה עשרים שנה. גם התיאור שהפעם היה לחץ, הלחץ הזה הוא בחזקה, כאשר כתוב על עגלון

ויחזק ה' את עגלון.. . שמונה עשרה שנה

לא כתוב שלחץ בחזקה. כאן כבר יש לוחץ אותם, בחזקה. עשרים שנה. ועכשיו מה שקורה, כשמגיעה ישועה, במקום שזה יהיה שופט, זוהי שופטת. בדיוק בא לבטא את הבעייתיות שיש בישועה הזאת. אם יש שופטת, זאת אומרת שאין שופט. אין גבר שיעשה את התפקיד הזה. זו הבעיה. וזה חיסרון גדול לעם ישראל. היא שופטת , ולכן אומרת בסדר אני שופטת, זה מספיק בעייתי שאין שופט, אבל לפחות למלחמה, אגור כוח וצא אתה, ברק. אבל ברק לא מוכן. לא יכול אפילו לא יכול. אילו לכך אין לו יכולת.

אם תלכי עמי והלכתי

ישועה של נשים. כמו ישועה בידי מישהו שהוא ימני ולא שמאללי. לא בדרך הנכונה והטבעית והראויה. לא זה תפקיד האישה בעם ישראל. לכן אומרת לו "לא תהיה תפארתך בדרך שאתה הולך..." יש מחיר שמשלמים על כך שהניצחון בא בידי אישה. היא זאת שעומדת שם והיא זאת יש בדבר הזה תחושה שעם ישראל לא מצליח אפילו בעצמו בצורה נכונה להצליח ולהגיע לאותו ניצחון. יש ניצחון, ובסופו של דבר מארגנת אותו אישה. זה בולט בתחילת הפרק הבא. פרק ה' פסוק א

ותשר דבורה...

כמובן על פניו נראה שיבוש בפסוק. ותשר דבורה וברק. לא מדברים על שירת נשים. וצבא נשים וגיוס נשים. ככה זה מתחיל ונגמר בשירת נשים. ומי שמאפשר את זה ברק. ככה זה עובד...

בפרוע פרעות בישראל...

אבל אני מדבר מבחינה לשונית. ותשר דבורה וברק. היה צריך להיות כתוב וישירו.. . לא טעות איך שכתוב. השפה העברית לשון הקודש היא הרבה יותר עשירה ממה שהיינו מורגלים ללמוד בלשון. יש זמנים , יש עבר הווה ועתיד. יש יחיד רבים זכר נקבה. לא . ממש לא כך, זה חלק מהמערכת. זה הרבה יותר מורכב. יש רבים ויש רבים. כאשר שני אנשים עושים פעולה, ואחד מהם הוא הדומיננטי, בעברית שלנו אין לנו דרך לומר זאת. שניים שהולכים ואחד מוביל, והם הולכים. בעברית הנכונה של לשון הקודש יש דרך לבטא שאחד הוא הדומיננטי. (15:20) כמו ותבדר מרים ואהרון במשה. מה פירוש? וידברו? מבינים ששניהם דיברו, אך לא הייתה סימטרי. עיקר הדיבור היה של מרים, לכן ותדבר מרים ואהרון. לא רק בזכר ונקבה. כמו ויבא משה ואהרון. משה המוביל ואהרון נספח אילו באותה השליחות. אצל מרים ואהרון זה בולט. איך יודעים שהיא הייתה הדוברת המרכזית? היא זאת שנצטרעה. ואהרון לא. כאן ותשר דבורה וברק. ברור שכאן דבורה היא זאת ששרה והוא כאן מהווה רק קול שני. כמה זה בולט בהקבלה הברורה במערכה הזאת מול המערכה של פרשת בשלח, שבעקבות הקריעה יש שירת הים הגדולה, שם אז ישיר משה ובני ישראל, ובסוף יש שירת מרים בנפרד, אחרי. ואילו כאן השירה היא מיד, ומי מדבר?

אנכי לה' אנכי אשירה...

ברק מצטרף רק בפזמון. זה כמובן עוצמה גדולה של דבורה. אבל יש פה היפוך היוצרות. לא כך זה אמור להיראות. את החלק הפומבי, החיצוני הבולט ביותר של הלחימה אמור לנהל איש ישראל ולא אישה. וכאן כשזה מתהפך, זה פגם במעמד שעם ישראל נמצא, ולכן מופיע בצורה הזאת.
ביחס שבין דבורה לברק, דווקא הקרבה שלהם, הפריעה קצת לחז"ל. ולכן חז"ל אומרים שאשת לפידות, הכוונה שהיא אישתו של ברק. וזה נראה לכאורה רחוק בלשון. אני רוצה להביא ראיה לעניין הזה של חז"ל.
(18:15) בספר שמות. נשווה שני מקומות.

שמות פרק יט
(טז) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה:
שמות כ'
(יד) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:

כ' יד: זה מה שקורה מיד אחרי. פסוק מקביל מתאר מה היה לפני. שמות יט טז.
הפחד שלפני והפחד שאחרי. (יט טז) הפחד שלפני. ויחרד כל העם. (כ' יד) וירא העם וינועו.
קול השופר: קול שופר חזק מאוד בפרק י"ט, ובפרק כ' ואת קול השופר.
ההר: ענן כבד על ההר. (20:40) ובפרק כ' ואת ההר עשן. הענן והעשן על ההר.
קולות: ויהי קולות וברקים, ובפרק כ' רואים את הקולות ואת הלפידים. הברקים מחליפים את הלפידים. כאן ברקים וכאן לפידים.
(21:20) עכשיו נחזור למדרש חז"ל. אשת לפידות, לפידות זה ברק. הברקים והלפידים הרי מתחלפים זה עם זה. לכן אומרים חז"ל שאשת לפידות, הכוונה אישתו של ברק. ונחדד את העניין. איש ואישה ביחד, בוודאי שחלוקת התפקידים אמורה להיות ממש הפוכה. והנה מתברר שזה מתנהל בצורה הזאת, יש חולשה גדולה בעם ישראל, ולמרות החולשה מצליח העסק להגיע לגאולה שלמה.
אותו ברק, שעמעמו את האור של הברק, וקראוהו לפידות. אותו תיאור שקראנו בדעת מקרא שה (22:30) ונוסיף. אנחנו רואים שחלק מהחולשה של ברק, שהוא רוצה שהנביאה תשתתף איתו, שתהיה הבטחה לסיוע שמימי. אז היא באה. אבל הוא לא יודע מה יקרה. הושאלה היא על מה הוא הלך פה. באמת לרדת לבד מול הצבא האדיר זאת .... אי אפשר לתכנן שנחל קישון יעלה על גדותיו. אז מה כן תכנן ברק? ככל הנראה מה שעולה פה מן הפסוקים וכך כמה וכמה עמדו על העניין, גם דעת מקרא מציע את התיאור הזה, הוא ריאלי ומיישב כמה וכמה עניינים. שאלנו בפעם הבאה, שברק לוקח איתו את זבולון ונפתלי קדשה, אזור קדש נפתלי. למעלה. שם זה רחקו עדיין מהעיניים הכנעניות, שם יכול לאמן אותם בינתיים. צריך להבין שאין להם צבא קבע. (24) מתנדבם שיבואו אליו והוא צריך לארגן אותם לכוח לוחם. רחוק מהעין ומהלב הוא יכול לארגן אותם בשקט. ואז יכול להגיע להר תבור. יכול לעבור ליד חצור השרופה מימי יהושע, ולרדת דרומה ולעקוף מן המזרח ולהגיע מן המזרח להר תבור, כשהכוח הגדול של הכנענים נמצא מערבה יותר, חרושת הגויים, אזור צומת העמקים, צומת יגור. משם נוסעים לכיוון יקנעם, שער העמקים, צומת העמקים. וברק מגיע להר תבור. ואז מספרים לסיסרא שעשרת אלפים איש, בהר תבור. הם הגיעו לתבור מבלי שהצליחו לתפוס אותו בדרך. מי אמרו לו? אולי הקיני אמרו לו. השארנו פתוח. ועכשיו סיסרא מגיע ולוקח את צבאו לקישון. אחד היובלים הדרומיים של הקישון. הוא שומר מרחק כי הוא מבין שברק מבין שיש לו יתרון, הוא יוכל לומר מתי מתחילים. המערכה תחל כשחיל הרגלים הישראלי ירד למטה, לברק עשרת אלפים איש בני זבולון ונפתלי. בשירה מוצאים שיש עוד משתתפים במערכה הזאת. מי אלו? בואו נראה פרק ה' את ההקשר הזה.
שופטים ה' יא
מיני אפרים שורשם בעמלק, הכוונה להר העמלקי. אז אפרים בא. אחריך בנימין בעממיך מיני מכיר, ושרי ביששכר...
מי נמצא. אפרים, יש כאלו שזוכים לצלש. אפרים ומכיר, בני יוסף ובנימין, זבולון, יששכר, אחר כך שוב לאלו שכועסת עליהם. ראובן, למה ישבת. גלעד בעבר הירדן. דן אשר. לעומת זבולון ונפתלי שחירפו נפשם למות. הם היו בסדר, ובני מנשה ואפרים גם בסדר. איפה הם משתלבים במערכה? בני זבולון ונפלי הם השבטים הצפוניים. נפתלי מקדש נפתלי, וזבולון מעט דרום מערבה משם. שבט יששכר, איפה נחלתו? בעמק יזרעאל עצמו. ואפרים ומנשה ובנימין הם נמצאים דרומית לאזור עמק יזרעאל. התכנית היא כנראה כזאת. הוא לוקח את זבולון ואת נפתלי, הם אלו שעולים למעלה. הם עם חרף נפשו למות. מה הולך לעשות? הוא ירד עם הכוח הזה לתקוף את הצבא הכנעני. בהפתעה יחסית. זו הפתעה יחסית, כי ברור לגמרי שסיסרא מוכן לדבר הזה. אז ברק מעדיף צבא קטן וחכם. וזה מה שיש לו. עכשיו כמובן הוא מקווה שבירידה הראשונה המהירה, יצליח להפתיע אותם ולחולל מהומות ולכהוכת בהם כמה שיותר. אבל ברור לו שמה יקרה? (29:15) מה שיספיקולחולל זה רווח נקי אך הם יצטרכולברוח משם. מןפעולת התאבדות כזאת. מול צבא ענק כזה ברור שיחטפו, ויברחו. ואז יברחו לדרום מזרח עמק יזרעאל, הם יכו מכה בצבא הכנעני ויברחו. דרוםמזרח, ליציאה של עמק יזרעאל בין הר תבור לבית רכז שנמצא מעט דרומה לו, גבעת המורה. ביניהם יש עמק, פתחה יחסית צרה, עמק כסולות. לשם ינוסו, וזאת תהיה פעולה הסחה. כדי לעודד את הצבא הכנעני הגדול לרוץ אחריהם. זה מעין צבא בקבוק, ובינתיים הצבא מזנב בצבא ישראל, אך שם יחכה להם מארב. יששכר. "לעמק שולח ברגליו". הם יחכו בנחלה שלהם. הם רואים רק את הצבא שהגדול של ברק ורודפים אחריהם, ובעמק כסולות אין מקום לתמרונים של הרכב. ושם יתנפלו עליהם. מי שישרוד, יהפוך את פניו ויעזור. בפתחה השנייה של עמק יזרעאל, באזור מגידו, לשם יגיעו השבטים הדרומיים, והם ייכנסו ויגיעו מהגב. אפרים מנשה ובנימין, יגיעו מאחור. התכנית מאוד יפה בתיאוריה. (33:33) מבצע מורכב ביותר. ללא שום ספק אמור להפיל בישראל בצורה טבעית קורבנות רבים, זה לא יהיה פשוט. יורת מזה, סיסרא אל היה פראייר. הוא היה שועל קרבות ותיק. הוא שם את בעלי הברית שלו, את המלכים האחרים שבאו איתו, במגידו ותענך, שישמרו שלא יגיעו מהאזור הזה. בשביל לנצח באופן טבעי, היו צריכים להגיע אפרים מנשה ובנימין, למגידו שהייתה מבוצרת ושם מחכים להם, ושם להתגבר על מלכי כנען, ודי מהר לרוץ לאזור התבור, חתיכת מסע שהם צריכים לעבור. בצורה ריאלית, היא אולי התכנית היחידית האפשרית מול צבא הרכב הכנעני. (35:30) מכניס את הצבא הכנעני למלכודת, להכניסם לפתחה צרה. לזה הוא היה צריך סייעתא דשמיא. זה לא פשוט. לזה דבורה אמרה לו ללכת והוא אמר לא, אני צריך סיוע שמימי. \לא נוכל להוכיח את זה, אבל אילו ברק היה הולך בלי דבורה, התכנית הזאת הייתה מצליחה, ולא היה צריך את כל התיאור הניסי שהתרחש כאן, את ההתערבות האלקית העל טבעית לחלוטין. שבטי הדרום היו מצליחים להפתיע את המלכים במגידו, והיו חוטפים גם מבני יששכר ונפתל. והניצחון והישועה היו באים ביד גבר בצורה הטבעית. לא בצורה של נס נסתר. אבל כשזה קרה בצורה הזאת יש בעיה. זה מלמד דווקא על הרמה היותר נמוכה. זה בדיוק מה שעומד ברקע מה שהיה בים סוף. בים סוף, הכוונה הייתה שיתנהל אחרת. מה היה צריך לקורת בים סוף כשהצבא המצרי רודף אחרי בני ישראל? עם ישראל היה צריך להילחם. (38) ולהכות את הצבא המצרי. זה מה שאמור היה להיות. ולכן כתוב וחמושים עלו בני ישראל ממצרים. כלי נשק. יוצאים ביד רמה. ולכן כשהם מתחילים ליילל ולהתבכיין שלא יכולים לבד. אז ה' אומר, בסדר. ה' ילחם לכם, רק דבר אחד אני מבקש, ואתם תחרישון. זה לא מלכתחילה. זה מה שאמור היה להיות. אולי היו תוקפים את המצרים , והסוסים היו בורחים ומשתוללים בגלל צבא ישראל שניצח. אבל לא זכו, וה' נלחם להם בצורה ניסית. (39:30) ועם ישראל הסתפק באמירת השירה. זה גם משהו, ומשהו גדול, אבל לא מה שאמור היה להיות. מההקבלה אפשר ללמוד שכאן, זה יכולה היה להצליח. אבל מהרגע שברק אמר אם לא תבואי אני לא הולך, והיא אומרת לו לא על הדרך הזה תהיה תפארתך" (40) זה לא יהיה וזה ייהפך להיות בצורה ניסית. ולכן ותשר דבורה ולא ברק. הדברים האלו מסבירים את מה שמופיע בשירה. מנשה אפרים ובנימין לא נלחמים בינתיים, ויששכר לא. אבל הם נמצאים.
יד מִנִּי אֶפְרַיִם, שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק{ס} אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין, בַּעֲמָמֶיךָ; {ס} מִנִּי מָכִיר, יָרְדוּ מְחֹקְקִים, {ס} וּמִזְּבוּלֻן, מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר. {ס} טו וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר, עִם-דְּבֹרָה, {ס} וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו;
יששכר מחכה שם בעמק. אפרים ומנשה ובנימין, ירדו מחוקקים. אבל אלו שחירפו נפשם למות הם זבולון ונפתלי. הם אלו שבתפקיד המפחיד ביותר, הם שיורדים מול פני האויב במסירות נפש גדולה. אבל בפועל זה לא קרה, כי ירד הגשם והצבא הכנעני מעצמו התפזר במים. רק מהזרם (41) שגורף אותם. זה התיאור הריאלי שעולה מחיבור הפסוקים עם הפסוקים שמופיעים בשירה.
נקרא את השירה פרק ה':(45) הרבה מאוד עניינים מעבר למה שאמרנו.
יט: אז נלחמו מלכי כנען. תיאור מלכי כנען נוספים שנלחמו במגידו. היו צריכים לקחת בצע כסף מסיסרא אבל לא לקחו כסף. היו צדיקים? אולי היה להם גם אינטרס. מעבר לזה. הם רצו לשם שמים. יכלו לקחת ולא לקחו. אבל אם היא מזכירה את זה היה מצופה שייקחו בצע כסף. פירוש הפשוט: המלכים האלו היו אמורים לקבל בצע כסף, כפי שהיה מקובל. הם חשבו שהכסף יהיה מהשלל הגדול, מהמכה הגדולה. ואז לא צרי ך מקדמה. גם אנחנו נתחלק בשלל. זוהי התפיסה. היה ברור שהם יעשו מכה רצינית וגאווה גדולה. זו הנקודה של תענך ומי מגידו.

אורו מרוז אורו ארר.

די סתום הדבר. הפירוש הפשוט, מרוז זוהי עיר ישראלית שישבה שם באזור. יש ניסיונות לזיהוי. עיר שיושבת שם ולא מעזה להצטרף למהלך הזה. כי באמת עושה את החשבון. איפה כולם? כולם לא מגיעים. זה שלא מגיעים זוהי נקודה מרכזית . אבל מעבר לחוסר האחווה שיש כאן, לפחות השבטים הקורבים מגיעים. אבל מרוז נמצאת שם ולא באה. כי הם פחדו. הם הניחו שעם ישראל יפסיד, ולכן לא הצטרפו למלחמה. הדבר הזה דבורה באה איתם חשבון, מול יעל שתבורך מנשים באוהל. גם היא לקחת הימור וסיכון. היא הרגה את סיסרא. ואם יבואו כנענים שוב, הקיני היו חווטפים. כי שלום בין בין יבין מלך חצור ובין חבר הקיני. אם עיר כמו מרוז לא מצטרפת מפחד, יעל אשת חבר הקיני היא לקחת הימור. זה מראה את הפחד הגדול שהיה מהכנעני. הם לוחצים את ישראל עשרים שנה. (50:30) מרוז זוהי ההזדמנות עכשיו, יש ישועה. יש מלחמה ואתם לא מצטרפים? זה דבר נורא. יש הזדמנות עומדים לצאת מהשעבוד הזה. לא להצטרף??? היו בכל שנות ההיסטוריה כאלו שפחדו ולא נתנו תרומתם ולא הצטרפו. כל אחד יכול לעזור. במיוחד מרוז. מצפים מהם שיעזרו.


-------------------------------------------------------------------------------------------