פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת ויחי הרב יהושע ויצמן ט' טבת תשע"ח

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.



לחיות עם פרשת השבוע - ויחי - לגלות את סודו של יעקב


פרשת השבוע פותחת (בראשית מ"ז, כ"ח):

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה.

מפרש רש"י:

ויחי יעקב - למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר, שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו.

פרשת ויחי מיוחדת בכך שאין רווח לפניה. בדרך כלל יש בספר תורה רווח בין פרשה לפרשה. רווח זה נתן הקב"ה למשה כדי להתבונן בין פרשה לפרשה, וחז"ל לומדים בקל וחומר לכל אדם, שראוי לו לתת רווח בין פרשה לפרשה כדי להתבונן בה. פרשת ויחי סתומה, בלי רווח להתבונן. מדוע?
מפני צרות השעבוד, ומפני שנסתם הקץ מיעקב אבינו.

יש שואלים על דברי רש"י אלו, שמקורם בחז"ל, מדוע מקומם כאן. מדוע סתימת הפרשה מופיעה ביחס לפסוק "ויחי יעקב"? הרי כאן עדיין לא התחיל השעבוד, ועדיין לא ביקש לגלות יעקב את הקץ לבניו. גילוי הקץ מופיע בהמשך (בראשית מ"ט, א'):

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

השעבוד אף הוא רחוק. כאן עדיין יעקב חי בשלוה. אחרי שנים של מאבקים, מרגע לידתו, זוכה יעקב לשבע עשרה שנות שלוה, עם בניו ומשפחתו.
מדוע כבר כאן נסתמת הפרשה?

ננסה להבין את עניינו של גילוי הקץ, ומתוך כך לבאר את הענין. מה ביקש יעקב לגלות, ומדוע אין זה טוב לגלות זאת?
כך דורשים חכמים בענין (תנחומא ויחי, ח'):

"ויקרא יעקב אל בניו", זהו שאמר הכתוב: "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח" (איוב י"ב), הכתוב מדבר ביצחק ויעקב, ששניהם בקשו לגלות מסטורין של הקב"ה. יצחק כתיב בו: "ויקרא את עשו בנו הגדול", בקש לגלות לו את הקץ והעלים הקב"ה ממנו, יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ, שנאמר: "ויקרא יעקב אל בניו וגו'". למה הדבר דומה, לעבד שהאמינו המלך כל מה שבידו. בא העבד למות, קרא לבניו לעשותן בני חורין ולומר להם היכן דיתיקי שלהן והאוני שלהן. ידע המלך הדבר, עמד לו למעלה הימנו, ראהו אותו המלך והפליג את הדבר שהיה מבקש לגלות להם, התחיל מדבר העבד לבניו: בבקשה מכם, אתם עבדיו של מלך, היו מכבדין אותו כמו שהייתי אני מכבדו כל ימי. כך "ויקרא יעקב אל בניו", לגלות להן את הקץ, נגלה עליו הקב"ה, אמר ליה: לבניך אתה קורא ולי לאו, שכן ישעיה אומר: "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" (ישעיה מ"ג), כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר לבניו: בבקשה מכם, הוו מכבדים להקב"ה כשם שכבדוהו אני ואבותי, שנאמר: "האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו"...

העבד קורא לבניו, ורוצה לגלות להם היכן כל מסמכי השעבוד והשטרות שלהם. כך יוכלו הבנים להשתחרר מעבודת המלך. כשהוא רואה את המלך הוא משנה את הנושא, ואומר לבניו: תכבדו את המלך, כשם שאני כבדתי אותו, אל תנסו להשתחרר.
יש להבין את משמעות המשל, ואת הנמשל.

גילוי הקץ פירושו שיש קץ, וידוע מתי הוא יגיע. הכל מוכתב מראש. אין זה משנה כיצד עם ישראל מתנהג - הגאולה ממצרים תגיע, והגאולה העתידית תגיע. כשיגיע הזמן - תגיע הגאולה, בין אם יעשו ישראל תשובה ובין אם לאו.
גילוי זה פוגע בקשר של עם ישראל לקב"ה. הרי גם אם לא נלך בדרכיו של הקב"ה, חלילה, הקץ קבוע. זה מסיר מאיתנו את האחריות על הקשר עם הקב"ה. על כן בא הקב"ה ליעקב ואומר לו: וכי שכחת אותי? "ולא אותי קראת יעקב"?! האם יתכן שהעולם עובד "על אוטומט", בלא קשר לקב"ה? יש יעד והעולם יגיע אליו, כך או כך? ומה יהיה על הקשר של העולם עם הקב"ה? וכי אין צורך לשמוע בקול ה', ללכת בדרכיו, ללמוד תורה ולהתפלל?!
המדרש אומר, בעצם, שלא יתכן שהגאולה לא תהיה תלויה בתשובה. דבר זה נתון במחלוקת בגמרא (סנהדרין צ"ז ע"ב):

רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, ואם לאו - אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלין?! אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.

המדרש הולך בדרכו של רבי אליעזר. הגאולה תלויה בתשובה, ולא יכולה הגאולה לבוא בלא שיעשו ישראל תשובה. זוהי סתימת הקץ. ההבנה שהגאולה תלויה בנו ובמעשינו, ויש לנו אחריות על כך - זוהי סתימת הקץ. איננו יודעים איך ומתי תבוא הגאולה, ואין זמן קבוע וקצוב שבהגיעו - תגיע הגאולה.
גם כל אדם באופן פרטי - איננו יודעים מה יקרה לו עד הגאולה, ואלו תהליכים ועונשים, חלילה, עלול האדם והעולם לעבור עד שיגיע הקץ ותבוא הגאולה.
מבחינתנו - הגאולה תלויה במעשינו, והיא לא תבוא בכל מקרה ובכל מצב. הקץ סתום.

כך יש להבין את המשל. כשהעבד רואה את המלך - הוא משנה את דבריו. אין זה בגלל פחדו מהמלך, אלא בגלל שהוא מבין שיש צורך שבניו יהיו קשורים למלך. לא יתכן שהעולם יתנהל בלי קשר עם הקב"ה, ובלי אחריות על מעשיו של האדם. אין לאדם "שיטה" איך לצאת לחירות ולהיגאל. כשהעבד רואה את המלך הוא מבין שאין זה כך. יש צורך לכבד את המלך ולהיות קשורים אליו.
יעקב ביקש לגלות את הקץ, ובכך לומר לבניו שאפשר לחיות ולהסתדר בעולם, שהרי הגאולה בוא תבוא בכל מקרה ובכל מצב. אך הקב"ה מתגלה אליו, והוא מבין שאין זה כך. יש אחריות לאדם על מעשיו, יש ציווי אלוקי שצריך לחיות לאורו. מבחינת האדם הקץ הוא לא חלק ממערכת השיקולים. על האדם לעשות תשובה ולחיות בצורה נכונה כדי שהגאולה תגיע.

יתכן, שזוהי הסיבה לכך שהדברים מובאים על הפסוק "ויחי יעקב בארץ מצרים". הפסוק הקודם, בסיום פרשת ויגש (בראשית מ"ז, כ"ז)

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד.

עם ישראל מתיישב במצרים, נאחז בה והולך ומתרבה. הכל נהדר, הכל טוב - מה יגרום לבני ישראל לצאת ממצרים? כשיגיע הקץ - ה' יוציא אותנו משם, ועד אז, אנו כאן. על כן סותם הקב"ה את הקץ ואומר להם - הקץ סתום! לא ניתן לצאת ממצרים בלי ששבים בתשובה. הפרשה סתומה כבר כאן, כי עיניהם סתומות. הם חיים בטוב ובנעימים, ולא רואים את התכלית ואת העתיד. בני ישראל מתעלמים מהיעוד שלהם ומהתפקיד שלהם, ונאחזים במצרים.
על כן כבר בשלב זה סתם הקב"ה את הקץ. כבר עכשיו צריכים להבין שגאולתם ממצרים תלויה במעשיהם ובקשר שלהם לקב"ה. הקב"ה יעמיד מלך קשה כפרעה, והם יחזרו אל הקב"ה. רק אז יוכלו לצאת מהגלות.

בעל ה"לשם", בספר "הקדמות ושערים"1, דן בנושא של "גאולה ותשובה". הוא אומר שהלכה כרבי יהושע, שהגאולה איננה תלויה בתשובה. אף על פי כן, גם דעת רבי אליעזר עומדת, והוא "עושה שלום" בין שתי הדעות. הדברים מתבססים על דברי "מדרש הנעלם" בזוה"ק בפרשת נח (מ' ע"א, בתרגום):

"וישלח את היונה", בגלות אדום, "ולא יספה שוב אליו עוד", שעד היום לא חזרה בתשובה, ולא העירה רוחה. אמר רבי פנחס: אם חזרה בתשובה - לא נשתיירה בגלות אלא יום אחד. רבי אליעזר אומר: כל הגלויות שגלתה כנסת ישראל, נתן לה הקב"ה זמן וקץ, ונתעוררה תמיד בתשובה, וגלות האחרון אין לו קץ וזמן, אלא הכל תלוי בתשובה, שנאמר: "ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו", וכתוב: "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך". אמר לו רבי עקיבא: אם כן, איך יהיה זה, להתעורר כולם כאחד בתשובה, מי שהוא בסוף השמים ומי שהוא בסוף הארץ, איך יתחברו כאחד לעשות תשובה?! אמר לו רבי אליעזר: חייך, שאם יחזרו בתשובה ראשי הקהל או קהל אחד - בזכותם תתכנס כל הגלות. שהקב"ה מסתכל תמיד אימתי יחזרו ויעשה להם טוב, שכתוב: "ולכן יחכה ה' לחננכם", מחכה תמיד אימתי יעשו תשובה. אמר רבי יוסי: בא זה כדברי רבי פנחס, שכתוב: "ולא יספה שוב אליו עוד", לא נאמר: ולא יסף שוב אליה עוד, אלא היא לא יספה שוב אליו, מכאן שהוא מזומן ומחכה אימתי תשוב.

רבי אליעזר סובר שרק כשישראל יעשו תשובה - יגאלו. על כך תמה רבי עקיבא - איך יקרה הדבר? הכיצד אנשים מקצה העולם ועד קצהו יחזרו בתשובה ברגע אחד? כיצד יתעוררו יהודים מהודו, מטנגניקה עילית, מארצות הברית ומצרפת לשוב בתשובה כאחד?
על כך עונה רבי אליעזר, שדי ב"רישי כנישתא", או ב"חדא כנישתא". אין הכרח שכל ישראל יחזרו בתשובה. די בכך שראשי הקהל, או קהל אחד מכלל ישראל יחזרו בתשובה - ובזכותם יגאלו ישראל. אחד מעיר מזכה את כל העיר, ושנים ממשפחה מזכים את כל המשפחה. כך הרגיע רבי אליעזר את רבי עקיבא.
ומוסיף רבי אליעזר דברים, שכואב לקרוא אותם - הקב"ה מחכה לעשות לנו טוב, "וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם" (ישעיהו ל', י"ח). יש שפע עצום של טוב, ואנו לא מכינים את הכלים כדי לקבל את הטוב שהקב"ה רוצה לחון אותנו במתנת חינם.

בדברים אלו עושה בעל ה"לשם" שלום בין רבי אליעזר ובין רבי יהושע. הגאולה תלויה בתשובה, וללא תשובה לא יתכן שתבוא הגאולה. אך אין זו תשובה של כל עם ישראל, אלא של קהל אחד, "חדא כנישתא".
רבי אליעזר לא אומר מהו הגודל של הקהל שצריך לחזור בתשובה כדי לזכות את כלל ישראל. די גם בתשובה של ראשי הקהל. כל מי שלמד תורה נחשב מהמנהיגים וראשי הקהל, ותשובתו יכולה לזכות את כלל ישראל.
הקץ סתום. הגאולה לא מגיעה בצורה אוטומטית. זה תלוי בנו, בתשובתנו לה'. לא נכתב על מי זה מוטל וכמה צריכים לחזור בתשובה כדי שניגאל. אנו צריכים להתייחס לכך כפי שכותב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד):

...לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר: "וצדיק יסוד עולם", זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו.

כל אחד צריך לחשוב שזה תלוי בו. אולי מעשיו יכולים להכריע את הכף לטובה. אין אנו יודעים כמה היא ה"כנישתא" ששיבתה בתשובה תזכה את כל ישראל. האם מדובר ב-500 איש? ב1,000 איש? אולי בעשרת אלפים?! "כל קול קובע". זה תלוי בכל אחד ואחד. זו המשמעות העמוקה של סתימת הקץ - אנו לא יודעים אימתי תבוא הגאולה, וזה תלוי במעשינו. לא יתכן לחיות בלי קשר אל המלך, בלי לכבד אותו ולעשות את מצוותיו.

אנו צריכים לקחת אחריות, ולחזור בתשובה. הגיע הזמן שנעשה זאת. הקב"ה מחכה לנו, רוצה לתת לנו טוב. הוא רק מחכה שנעשה משהו מצידנו, שנהיה ראויים לקבל מתנות חינם מידיו.
סתימת הפרשה מלמדת שהגאולה איננה באה בצורה אוטומטית, אלא תלויה בנו, במעשינו ובתשובתנו. אז תבוא הגאולה בצורה גלויה, לאורך ימים ושנים טובות בע"ה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.






1 שער ו', פרק ט'. ועי' ב"מיטב הארץ" עמ' 546, בביאור הסוגיא בהרחבה.



-------------------------------------------------------------------------------------------