פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת אחרי מות - קדושים הרב יהושע ויצמן ז' אייר תשע"ז

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.


לחיות עם פרשת השבוע - אחרי-מות-קדושים - להעצים את הטוב


ניגע בכמה פסוקים בפרשת אחרי מות, וננסה לעמוד על המסר העולה מהם (ויקרא י"ח, א'-ה'):

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ. אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'.

התורה לא מסתפקת באיסור ללכת אחר חוקות הגויים באופן כללי. התורה מדגישה את מעשה ארץ מצרים ומעשה ארץ כנען. מה מיוחד בהם יותר מעמים אחרים? ומדוע התורה תולה את האיסור ב"ארץ מצרים"?

בספרא דרשו פסוקים אלו כך (ספרא אחרי מות פרשה ט'):

מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים, תלמוד לומר: "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו".
מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, תלמוד לומר: "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו".
מנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, תלמוד לומר: "אשר ישבתם בה ולא תעשו".
ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, תלמוד לומר: "אשר ישבתם בה לא תעשו".
ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים, תלמוד לומר: "וכמעשה ארץ כנען לא תעשו".
ומנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, תלמוד לומר: "וכמעשה ארץ כנען לא תעשו".
ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, תלמוד לומר: "אשר אני מביא אתכם שמה".
ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, תלמוד לומר: "אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו".

מצרים וכנען היו העמים הגרועים ביותר מבין אומות העולם. הדור האחרון - שעמו התמודד עם ישראל, היה גרוע מכולם, וכך גם בני המקום שבאו במגע עִם עם ישראל. ומי גרם לכך - ישראל.
מהי משמעות הדברים?

נראה, שיש בדברי המדרש אמירה חשובה. עם ישראל יוצר מציאות של בירור. כשאומה נפגשת עִם ישראל - המפגש הזה גורם לה לברר את דרכה. כאשר לאומה יש תכונות של רשעה - המפגש שלה עִם עם ישראל מעצים את הרשעה ומוציא אותה אל הפועל.
רוב בני האדם לא משנים את עמדתם כתוצאה ממפגש עם מציאות כזו או אחרת. אי אפשר "לבלבל אותם עם העובדות". כל מה שהם פוגשים - מחזק אותם בעמדתם. כך אומה שהיא רשעה, כשהיא פוגשת את עם ישראל זה מחזק אותה בדרך הרוע שלה.
נוכחנו בכך בדורנו. היטלר ימ"ש התחזק בדרך הרוע שלו כשראה את עם ישראל. הוא ראה את היהודים שהם "המצפון של העולם". זה לא גרם לו ללמוד מהם ערכים אלא להיפך, לרצות להשמיד את היהודים. מצפון זה חולשה, לדעתו. המפגש שלו עִם עם ישראל הוציא את הרוע שלו בשיא עוצמתו.
פסיכולוג בשם אריקסון מתאר1 כיצד שלושה יהודים גרמנים גרמו למהפך תפיסתי באירופה, בין שתי מלחמות העולם - מרקס, פרויד ואיינשטיין. שלושתם טענו, כל אחד בתחומו, שהעולם שאנו רואים הוא רק חלק קטן מהמציאות. מתחת לפני השטח יש גורמים עמוקים שמניעים את המציאות.
מרקס טען שמה שמניע את התרבות ואת היחסים בין מדינות הוא הצרכים הכלכליים.
פרויד טען ש80% מהפעולות שלנו נובעות מהתת מודע, מגורמים שונים שמניעים אותנו.
איינשטיין טען שהכל יחסי. אנו חושבים שאנו עומדים במקום יציב, אבל ביחס לשמש, למשל, אנו נעים ומסתובבים.
המכנה המשותף לשלוש התורות הללו הוא, שמה שאנו רואים הוא רק החלק הגלוי והוא קטן ביחס לחלק הנסתר והוא זה שמניע את המציאות.
הם לא חיו והתנהגו כיהודים, אך אריקסון טען שהתורות שלהם נתפסו על ידי הגרמנים כתורות יהודיות, ולכן העצימו את שנאת הגרמנים ליהודים. הגרמנים הריאליים ראו בעולם הגלוי את חזות הכל, והתורות האלה ערערו להם את בסיס הקיום שלהם.

המדרש מלמד שכך היה במצרים ובכנען.
המצרים פגשו את המציאות הרוחנית של עם ישראל. מעמדם המוסרי הירוד גרם לכך שזה פעל עליהם לרעה. כך גם בכנען, "שורש עבודה זרה ויסודה הראשון" (ספר המצוות לרמב"ם, עשה קפ"ז). הכנענים עבדו עבודה זרה עוד קודם שעם ישראל הגיע לארץ כנען. אך כשעם ישראל הגיע - זה התעצם. במקומות שעם ישראל היה בהם - הופיעה הרשעה בעוצמה גדולה ביותר.
שלוש עברות חמורות יש בתורה, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. המצרים והכנענים היו שטופים בעבודה זרה ובגילוי עריות, והגרמנים "השלימו" את החלק של שפיכות דמים. הרוע של האומות הרעות מתעצם במפגש עִם עם ישראל.

אנחנו פוגשים את זה גם בצד החיובי. הזכרנו בעבר שהמטרה של "פנים אל פנים" היא לחשוף את הטוב שיש בכל יהודי. אנו מאמינים שכל יהודי הוא אדם טוב. "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" (ישעיהו ס', כ"א). המפגש של יהודי עם אדם טוב נוסף ועם עולם ערכי - חושף ומעצים את הטוב שיש בו.

חז"ל מלמדים שכניסתם של ישראל לארץ גורמת להוציא אל הפועל את הרוע של יושבי הארץ. הנצי"ב (הרחב דבר על ויקרא י"ח, ג') מסביר "שהקב"ה מסבב ופותח לרשעים שיבואו לידי השחתה יתירה כדי שיגיע הדין לאבדם". אנו רואים היום, שיושבי הארץ נעשים רעים יותר ויותר כתוצאה מישיבתנו בארץ, והם מתחייבים כליה. הרוע שלהם גורם להם להילחם אחד בשני ולהשמיד האחד את השני. אך גם אנו צריכים להילחם ברע, ולכלות את הרוע מהארץ ומן העולם.

הרמב"ן קושר את הפסוקים שפתחנו בהם לסופה של הפרשה (ויקרא י"ח, כ"ד-ל'):

אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ. וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ. וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

הדברים מובאים בדרשתו של הרמב"ן לראש השנה, שדרש בעכו. חלק ניכר מהדרשה, כשליש, עוסק בעניינה של ארץ ישראל. הרמב"ן כל כך היה קשור לארץ ישראל, שבכל ענין הוא ראה קשר לארץ. גם כשדרש על ראש השנה - הוא מזכיר את ארץ ישראל.

נמצא קרובן של ישראל אצל הקב"ה הוא הגורם להם ריחוק וגלות וכל עונש, וכל שכן הזוכים לישב לפני הקב"ה בארצו שהם כמו רואי פני המלך, ואם זהירים בכבודו טוב להם ואשריהם, ואם ממרים בו אין לך מרד גדול מזה ואוי להם יותר מכל אדם, שהם עושין מלחמה עם המלך בפלטין שלו ומכעיסין אותו בפניו, ומה הוא עושה להן מוציאן מן הפלטין שלו וטורדן בכל העולם, הוא שנאמר בהם: "העם המכעיסים אותי על פני תמיד".

הרמב"ן לא נולד בארץ. כשזכה להגיע אליה - הרגיש שהוא יושב בפלטרין של מלך. איך יכול אדם לחטוא בביתו של המלך? איך אפשר לעשות רע במקום שעיני ה' בו מראשית השנה ועד אחריתה?
בהמשך הדברים קושר זאת הרמב"ן לפרשת השבוע:

והנה הזכירה התורה כי אנשי ארץ כנען נענשו בעבור העריות, שנאמר: "כי כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו'"... אבל הכתוב לא הזכיר האזהרה אלא אמר כי הארץ תקיא אותם, שהיא תתעב את כל התועבות האל, והנה לא אנשי ארץ כנען בלבד היו מוזהרים, והפרשה אמרה: "כמעשי ארץ מצרים וגו'", ולא הקיאה את יושביה ולא שאר ארצות הגוים את גוייהם, אבל הכל למעלת ארץ ישראל וקדושתה...

למרות שגם המצרים חטאו כמו הכנענים - לא הקיאה אותם ארצם. רק ארץ ישראל מקיאה את מי שחוטא בה, בגלל מעלתה הגבוהה. אין הארץ סובלת עוברי עברה, ואין היא מאפשרת להם להתקיים בתוכה.

לעובדה שאנו גרים בארץ ישראל יש כמה השלכות שיש לעמוד עליהם.
א. הארץ מקיאה את החוטאים, ומשאירה רק את הצדיקים. כך לומד בעל "חסד לאברהם" (מעין ג' נהר י"ב):

ודע שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב: "ותקיא הארץ את יושביה", וכיון שאינה מקיא אותו בודאי נקרא צדיק אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע.

יכול אדם לקרוא לעצמו חרד לדבר ה', ולרדת מהארץ. אין הוא יורד מהארץ, אלא הארץ מקיאה אותו. לעומתו יש מי שאינו שומר תורה ומצוות - והוא חי בארץ ומחזיק בה. התורה מגלה לנו מי צדיק ומי איננו כזה - על פי יחסה של ארץ ישראל אליו.
אנו נמצאים בארץ עם מטענים של מאבקים ומלחמות תרבות. חשוב לזכור, שאנו נלחמים עם צדיקים. אמנם אין זה נראה כלפי חוץ, ועל כן אנו נאבקים ונלחמים, אך עלינו לזכור שלפני הכל - מדובר בצדיקים שהארץ נותנת להם לחיות בה.

ב. ישיבת ארץ ישראל דורשת מאיתנו יותר. אנו בפלטרין של מלך. חלילה לנו מלחטוא בארץ ישראל, ואם חטאנו - נחזור בתשובה, כדי שנוכל להחזיק מעמד בארץ ישראל.
אנו רואים לאורך ההיסטוריה, שהארץ הקיאה את העמים שניסו להתיישב בה. אף אומה לא הצליחה להתקיים בארץ לזמן רב. ארץ ישראל איננה יכולה לסבול עוברי עברה, ואיננה מוכנה לתת את פירותיה לעם זר. אלפי שנים נשארה הארץ שממה - אף עם לא הצליח לגור בה, והיא לא נתנה את פירותיה.
עכשיו מגיע עם ישראל, "ועמך כולם צדיקים". כוחה של הארץ מתגלה בשיא העוצמה. הפירות המשובחים, הטכנולוגיה המפותחת, ומעל הכל - התורה הגדולה שמופיעה בארץ ישראל - כל אלו מלמדים שהגיע הזמן, ועם ישראל חוזר לארץ ונאחז בה. עלינו לעמול כדי להיות ראויים לארץ, כדי שנישאר כאן בקביעות.
עלינו לדעת בעצמנו ולומר לאחרים, שהחיים הטובים והישרים על פי דרכה של תורה חיוניים לקיומה של מדינת ישראל.

"לחיות עם פרשת השבוע" פירושו לבנות חיים נכונים שראויים להיות תחת עיני ה', חיים המתאימים לפלטרין של מלך.
עלינו לסגל מבט נכון על יושבי הארץ. עלינו להבין שהם אנשי מעלה. עלינו להרבות במפגשי "פנים אל פנים", כדי לגלות ולהעצים את הטוב שיש באנשים, לחשוף את אהבת הארץ, אהבת העם ואהבת התורה שיש בכל יהודי, וכך נזכה לשבת בארץ לאורך ימים ושנים עד לגאולה השלמה במהרה בימינו.






1 "ילדות וחברה" עמ' 268.



-------------------------------------------------------------------------------------------