מוסר האויב הגדול ביותר הרב יהושע ויצמן י' סיוון תשע"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.


האויב הגדול ביותר


הציניות היא אחד האויבים הגדולים ביותר - של המוסר, של ערכים, של קדושה, של חברה, של התלהבות בעבודת ה'.

מהו מקורה של הציניות?
הציניות באה, פעמים רבות, מעין רעה על העולם. אמנם זה לא נשמע טוב לדבר רע, ולכן עוטפים את זה בבדיחה. אך הבדיחה הזו עוטפת רוע גדול, עין רעה על העולם, על האדם, על כל דבר.

על עמלק, שהוא האויב הגדול של עם ישראל, נאמר (דברים כ"ה, י"ח): "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ". דרשו חכמים (ילקוט שמעוני תורה, רמז תתקל"ח):

רבנן אמרין: הקירן לפני אומות העולם. משל לאמבטי רותחת שלא היתה בריה יכולה לירד בתוכה, ובא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה אלא הקירה לפני אחרים.

עמלק מקרר את ההתלהבות מעם ישראל. יציאת מצרים גרמה לרוממות רוח כללית. העולם כולו התלהב מהניסים הגדולים. היתה הופעה מיוחדת של עם ישראל בעולם. עמלק קירר את ההתלהבות הזו בציניות. הקירור בעבודת ה' ובערכים של קדושה - זו דרכו של עמלק. עמלק הוא ביטוי לרע בעולם. לקרר את ההתלהבות על ידי ציניות - זה רוע גדול, שעטוף בחיוך ובבדיחה.

חשוב לדעת שהציניות היא אויב. כך יש להתייחס אליה. לפעמים יש בחברה ציניקן אחד, שמצליח לקרר אצל כולם את ההתלהבות, את הדיבורים על ערכים, על עבודת ה'. פתאום אתה מרגיש "טמבל" - מה אתה מתלהב?
הציניות יוצרת אוירה עכורה, ולכן צריך להילחם בה בכל תוקף.

נעסוק בנזק של הציניות ביחס לכמה תחומים.
א. הציניות היא האויב של המוסר (מסילת ישרים פ"ה):

ותראה קושי הלצון והשחתתו הרבה, כי כמו המגן המשוח בשמן אשר ישמיט ויפיל מעליו החצים ומשליכם לארץ ולא יניח אותם שיגיעו אל גוף האדם - כן הלצון מפני התוכחה והמרדות, כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו או שומעו ענינים שיעירוהו אל החשבון והפשפוש במעשים, ובכח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשה בו רושם כלל. ולא מפני חולשת הענינים ולא מפני חסרון הבנת הלב, אלא מפני כח הלצון ההורס כל עניני המוסר והיראה.

הלצון - הציניות - הם כמו מגן המשוח בשמן. במלחמה זה נפלא, אך כשזה עומד מול עולם מוסרי - זה יוצר בעיה קשה. כל הערה שנאמרת לאדם, כל רצון שמתעורר בקרבו ליישר את דרכו וללכת בדרך נכונה - מחליק ולא חודר פנימה.
למשל - אדם שומע על מישהו שעושה מעשה ערכי. מקריב מעצמו למען ערכים שהוא מאמין בהם. הציניקן יברר מיד - מה האינטרס שלו? הרי לא יכול להיות שאדם פועל מתוך ערכים בלבד. הציניקן לא מוכן לקבל את זה שמישהו פועל למען ערכים. "אין דבר כזה".
נתאר לעצמנו בוגר של הישיבה שמגיע לביקור בישיבה. הוא פוגש תלמיד מהישיבה ואומר לו: מן הסתם מדברים אתכם בשיעורי "הכנה לחיים" על לימוד תורה בחיים, על יושר בעסקים. תדע לך שאין דבר כזה. בישיבה, מאחורי הסטנדר, זה נחמד לדבר על זה. תגיע לחיים תבין שאין דבר כזה להיות ישר. אי אפשר ללמוד תורה בחיים. למי יש זמן?
אמירות ציניות כאלו יכולות לגמור לבחור ישיבה את כל השאיפות שיש לו לחיים. לכבות את הרצון הטוב והטהור שיש לו, את התמימות הטובה שהוא חי בה, והיא יכולה ללוות אותו עוד שנים רבות.
האמת היא, שיש הרבה מאוד אנשים, שמצליחים בכל מיני מערכות בחיים - בהיי-טק, במערכת המשפט, ברפואה ועוד ועוד - והם קשורים לתורה באופן עמוק מאוד.
בוגרים של הישיבה שואלים לפעמים שאלות מדהימות מהחיים. פקיד בבנק נקרע בין הרצון של הבנק להרויח כמה שיותר, ובין טובת הלקוח. האם לומר ללקוח את האמת, שהוא יכול להשיג משהו טוב יותר, או למכור לו את החבילה שהבנק מעוניין בה? זו שאלה של יושר מול קידום בעבודה. רבים רבים מוכנים לשלם מחירים כבדים למען היושר שלהם, למען התורה והערכים שהם מאמינים בהם.
נכון, לכל דבר אפשר להתייחס בציניות, ולא לאפשר לערכים ולמוסר לחדור פנימה. חשוב לשים לב לציניות, לדעת שזה אויב של המוסר, ולא לתת להערות הציניות להשפיע עלינו.

ב. הציניות היא אויב של הקדושה.
קדושה, סגולה וכדומה הם מושגים מופשטים. לא ניתן לראות אותם. רק אחר מחשבה רבה והתבוננות מעמיקה ניתן לעמוד על משמעות המושג קדושה.
פעם אמר לי מישהו: שמעתי שאתה מדבר על כך שבכל יהודי יש ניצוץ של קדושה. הלכתי ברח' דיזינגוף, ראיתי הרבה ניצוצות, אבל לא נראה שאלה הניצוצות שאתה דיברת עליהם...
זו הערה צינית, שיכולה ברגע אחד למחות עבודה רבה של מאמץ להבין את המשמעות של סגולת ישראל.
עניתי לאותו אדם: ראיתי פעם שמוציאים ספר תורה מארון הקודש, ומנשקים אותו. מה זה ספר תורה? עור של בהמה - במקרה הכרתי את הבהמה הזו, והיא לא היתה חכמה במיוחד... יהודי זקן וכפוף לקח שרף של כמה צמחים, ושרבט כמה שרבוטים על העור של הבהמה - ואתה רוקד עם זה ומנשק את זה...

הנטיה הראשונית של האדם היא לראות את העולם במבט חיצוני, שבו העולם נראה במישור הגשמי שלו. יש צורך בהעמקה רבה כדי לראות את המישור הפנימי והרוחני שיש במציאות. בקלות רבה ניתן על ידי ציניות להוציא את כל הרוח ולהישאר במישור הגשמי בלבד.
הפגיעה במקרה זה איננה בקדושה או בסגולה. המושגים העליונים לא נפגעים מכך שהאדם לא מכיר אותם. אבל האדם עצמו מאבד את היחס למושגים המשמעותיים במציאות. העולם הרוחני הוא המשפיע והקובע, למרות שבעינינו זה נראה הפוך.
כשנותנים לאדם אגרוף - הוא מרגיש כאב. כשאדם שומע לשון הרע או מפסיד תפילה - הוא לא מרגיש כלום. בצבא בא אלי חייל עם מסטינג ומראה לי: תראה, שמתי כאן גבינה צהובה ונקניק ביחד, וזה לא "קופץ"... זה אפילו יכול להיות טעים. ההשפעה השלילית של זה היא רוחנית ולא גשמית. על כן בקלות אפשר לקלקל את היחס הראוי לעולם הרוחני, הבלתי נראה.

ג. הציניות היא אויב מר של החברה. הפגיעה הקשה ביותר של הציניות היא פגיעה באנשים.
כשמעירים הערות ציניות על אדם - על חיסרון שיש לו או בעיה שהוא סובל ממנה - זה קוצץ לו את הכנפיים. הוא יכול להגיע ליאוש, לדכאון, לתחושת כשלון. יחס ציני עלול להביא את האדם אל עברי פי פחת.
בתקופה האחרונה, הדבר חזק יותר ברשתות החברתיות. מי שכל עולמו בפייסבוק, והוא לא שמע על חברים אמיתיים, יכול לסבול מאוד כאשר יוצאים נגדו ברשת, וזה זוכה לתגובות אוהדות ול"לייקים". מי שאת האישור לקיומו מקבל מהפייסבוק, יכול להישבר מדבר כזה.
אך זה נכון גם בחברה ללא קשר לפייסבוק. אדם שצוחקים עליו - יכול להישבר מזה. הכל נעשה כביכול בצחוק, והציניקן אפילו לא מרגיש שהוא עשה משהו. אך הפגיעה של זה קשה מאוד.
עלינו למגר תופעה זו, ולהוקיע מי שמעיר הערות ציניות על חברים.
פעמים רבות החברה מפחדת מאנשים כאלו, שקנו את מעמדם על ידי ציניות. אף אחד לא רוצה להיות הבא בתור בפיו של אותו אדם. עלינו כחברה להוקיע זאת ולא לתת לכך אפשרות קיום.

ד. הציניות היא גם אויב של התלהבות בעבודת ה'.
רבים מפחדים מכניסה אמיתית לעבודת ה', להתחזקות בתורה ובמצוות. הם חוששים מפני התגובה של החברה. כבר בישיבה הוא חושב על כך שעוד כמה ימים הוא יהיה בבית, ויפגוש את החבר'ה - מה הם יגידו? הוא חושש שעל כל משפט שיגיד יאמרו לו: "תפסיק לחפור"...
חשוב שאת האישור לקיומנו ולדרכנו לא נקבל מהסביבה. אם אנו שלמים עם דרכנו, והיא טובה בעיני ה' - אין צורך גם באישור של החברה.
אחת הטעויות הבסיסיות שאנשים לוקים בהן היא הערך הגדול שאדם נותן למה שהחברה אומרת עליו. כאשר החברה קובעת לאדם יותר מכל דבר אחר - יש בכך בעיה קשה.
לענייננו - הציניות יכולה למנוע מאנשים להתחזק ולעלות בעבודת ה'.

המכנה המשותף לכל הנושאים הוא העובדה שציניות מעכירה את האוירה.
במקום לראות את העולם ואת האנשים בעין טובה ולדון לכך זכות - מביטים בעין רעה. הציניות היא יצירה של הרע, שעומדת כנגד כל רצון לעין טובה ולהסתכלות חיובית.

הזהירות מציניות איננה סותרת את הערך שיש במצב רוח טוב ובהומור. יש לכך מקום ראוי, כל עוד אין זה בא על חשבון ערכים, על חשבון המוסר, הקדושה, החברים ועבודת ה'.

נחתום בדבריו של דוד המלך בתחילת ספר תהלים (תהלים א', א'-ג'):

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.




-------------------------------------------------------------------------------------------