לחיות עם פרשת השבוע – ילודה וכלכלה – הנס של מדינת ישראל

הרב יהושע ויצמן
ד׳ בכסלו ה׳תשע״ח
 
22/11/2017

פרשת שבוע
לחיות עם פרשת השבוע – ויצא – ילודה וכלכלה – הנס של מדינת ישראל

יעקב יוצא לגלות. יתכן שבמעשיו הוא מכין את הדרך לגלויות שיבואו על עם ישראל.
מעניין לשים לב, שיעקב בונה את עולמו בעיקר בגלות. את נשיו הוא נושא בחרן, בניו ובנותיו נולדו לו בחרן, ואף את רכושו הוא עושה בחרן.
בזוה"ק (ח"א ויצא, קנ"ח ע"ב) שואלים חכמים: מדוע מיהר יעקב לברוח מלבן? ומבארים, שיעקב ראה שמגיע זמנו של בנימין להיוולד, והוא רצה שבנימין יוולד בארץ ישראל, כדי ששלמות השבטים תתקיים בארץ ישראל. לכן מיהר להגיע לארץ, שכן הכל הולך אחר החיתום. כל שאר בניו של יעקב – נולדו בחרן.

רוב הפרשה עוסק בבניו של יעקב וברכושו. בענין זה נעמוד על שני מאמרים, שנכתבו בימים האחרונים על ידי ד"ר גיא בכור, ואשר מנתחים את מציאות החיים שלנו כאן, במדינת ישראל.

המאמר הראשון עוסק בילודה, ומביא נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. וכך מובא שם:

(האיום הדמוגרפי) הטיל אימה במשך עשרות שנים על הציבור שלנו, ומטרת השימוש בו… היתה לאלץ אותנו לוותר על שטחים ועל הישגי הציונות…

לא היתה לנו תשובה ברורה לשאלת האיום הדמוגרפי. "מה תעשו עם שני מליון ערבים"? "האם אתם רוצים רוב ערבי בין הירדן והים"?
אמנם הבנו תמיד, שאם הקב"ה נתן לנו את חבלי יהודה ושומרון – הוא גם ידאג לצד הדמוגרפי. דרושה ענוה כדי לתת לקב"ה לנהל את העולם כרצונו. אך לא היתה תשובה ברורה מה אמורים לעשות בענין. והנה, הקב"ה אכן שומר עלינו ודואג לנו.

הגענו לרגע המכונן וההיסטורי, שבו מגמות דמוגרפיות עצומות התהפכו, ומספר הילדים היהודים לאם עבר עכשיו את מספר הילדים לאם ערביה בישראל. ביו"ש אגב, המגמה הרבה יותר ברורה, כאשר מספר ילדים ממוצע לאם יהודיה עומד על ששה ילדים, ושל אם ערביה כ-2.5 ילדים. העתיד שם כבר ברור…
לראשונה מאז קום המדינה חצה ב-2016 מספר הילדים לאם יהודיה את אלה של אם ערביה, ובמספרים: 3.16 ילדים בממוצע לאם יהודיה, לעומת 3.11 לאם ערביה. אלה נתונים מדהימים ששום "דמוגרף" לא חזה…
אנו המקום המערבי היחיד בעולם שבו מספר הלידות לאם עולה כל הזמן… לשם השוואה, בחלק גדול ממדינות אירופה, מזרח ומערב, מספר ילדים ממוצע לאם נע בין 1.1 ל-1.4 ילדים לאם… ישראל היא המדינה היחידה במערב שאין עליה איום דמוגרפי מוסלמי
הזינוק הדמוגרפי היהודי לא נובע מהעליה החרדית, ההיפך, החרדים יורדים במספר הילדים לאם, אלא בזינוק הציוני, כלומר החילוני והדתי לאומי…
בלי להרגיש, עברנו כבר במספר התושבים את נורווגיה, דנמרק, אירלנד, שווייץ, פינלנד, בולגריה ועוד…

אנחנו חיים בתוך נס. אדם קם בבוקר, מסתכל החוצה – ורואה את עיני ה', אשר משגיחות על ארץ ישראל ויושביה.
יש לדברים אלו משמעות כפולה. האחת, שעליה עומד כותב המאמר, היא הסרת האיום הדמוגרפי, ההבנה שמדינת ישראל הופכת למדינה גדולה ומשמעותית, גם מבחינת מספר התושבים. אנו צריכים להודות ולהלל את הקב"ה על הניסים האלו.
אך משמעות נוספת, עמוקה יותר, מופיעה בסיום המאמר:

ילודה רבה מעידה על אופטימיות ועל אמונה בעתיד, בעוד צניחה כה גדולה כמו של האוכלוסיה הערבית בישראל מעידה על פסימיות עמוקה.

בדבריו אלו כיוון הכותב לדבריו של הרב קוק זצ"ל (אורות הקודש ח"ג עמ' ש'):

מובן הדבר, שההשקפה הפסימית בעולם, שהיא נאותה לירידה מוסרית, היא נותנת כח דוחף להנתקתה של תאות המין מן האידיאליות, שכיון שהמציאות בכללה היא רעה רבה, איך יהיה אידיאל להרבות יצורים אומללים. ולפי זה לכל הנטיה כולה אין שורש באידיאל, רק התפרצות התאוה היא שעושה את דרכה.

מי שהשקפתו על העולם היא פסימית, איננו רואה אידיאל בהמשכיות הדורות. לשם מה להוסיף יצורים אומללים לעולם כה רע? יש הרואים כך את העולם, ויש המנסים לצייר כך את העולם באמצעי התקשורת וכדומה.
בתפיסה כזו, יש ניתוק בין תאוות המין ובין הילודה. התאווה מתקיימת לעצמה בצורות כאלה ואחרות, והילודה היא דבר לא רצוי. זו תפיסה מעוותת, שאיננה מבינה שהקב"ה יצר את התאוה בגלל רצונו בהמשכיות הדורות וביישוב העולם.
וממשיך הרב:

לא כן היא השקפת הטוב העולמי, ההשקפה האופטימית, של "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", היא נותנת מקום לאידיאליות להתפשט גם על הנטיה המינית…

אדם שיש לו תפיסה אופטימית, מבטא את זה בכך שהוא רוצה להרבות יצורים שמחים לעולם השמח שהוא חי בו. מדינה משגשגת, פורחת, עם עתיד טוב – היא מדינה שיש בה ילודה גבוהה, וזאת היא מדינת ישראל.
גם מי שאיננו מגדיר את עצמו מאמין, חש בגודל של התקופה שאנו חיים בה. "איהו לא חזי – מזליה חזי". טוב לחיות במדינת ישראל. כך חשים רבים, ולכן יש להם ילדים רבים.
הקב"ה מנהיג אותנו, והוא ברא עולם "טוב מאוד". אין "פספוסים" אצל הקב"ה. הוא לא שוכח מישהו מחוץ לטוב העולמי. הכל בא ממנו יתברך, ולכן הכל טוב. הידיעה הזו מביאה שמחה, והיא נחלת רוב הציבור היהודי בישראל. כפי שהזכרנו בשבוע שעבר, "אפילו האפיקורסות הישראלית, היא מלאה אמונה וקדושה, הרבה יותר מכל האמונות של כל הגויים כולם" (שמונה קבצים ג', של"ב). גם הציבור "החילוני" מלא באמונה ובאופטימיות. יש לזה שמות שונים – אמונה בעם ישראל, בנצח ישראל, אמונה באדם, אמונה בעתיד. מנין באה האמונה הזאת? בסתר הלב נובע הכל מאמונה בה'.
כותב המאמר מסיים את דבריו כך:

זה לא אמור להפליא אותנו, זה הרי היה צפוי: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.

גם מי שמגדיר עצמו כחילוני, יש בו אמונה יותר מגדולי האמונה של הגויים.

האופטימיות של הציבור בישראל לא עומדת באויר. יש לה על מה להישען – על המצב הכלכלי של מדינת ישראל. וכאן אנו עוברים למאמר נוסף.

במשך 11 שנים אנו מנתחים את שנתון מחלקת המחקר של האקונומיסט בחוברת השנתית שלה… והנה, השנה, דרמה: לראשונה בתולדותינו הגענו לנתון מדהים של תוצר לנפש, עם קידמת 4 חזקה וברורה: 44,019 דולרים לנפש, לעומת 38,127 בשנה שעברה. זינוק… כאשר התחלנו לעקוב אחר מדד האקונומיסט היוקרתי (בשנת 2006), עמדנו על 17,400, וההתקדמות היתה איטית. רק בשנים האחרונות החל הזינוק, הנשען על צמיחה יפה של 4.4 אחוזים בשנת 2018… לעומת בריטנה (1.1 אחוזים), סינגפור (2), קנדה (2), ארה"ב (2.2), צרפת (1.7) וגרמניה (1.8)… אלה נתונים מדהימים בנוגע למשק שלנו, שכבר אי אפשר להתעלם מהם.

לקרוא ולהתרגש.

יש קשר הדוק בין שני הדברים – הילודה והכלכלה. גם יעקב אבינו בפרשה עוסק בשני אלו – בונה את משפחתו ואת רכושו.
יש לכך קשר גם לקיבוץ הגלויות. בתפילת שמונה עשרה אנו מסמיכים את ברכת השנים לברכת קיבוץ גלויות. מדוע? משום שכדי לקבץ לכאן את כל נדחי ישראל יש צורך בשפע כלכלי.
אנו זוכים לריבוי טבעי, לעליה, ולשפע כלכלי, ב"ה.

בתחילת הפרשה יעקב זוכה להבטחה אלוקית (בראשית כ"ח, ט"ו):

וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.

הנתונים של הצמיחה – בילודה ובכלכלה – הם ביטוי לכך שהקב"ה שומר עלינו, ודואג לנו. וכפי שיעקב נדר שה' יהיה לו לאלוקים, כך אנו צריכים לפעול – להיות ראויים לחיים בדור הנפלא הזה. אנו חיים במציאות פלאית, וזה מחייב אותנו להיות טובים יותר, אמיתיים יותר, יצרנים יותר, ובעיקר – להרחיב ולהעמיק את לימוד התורה. התורה היא הנותנת משמעות לחיים של עם ישראל, ואנו צריכים ללמוד את התורה בצורה המתאימה לדור הגאולה שאנו חיים בו.

במדרש על הפרשה אומרים חכמים (בראשית רבה פרשה ע', ו'):

"ושבתי בשלום אל בית אבי", ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים. אמר לו הקב"ה: אתה אמרת "והיה לי לאלהים", חייך, כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותנן אלא בלשון הזה, שנאמר (זכריה י"ד): "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים", (ישעיה י"א) "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו", (יואל ד') "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס", (ישעיה כ"ז) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'".

כל הטובות שעושה הקב"ה לעמו, באות בלשון "והיה". מהי משמעות הדבר?
המילה "היה" היא בלשון עבר. המילה "והיה" – בלשון עתיד. אות ו בתחילת המילה היא ו ההיפוך, והיא הופכת את המילה מעבר לעתיד. המבט אל העתיד נותן אמונה ושמחה. "והיה" – לשון שמחה. הדרך לקחת את העבר ולהפוך אותו לעתיד גדול – היא על ידי התורה.
יעקב נודר שה' יהיה לו לאלוקים, והקב"ה נותן לו בעקבות נדרו כוחות עצומים של חיים – של ילודה ושל צמיחה כלכלית. ההבטחה האלוקית הולידה ניסים שהתרחשו אצל יעקב, בריבוי פלאי של צאנו.
הניסים שקורים לנו היום גדולים יותר מהניסים שקרו ליעקב עם מקלות הליבנה. למעשיו של יעקב יש הסברים טבעיים. אך אין דרך להסביר בדרך הטבע את ההופעה האלוקית שאנו זוכים לה, בריבוי הילודה ובצמיחה הכלכלית, שאין להן אח ורע בכל העולם המערבי.
אנו צריכים להיות ראויים לכך. עלינו להופיע תורה גדולה, שתהיה ראויה לדור הגדול ולעם הגדול שלנו, "אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" (דברים ד', ז').
ובע"ה נזכה לשפע ברכה של הקב"ה, לאורך ימים ושנים טובות, בבריאות, הרווחה ושמחה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן