שופטים סוף המלחמההרב מנשה וינרכ"ד טבת תשע"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה. www.yesmalot.co.il
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)



סוף המלחמה


סוף פרק ז' ראינו את המלחמה מול המדיינים. המרדף שרודפים אחריהם, בסופו של דבר נראה את הפסוקים האחרונים: שופטים פרק ז

(כד) וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן וַיִּצָּעֵק כָּל אִישׁ אֶפְרַיִם וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן:
(כה) וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן וְרֹאשׁ עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:

ניצחון גדול, ועוצרים את המעבר במעברות המים בירדן, ואז כל אותם מדיינים נלכדים שם ושם נהרגים. הביאו את ראשם של עורב וזאב אל גדעון אל עבר הירדן.
לא שמענו שגדעון היה אספן גלגלות.
למה הביאו את הגלגלות שלהם?
פרק ח' (2:30) קריאת הפרק עד (6)
כמה וכמה דברים המצריכים בירור. ההתנהלות של גדעון מול בני אפרים, הסיפור שלבני אפרים מוכר. זו מהדורה ראשונה, ויש מהדורה שנייה של יפתח. יפתח הורג אותם ועושה להם הסיפור של שיבולת סיבולת. והנה גדעון מתנהל בצורה דיפלומטית. מצליח להרגיע אותם. הדבר הזה בדרך כלל נדרש כשבח גדול לגדעון, שהצליח להרגיע ולחסוך הרבה דם. לעומת יפתח שמתחמם מהר וטובח בהם. על יפתח נשאל כשנגיע לשם. אבל מהסיפור של גדעון עצמו. (7:40) אדם נעים הליכות. הוא מרגיע את אנשי אפרים. ההתייחסות שלו לאנשי סוכות ופנואל נראית פחות סבלנית. התגובה שלו היא אפס סובלנות. לא רגישות אלא נחישות. זה צריך ביאור. למה נוהג כך כלפי אנשי סוכות ופנואל. ננסה להבין את העניין. גדעון הזעיק בתחילת הסיפור כמה שבטים. פסוק לד:

(לד) וְרוּחַ יְקֹוָק לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר אַחֲרָיו: (לה) וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל מְנַשֶּׁה וַיִּזָּעֵק גַּם הוּא אַחֲרָיו וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם:

(9) והיה כאן כישלון, העסק לא עלה יפה. המלאכים ששלח באשר ובזבולון ונפתלי, והם לא נזעקו אחריו. רק מנשה נזעק, אלו רק עולים לקראתם ולא מגיעים. התכנית המקורית שיבואו שבטי הצפון אבל לא הגיעו. המדיינים הרגו את השליחים, שהם האחים שלו. למה האחים שלו נענשו דיברנו.
הוא לא מזעיק את בני אפרים. הוא רואה שהעסק לא מתנהל כמו שצריך והוא לא מזעיק את אפרים. (10:20) לא מתוך כוונה רעה, שלא לשתף אותם. והראייה, שעכשיו הוא קורא להם. שופטים פרק ז

(כד) וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן וַיִּצָּעֵק כָּל אִישׁ אֶפְרַיִם וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן:

ואכן מגיעים בני אפרים. גדעון לא קרא להם כי התכנית נתקעה באמצע, וגם את זה ה' אמר לו שזה יותר מידיי. כך שהטענה של בני אפרים שלא קרא להם, לא אמיתית. הם אכן רצו להשתתף, אך גדעון שלא בכוונת מכוון לא קרא להם שכן עכשיו שלח לקרוא להם. (11:14) אבל ברור גם שפני אפרים באים בידיים נקיות בטענה הזאת. ולכן אולי מביאים את הראש של עורב וזאב כדי להראות, אתה רואה שאנחנו שותפים, תדע שאנחנו שותפים. הרגישו צורך להביא ראיה כיוון שחששו שאולי גדעון לא יאמין להם. מי שלחוץ להביא ראיה, על ראש הגנב בוער הכובע.

(א) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה:

(12) גדעון מרגיע אותם.

(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר:

הבציר הוא השלב הראשון, כל המשפחה עם אביעזר. העוללות זה מה שנשאר לעולל בכרם, העוללות. זה מה שאתם עשיתם בסוף זה הרבה יותר רציני ממה שאנחנו עשינו בהתחלה, כי ה' נתן בידכם את עורב וזאב. והם נרגעו. גדעון בוודאי לא רוצה איתם שום מלחמה ומעוניין לשתף פעולה. השפעתו של גדעון מתרחבת מעגלים מעגלים. עכשיו הדבר יתברר. הם מאוד רצו להילחם. רצו להיות שותפים בעסק. תקראו את הפסוק הבא:

(ג) בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וּמַה יָּכֹלְתִּי עֲשׂוֹת כָּכֶם אָז רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה: (ד) וַיָּבֹא גִדְעוֹן הַיַּרְדֵּנָה עֹבֵר הוּא וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים וְרֹדְפִים:

הם טוענים נגדו למה לא קראת לנו, גם אנחנו רוצים להילחם, והוא אומר דברי הרגעה. והם באמצע המלחמה. הם חוגגים, הם חושבים שנגמרה המלחמה, וגדעון עדיין במלחמה. השתתפו עוד, לא רק הם. גם אנשי נפתלי, אשר, איפה כולם? יש צבא ישראלי גדול, אז למה בהמשך המרדף גדעון רודף רק הוא ושלוש מאות האיש אשר איתו, הרי הם הכי עיייפים מכולם (14) הם הלכו בלילה וארבו במארב בשקט, והיו בכל השלב הראשון, החלק היותר מפחיד ומלחיץ כשעדיין לא ידעו שזה יצליח. חרב ה' ולגדעון, כל השאר הצטרפו כשכבר ניצחו. כשיש הצלחה, פתאום אתה מוצא הרבה מאוד שותפים לעסק. אז בסדר, הצלחנו, השתתפו כולם, למה עכשיו ממשיך עכשיו גדעון רק הוא ושלוש מאות האיש אשר איתו? מכיוון שלכולם ברור כאן שמבחינתם הסתיים הסיפור, ואפשר להבין את זה. הם הפחידו כאן כמות עצומה של אנשים במחנה מדיין. מאה ועשרים אלף היו הנופלים בחרב. זה הרבה מאוד. והמחנה כולו נס והתפזר, והם עסוקים בחגיגות. איך תקים אותם עכשיו. שימשיכו להילחם. אין מצב. (15) כולם שמחים, ניצחנו את המדיינים והנסנו אותם. מי שהוכה הוכה, ומי שברח, ברח מעבר לירדן, כבר לא נראה אותם כאן יותר. ניצחנו. אני זוכר שהיינו בטירונות, והיה לנו מד"ס אחד, שאמר משהו שמאוד נהניתי ממנו, זה היה לפני כרמלה מנשה, היה מותר לטרטר חיילים. טורטרנו קשות, שמעתם ליד אשדוד יש הר חזקיה. כי אנחנו עלינו וירדנו, את ההר. זה עוד מאז. אחרי שקרעו אותנו לגמרי, והיה נראה שנגמר, אמר, עכשיו עוברים לשלב הבא, בואו אגדיר לכם מה זה כושר גופני. אדם רואה תחנת אוטובוס. ורואה את האוטובוס מגיע לתחנה. והוא רץ בכל הכוח, וכשהוא מגיע, האוטובוס נסע. וכולו מתנשף. אבל חמישים מטר אחרי התחנה יש רמזור, והאוטובוס עוצר באור אדום. והוא פתח את הדלת והעלה מישהו ברמזור. השאלה עכשיו אם יאגור כוחות וירוץ את החמישים מטרים, אחרי שחשב שהכול נגמר. וזה המשל. מבחינה רוחנית זה מה שקורה כאן, זה הסיפור. הסיטואציה מוכרת מעוד מלחמות. תראו בפרק י"ד בשמואל א'. כל הסיפור כאן הוא סיטואציה מאוד דומה. מדובר על מלחמה גדולה של עם ישראל מול הפלישתים. הם היו צבא גדול מאוד ממש עצום (18) והצבא של ישראל, קטן ביותר. בהתחלה יונתן ונערו יוצאים ובסוף כולם. הייתה מהומה. סיטואציה דומה מהרבה בחינות, ובסוף הם רודפים אחריהם עד הערב. שאול השביע את העם שאסור לאכול עד הערב. והאדם הכי הכי מבוקש מכל אותה מלחמה היה הגבאי שכולם רצים אחריו, שקיעה שקיעה... הגיע הערב וכולם התנפלו וכולם אוכלים. ואז אחרי שגמרו לאכול, פרק יד פסוק לושמואל א פרק יד

(לד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַיקֹוָק לֶאֱכֹל אֶל הַדָּם וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם: (לה) וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק: פ (לו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נֵרְדָה אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים לַיְלָה וְנָבֹזָה בָהֶם עַד אוֹר הַבֹּקֶר וְלֹא נַשְׁאֵר בָּהֶם אִישׁ וַיֹּאמְרוּ כָּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה ס וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן נִקְרְבָה הֲלֹם אֶל הָאֱלֹהִים:

(19) יש משהו לא מובן. אחרי האוכל אומר שאול, ממשיכים במרדף. והם אומרים כל מה שטוב בעיניך, תעשה. אז מדוע אחר כך הוא הולך לשאול באלקים? מה יש לשאול עכשיו. אמרת להם בואו, הם אומרים אין בעיה, ממשיכים. אז למה צריךלשאול באלקים עכשיו, כולם הסכימו. צריך לקרוא את הפסוקים בהטעמה שונה לחלוטין. הפסוקים לפני כן מתארים מה היה שם. פסוק לאשמואל א פרק יד

(לא) וַיַּכּוּ בַּיּוֹם הַהוּא בַּפְּלִשְׁתִּים מִמִּכְמָשׂ אַיָּלֹנָה וַיָּעַף הָעָם מְאֹד:
ויעף במלחמה זה לא רק עייפות, גם צמא.
(לב) ויעש וַיַּעַט הָעָם אֶל שלל הַשָּׁלָל וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה וַיֹּאכַל הָעָם עַל הַדָּם:
(לג) וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַיקֹוָק לֶאֱכֹל עַל הַדָּם וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם גֹּלּוּ אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה:

לא משנה איך היה, אם עברו עברה או לא. כל אחד מבין את הסיטואציה, איך זה נראה לאחר יום שלם שרדפו, ומה עשו שם לצאן ולבקר. מה אכלו שם ואיך השתוללו שם. ואז אמרו לשאול שאוכלים על הדם. והוא מצווה גולו אליי אבן ... שמואל א פרק יד

(לד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַיקֹוָק לֶאֱכֹל אֶל הַדָּם וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם: (לה) וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק: פ
הפסקה של המסורה.
שמואל א פרק יד

(לו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נֵרְדָה אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים לַיְלָה וְנָבֹזָה בָהֶם עַד אוֹר הַבֹּקֶר וְלֹא נַשְׁאֵר בָּהֶם אִישׁ וַיֹּאמְרוּ כָּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה ס

שוב הפסקה של המסורה. לא אומרים שאין בעיה אנחנו באים. ממש לא. כל אחד אכל בשר כמה שהיה יכול, מכל הכיוונים, ואחרי הסעודה השחיתות וההתפרקות הזאת, כל אחד רובץ לו, ואת הקולות ששומעים שם כל אחד יכול לדמיןי. אומר שאול, חברה, הולכים לרדוף. הם אומרים הטוב בעיניך עשה. אתה. הפסקה של המסורה. ועכשיו שאול שואל את האלקים האם זה בכלל ניתן.

וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן נִקְרְבָה הֲלֹם אֶל הָאֱלֹהִים:

זה לא הולך. העם מרגיש שהוא סיים. נגמר המאמץ המלחמתי. ניצחנו. ושאול רוצה להמשיך, ושאול צודק בכך, ומבין שלא עשינו כלום עדיין. אם אנחנו לא מכים את הפלישתים עד הסוף, לא עשינו כלום. הם יחזרו ויתארגנו מחדש, ויבנו צבא. אם לא הכינו את ראש הנחש לא עשינו כלום. אבל זה לא הלך, העם כבר לא מסוגל, אחרי שהעם החליט שאין לו כבר כושר גופני. זה כאן בדיוק הסיפור של גדעון. גדעון מבין בדיוק את הסיפור. כולם שמחים וחוגגים. מביאים את ראשי עורב וזאב, הכל נגמר. למה לא קראת לנו? עוללות אפרים. כבר ניקו את הנשק. סיימו. גדעון מבין שזה לא ככה. אז הרגנו הרבה מאוד, והרגנו גם שרים חשובים, אבל שני מלכי מדיין, זבח וצלמונע,הם ברחו. והם ברחו עם כמה אלפים טובים, חמשה עשר אלף איש. מבין גדעון שאם לא תופס אותם ומכה בברזל כשהוא חם, לא עשיתי כלום. זה עניין של עוד שנה. חצי שנה. אולי שנה וחצי. הם מארגנים הכל מחדש. שום דבר לא עשינו בדבר הזה. מבין גדעון שאני חייב חייב להמשיך לרדוף אחריהם. חייב. והוא בלחץ זמן. והוא יוצא דרך השכוני באוהלים, כנראה איזשהו מעקף ששוכני האוהלים היו הולכים בו, מקום שלא מהר יזהו אותם, והוא מצליח להפתיע אותם. צריכים להבין, הם נמצאים שם בקרקור. מקום (23:30) פחות או יותר החלק מול אמצע ים המלח . הולכים מזרחה כמאתיים ק"מ. שם נמצאת קרקור. שם היה מחנה הגדול שלהם. והם ברחו לשם. חמש עשר אלף אי ש נמצאים שם, וגדעון רודף אחריהם. והמחנה היה בטח ולא האמינו שמישהו יגיע עד שםלרדוף אחריהם. וגדעון מבין שעוד לפני שמתפזרים זוהי ההזדמנות להכות בהם. ולהכות בראש הנחש. את אותם ובשביל זה צריך אנשים שיהיו אנשים שמוכנים להמשיך ולרוץ. אחרי שחושבים שכבר נגמר. זה חתיכת מרחק. אני מתאר לעצמי שככל הנראה הוא הגיע אליהם בלילה. והפתיע אותם. כשהו א חוזר, אז כתוב שחוזר מלמעלה חרס, חרס זה השמש שרגע לפני שהשמש עלתה. כלומר היכה בהם בלילה ותפס אותם שם לא מוכנים, וחוזר לפנות בוקר. איזה מאמץ צריך לעשות את הדבר הזה. איזו עוצמה. חיילים שימשיכו איתו למרות שהם עייפים ורעבים, וחשבו שנגמר, ואומר להם עדיין לא נגמר. יש כאלו שמוכנים להמשיך. מעט מאוד .עכשיו נחזור למבחן שעשה גדעון ללוחמים על המים (25:30) עכשיו נראה את המשמעות של הבחירה. זה הסיפור של הבחירה שם. עשו מסע מלחמתי ארוך מהגלעד, עד המים. מגיעים למים עכשיו. זה הסוף. הגיעו המים אז נגמר הסיפור או שנשארים חיילים גם כשיש מים??? זה סיפורים שחוזרים עליהם. מלחמת יום הכיפורים היו דברים מדהימים. בחזית מול המצרים. המלחמה הייתה ארוכה עד להפסקת האש הארוכה היו הרבה מאוד הפסקות אש שלא מדברים עליהם. הפסקת אש הראשונה הייתה כמעט בכל לילה, בקושי היו אמצעי ראיית לילה. כמעט לא לחמו בלילה. והייתה הפסקת אש לא רשמית. ואחר כך תלוי מתי קמו. איך שנהגו. והייתה הפסקת אש שנייה, לא כתובה, חד צדדית. שמעתי מאנשים שהיו שם, סיטואציות מדהימות. אחר כך היו סיטואציות דומות. הייתה עוד הפסקת אש בלתי כתובה. היו הפגזות ואנשים מסתתרים בכלים שלהם, ופתאום מגיע שקם. מגיע שקם. נגמר הסיפור. אנשים יוצאים, קופצים מהכלים. מעל המצופה. אוכל. האוכל הגיע. כמה פעמים ראיתי לא במלחמה, סתם בימים רגילים, חיילים יודעים שאוי ואבוי מי שמניח את הנשק. כל הזמן עם הנשק. אם יש כרית אחת או לך או לנשק, הנשק קודם... כשמגיע השק"ם, הנשק נשאר עזוב. כשגדעון הגיע עם כל עשרת האלפים הלוחמים שלו אל המים אז אלו שהשתטחו על המים, הפסיקו להיות לוחמים. (28) זהו . נגמר. שלוש מאות המלקקים הם אלו שנשארו חיילים. גם אחרי שכאילו נראה שהגענו לסוף, הם עדיין בכוננות. הם מסוגלים. הם צמאים כמו כל האחרים, אבל הם ישתו מעט עכשיו כי יש מלחמה. כי הם בצבא. הנה המבחן הזה בא לידי ביטוי. אותם שלוש מאות איש עייפים ורודפים. ורעבים. גדעון מבקש תנו נא כיכרות לחם, ולא נותנים אוכל. הם גם רעבים. נו אז עכשיו גדעון אומר, כשאחזור אסגור חשבון. למה כשאחזור? אפשר להוציא בכוח אוכל. חכה עוד חצי שעה ארוחת עשר אז יצאו. אבל אין זמן. גדעון מבין שיש לחץ. אם נרדוף עכשיו, אולי נגיע בחשכה. זה מרחק של הרבה מאוד ק"מ. אם נתעכב, יאיר היום ונתגלה. לא נצליח להפתיע אותם. הם בטח הרבה יותר מאיתנו. שוב זה אותם שלוש מאות. מי יאמין שזה שלוש מאות. בלילה אפשר שלא ידעו שזה שלוש מאות. התנ”ך מקצר מה בדיוק גדעון עשה להם אבל אנחנו יכולים לתאר לעצמנו. (29:25) ואי אפשר לדעת מה עשה להם גדעון בלילה. נתאר לעצמנו. המדיינים פתאום בלילה רואים ולא מבינים שהיהודים ביום מכל המקומות. אבל אילו זה היה לאור יום, והיה מגיע לשם, זה לא היה עובד. עכשיו תבינו איזו מנהיגות הוא צריך ואיזה חיילים הוא צריך.
כשהוא חוזר ומגיע לעיר סוכות, חושבים החיילים, שסוףסוף פה תהיה פריסה. יהיה אפשר לאכול משהו. ושום דבר. וגדעון לוקח אותם וממשיכים לרדוף מרחק עצום. זו עוצמה אדירה. של המנהיגות של גדעון ולא פחות של אותם שלוש מאות האיש. לא סתם מבחן, מבחן רוחני ומוסרי, אך בסופו של דבר גם מבחן צבאי. וכאן מתברר שאכן היה פה צורך גדול בזה.
לכן אפשר לומר על אנשי אפרים שלא היו לגמרי נקיים בעניין.(30:30) הם כל כך רוצים לעזור, חברה' יש עדיין עבודה.
סוכות ופנואל מה קורה כאן איתם?

(ה) וַיֹּאמֶר לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת תְּנוּ נָא כִּכְּרוֹת לֶחֶם לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי כִּי עֲיֵפִים הֵם וְאָנֹכִי רֹדֵף אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן: (ו) וַיֹּאמֶר שָׂרֵי סֻכּוֹת הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם: (ז) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן לָכֵן בְּתֵת יְקֹוָק אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע בְּיָדִי וְדַשְׁתִּי אֶת בְּשַׂרְכֶם אֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים: (ח) וַיַּעַל מִשָּׁם פְּנוּאֵל ַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כָּזֹאת וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי פְנוּאֵל כַּאֲשֶׁר עָנוּ אַנְשֵׁי סֻכּוֹת: (ט) וַיֹּאמֶר גַּם לְאַנְשֵׁי פְנוּאֵל לֵאמֹר בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם אֶתֹּץ אֶת הַמִּגְדָּל הַזֶּה

מרגישים שגדעון קצת נוהג בהם בחומרה יתרה. אפשר להבין אותם. הזבח וצלמונע בידיך. אולי אפילו הם פוחדים, מזבח וצלמונע. לא בטוח שהם יודעים את תוצאות הקרב. הם יושבים בסוכות ובפנואל, אנחנו יודעים איפה זה, מעבר לירדן, ולא ברור שהם לגמרי יודעים מה התרחש שם במערכה שהייתה במחנה, אז יכול להיות שהם רואים שמנסים לפגוע בהם, אבל הם אומרים שזבח וצלמונע לא בידיך. ייתכן שהם אפילו רואים את הצבא הגדול של גדעון, וזה לא עושה עליהם הרבה רושם. (32) אולי הם חוששים שעכשיו הם יסייעו לגדעון ואחרי זה הם יחטפו מהמדיינים. אז אולי הם לא מספיק נחמדים, אז על זה להעניש כל כך בחומרה? בין השיטין מבצבצות כמה עובדות. זה לא צבא מאוד גדול שלוש מאות איש . אבל הוא מבקש כיכרות לחם לעם אשר ברגליי. לתת לשלוש מאות אנשים רעבים מאוד, כיכרות לחם, זה הרבה מאוד אוכל. ואני מזכיר מה המצב. המצב קשה מאוד "וידל ישראל מאוד". אין אוכל. המדינים לקחו. היה צריך להחביא. פתאום ליפול עליהם. כמה סוכות הייתה גדולה. איזה כפר לא בטוח שבו עיר ענקית. ליפול עליהם פתאום ולבקש כמות כלכך גדולה, זה בוודאי תיק לא פשוט. מה שלכאורה אנשי סוכות היו צריכים לענות זה שאין לנו כל כך הרבה. אבל זה לא מה שהם עונים. הם עונים תשובה אחרת לגמרי. הכף זבח וצלמונע.. עדיין לא תפסתם אותם. משמשע שהיה להם, ולכן גם גדעון מבקש מהם את הכמות הגדולה של האוכל. והם לא נותנים. בואו נעבור לפנואל. מה אומר להם? בשובי אתוץ את המגדל הזה.
מה זה מגדל בהקשר של התנך? (34)
מגדל זה מגדל שמירה. ביצורים. מכירים מאותם מקומות שעולים אל המגדל ומשם נלחמים ושם מתבצרים. בתבץ. המגדל של אבימלך. תשאלו את אבימלך, לא נעים. מקבלים כל מיני פלחי רכב על הראש, שנשים משליכות. מה עם ישראל עשה מול המדיינים, לא בנו מגדלים, מה עשו? עושים משהו אחר. מפני מדין עשו להם מנהרות ומחבואים. הכל מתחת לאדמה. פתאום יש פה מגדל. זה מעורר חשד. שאנשי סוכות ופנואל היו משת"פים של המדיינים. שיתפו איתם פעולה. לא בטוח שהייתה ברית רשמית כרותה, או הסכמה שבשתיקה. הם יושבים במקום אסטרטגי. הם יושבים קרוב למעברות הירדן. מכירים את זה מהסיפור של יעקב אבינו, שם הוא עובר ממקום למקום אסטרטגי חשוב. וכנראה שלמדיינים היה נוח ולהם היה נוח, והם שיתפו איתם פעולה. ולכן יש להם מגדל, ויש להם אוכל, ובתור שכאלה לא סתם מזלזלים בגדעון, אלא בעצם בחרו צד, של זבח וצלמונע. לא רק חשש שאחר כך תבוא פעולה מצד המדיינים, אלא שהם משתפים פעולה עם האויב. וזה מאוד מתאים למרבה הצער (36) לתקופה הזאת של ספר שופטים, בה כל אחד דואג לעצמו. זוהי בעיית הבעיות של ספר שופטים. גדעון נלחם נגד הדבר הזה. גדעון מנסה להרים חזית אחידה, והנה נתקל בזלזול הזה שלהם. ולכן התגובה המאוד חריפה. כשהוא חוזר ומגיע לסוכות, מבקש את האחראים, השרים, כדי לעשות שם סדר. זה שביקש את הרשימה, כדי לעשות שם סדר. אם הוא רוצה להרוג את כולם, לא צריך את השמות שלהם לפני כן. אבל הוא לוקח את זקני סוכות, ומה שלא עושה איתם עם הקוצים והברקנים, זו לא סיטואציה נוחה במיוחד. לא כתוב שהורג אותם, אבל בוודאי מעניש אותם. על מה שהם עשו. וייתכן שמשמעות הדבר הזה שהוא הולך להסיר את השרים הללו משם. אבל בפנואל זה היה יותר מסובך, כי את מגדל פנואל נתץ ויהרוג את אנשי העיר. כי מה קרה שם? כנראה אנשי פנואל לא שמחו לתת לו לנתוץ את המגדל והתנהלה שם מלחמה. אולי התבצרו במגדל. ראו מה קרה בסוכות כשהוא חזר, והם התבצרו. והוא נתץ את המגדל, זה דבר שהנבואה מספרת בקיצור רב. אבל זה מסתיים בהריגת אנשי העיר. (38) עוד נראה שגדעון דן אותם כמורדים במלכות. ולנקודה הזאת עוד נשוב.

(י) וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף כֹּל הַנּוֹתָרִים מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי קֶדֶם וְהַנֹּפְלִים מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב: (יא) וַיַּעַל גִּדְעוֹן דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים מִקֶּדֶם לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה וַיַּךְ אֶת הַמַּחֲנֶה וְהַמַּחֲנֶה הָיָה בֶטַח: (יב) וַיָּנוּסוּ זֶבַח וְצַלְמֻנָּע וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּלְכֹּד אֶת שְׁנֵי מַלְכֵי מִדְיָן אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע וְכָל הַמַּחֲנֶה הֶחֱרִיד: (יג) וַיָּשָׁב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ מִן הַמִּלְחָמָה מִלְמַעֲלֵה הֶחָרֶס: (יד) וַיִּלְכָּד נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיִּכְתֹּב אֵלָיו אֶת שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת זְקֵנֶיהָ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִישׁ: (טו) וַיָּבֹא אֶל אַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹר הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים לָחֶם: (טז) וַיִּקַּח אֶת זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים וַיֹּדַע בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת: (יז) וְאֶת מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ וַיַּהֲרֹג אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר:

איפה האנשים אשר הרגתם?

(יח) וַיֹּאמֶר אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר וַיֹּאמְרוּ כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם אֶחָד כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ: (יט) וַיֹּאמַר אַחַי בְּנֵי אִמִּי הֵם חַי יְקֹוָק לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם: (כ)

איפה האנשים שהרגתם? לאן הלכו לאחר שהרגתם אותם. מה שואל, איפה הגוויות? לא נראה שזו הכוונה. גם התשובה שלהם לא מתאימה לפי זה. לפי התשובה מתברר שהשאלה היא אחרת. מה היה שם. מה היה שם עם האלו שהרגתם בתבור. איך העסק התנהל. מי היה שם. לא איפה בדיוק זה היה. לא חשוב שימושה של המילה איפה. אבל מה שהם עונים, זה שהם באמת דומים לך, תואר בני המלך. אולי הם רוצים להתחנף אליו, היו גיבורים כמוך. חבל שהם לא ידעו שהם האחים שלו. ואז אומר להם,
אחי בני אמי, חי ה' אילו לא הרגתם אותם לא הרגתי אתכם...
לא ברור שמה שגדעון נוהג כאן נוהג בתבונה או בדרך נכונה. יש כאן סיפור אישי? יצאת למלחמה כנקמה אישית על מה שעשו לאחים שלך? אילו היה אומר, לא הורגים את האחים שלי, בוודאי היו (40) ...זה לא כל כך מתאים. זה לא פשוט. פתאום גדעון אחר. זה יותר מידיי מזכיר את הנפילה של שאול במלחמה מול אגג, שלוקח את אגג כשבוי פרטי שלו, ואז העסק נגמר. זה לא הולך ככה. זה לא שבוי פרטי שלך, ועכשיו אתה מתחשבן איתו. אני מתאר לעצמי שלאחר שלקח את הקוצים, שם הוא גם מחל. קוצים ומחילה. יש מקל וגזר. אבל משהו פה אצל גדעון, יש פה פספוס שלו. איזו ירידה.
אחר כך מה הסיפור שאומר לבן שלו, שיעמוד ויהרוג אותם.

וַיֹּאמֶר לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ קוּם הֲרֹג אוֹתָם וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ כִּי יָרֵא כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר: (כא) וַיֹּאמֶר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ וַיָּקָם גִּדְעוֹן וַיַּהֲרֹג אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם:

מתחיל מימין ומשמאל. מה זה החינוך למצוות שנותן לבן שלו. הבן שלו לא כל כך רוצה, וזבח וצלמונע אומרים תשמע, יש כבוד. ואהבת לרעך כמוך – ברור לו מיתה יפה. תעשה את זה יפה. למה זה קורה? (42) מה הוא עושה כאן בדיוק, מה שלא יהיה נחזור ואיש ישראל יגידו לו לגדעון משול בנו...

(כב) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן: (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם יְקֹוָק יִמְשֹׁל בָּכֶם:

העם פה מרגיש שהיה פה משהו חריג. זה השופט היחיד שמציעים לו הצעה כזאת – שושלת. העם הרגיש כאן שזה משהו אחר. העוצמה שגדעון כאן הפגין, הייתה שונה. ממה שהם הכירו עד עכשיו. אמרנו, אין ספק שגדעון הוא גדול השופטים. הוא העוצמתי ביותר שבהם. מה שהוא הציעלעשות במרדף המדהים הזה, להביא את זבח וצלמונע משם, לתפוס אותם ולהרוג אותם, זה בהחלט דבר עם עצמות אדירות, שלא לדבר על המלחמה עצמה. כל הניצחון על המחנה המדייני העצום עם צבא הגמלים הגדול הזה, בוודאי הייתה פה הופעה אדירה של עצמה גדולה מאוד. ומרגישים שיש כאן אדם שאפשר להציע לו איזושהי שושלת. אני קורא את פסוק כט שעדיין לא הגענו אליו.

(כט) וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן יוֹאָשׁ וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ: (ל) וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ: (לא) וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ: (לב) וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו בְּעָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי: פ

דיברנו לא פעם על ההבדל שיש בין מלך לשופט. התפקיד של מלך או שופט הוא בעצם אותו תפקיד. המלך יש לו בגדול כפי שעולה מהפסוקים , תפקיד כפול. ושני התפקידים הללו הוא שופט. ראשית הוא שופט על עם ישראל, ושפטנו מלכנו... המלך שופט. מלך במשפט יעמיד ארץ. דוד שמביאים אליו סיפור למשפט, עולים למשפט, דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. משפט שלמה, ומשפט המלך בכלל בספר שמואל עם כל המורכבות שלו. איזה מין סמכות שיפוטית עליונה בעם ישראל. והוא שופט בה בין ישראל לבין אויביה. כלומר יוצא בראש מלחמותיהם. זה מה שהעם מבקש.(45) ושפטנו מלכנו ונלחם את מלחמותינו... מה עושים השופטים בספר שופטים? משפט ומלחמה. דבורה: ויעלו אליה למשפט, ויוצאת למלחמה . גם גדעון. מה ההבדל בין מלך לשופט? הבדל אחד, וכל השאר נגזרות של הדבר הזה, שופט זה משהו חד פעמי. יש בעיה, צולחת רוח ה' על מישהו, ה' מקים מושיע לישראל, יוצא למלחמה ומצליח לנצח, להכות את האויב, ואז הארץ שוקטת כך וכך שנים, ואחרי שהוא מת, הכול נגמר ומתחילה בעיה חדשה, הכול מחדש. אין רצף . מלכות זו שושלת. המשכיות ורצף.
גם בהלכות מלכים בספר דברים: כשבתו על כיסא מלכותו וכתב לו על ספר,,, למען יאריך ימים הוא ובניו בקרב ישראל.
זה ההבדל בין מך לשופט. מלך זה שושלת. מה שמציעם פה לגדעון זה שושלת. מלכות. הם ראו פה מלכות. זו מלכות. והוא נוהג באנשי סוכות ופנואל כמורדים במלכות. הוא זה שמגייס בכפייה. אנשים נבהלו ממנו. הוא שולח מלאכים להביא אנשים והם באים. הם פוחדים ממנו. וראינו שמפחדים ממנו, כשהוא גייס אנשים באים שלושים ושניים אלף, וכשהציעו להם, להשאיר את מי שרוצה, מייד חזרו עשרים ושניים אלף הביתה. אז למה הם באו? כי פחדו. הוא מצליח לגייס בכוח.(47) הוא כבר הוכיח את עצמו. הוא נתץ את הבעל, כרת את האשרה, הכריז מלחמה. זה לא פשוט. אנשים באים. באים והוא מפגין עוצמה גדולה בעניין הז.ה הוא מנצח מלחמות אדירות. וכשהוא הולך, ועושה סדר עם אנשי פנואל אחרי סוכות, כי אתם לא הייתם נאמנים אליי. בא בתור מלך ישראל, למרות שלא הגדיר זאת ככה עדיין. לא נספר לו את הפסוקים בסוף. יש לו ילד. שלושה ילדים שאנחנו יודעים את שמותם. בינתיים נתקלנו בשניים. השני, שעליו עוד נייחד סיפור ארוך, אבימלך. לבן שלו קוראים אבימלך. מה פירוש השם אבימלך, אבא שלי הוא מלך. אבל לא רק אבי מלך, אתה עצמך נקרא אבימלך. אתה עצמך אביו של מלך. כלומר הבן שלך יהיה מלך. אבא שלו מלך, הוא מלך, והבן שלו מלך. מה אמרו לו? משול אתה בנו גם אתה גם בנך... והוא אומר לא, ה' ימשול בכם, אבל לבנו קורא אבימלך.
ויאמר ליתר בכורו קום הרוג אותם...
מכין לעצמו יורש העצר. זו פעולה מלכותית. זה לא דרשת בר מצווה. הוא מכשיר אותו (49) להיות בנו הבכור של מלך. שימשיך תחתיו. איפשהו הסיפור הזה של המלכות מסתובב כאן. כשהוא מתחיל לחשוב כך, אז כבר באות הבעיות של המלכות. זה לא הצליח. כבר מרגישים שהנה אחד הדברים הכי בסיסיים שמלך צריך לדעת, המבחן הכי גדול של מלך, שאין שום דבר אישי שלך, אתה רק כלי שרת כדי לשרת את עם ישראל, לא בשביל עצמך. ברגע שהוא כבר מחליט שהוא מלך, מתחיל להרגיש כך, מנהל את העסק לבד. אז זבח וצלמונע הם שבויים פרטיים שלו. האמת היא שאילו הייתם בסדר הייתי עושה לכם, .. אנחנו מכירים עוד סיפורים כאלו. שאול ואגג, ואחאב עם בן הדד. לוקח את בן הדד ומעלה אותו למרכבה. וכמה חוטף על הראש בשל כך. נראה שבין היתר הוא הרג את אנשי פנואל. היה לזה גם מחיר. כי כשאתה יוצא כמלך ישראל, אתה בסופו של דבר הולך והורג גם יהודים שלא טובים, יש לזה מחיר. אם עכשיו הרגת אותם בגלל שהם לא סייעו לעם ישראל, או הייתה מעורבת בזה גם נימה של נקמה על כך שלא נתנו אוכל לצבא. וכנראה זה היה מורכב. והנה מתברר שמתחילים פה בקעים. זה השופט שיותר קרוב מכל אחד אחר למלוך, אצלגדעון מרגישים כל הדרך שהיה כמעט מלך. לא היה מספיק טוב. היה קרוב. הכל מתחיל מאותו סימן שראינו בפעם הראשונה. הוא עושה את דבר ה'. הולך וכורת את האשרה ומנתץ את מזבח הבעל. אבל בלילה. כי ירא. דיברנו על הפספוס שהיה שם. אילו היית עושה ביום, גלוי, עד הסוף. אבל גדעון גם כשעושה טוב לא עושה עד הסוף . בכל פעם שמגיעים לאיזה גובה, יש נקודה שמתפספסת. אז זה לא עד הסוף. והוא רוצה סימן ואות כזה ואחר. זה היה קרוב. היה פה ניסיון. הייתה פה אפשרות ליצור שושלת. הבן שלו ממשיך אותו אפילו. ובפרק הבא יש נימה לא טובה.
וישר אבימלך על ישראל שלוש שנים
לא כתוב וישפוט. מן ביטוי בין וימלוך לבין וישפוט. הבן שלו איכשהו ממשיך. היה פה ניסיון להמשיך, ליצור שושלת, אבל מה לעשות , השושלת הזאת, הכי קרא שמו גדעון, היא נגדעה. היה ניסיון, היה קרוב, עד הסוף זה לא הצליח להגיע.


-------------------------------------------------------------------------------------------