פרשת שבוע לחיות עם פרשת השבוע - פרשת ויגש הרב יהושע ויצמן ד' טבת תשע"ט

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה.


לחיות עם פרשת השבוע - ויגש - פגעו בך? תמחל!


פרשת ויגש מרגשת בכל שנה מחדש. המעמד המופלא של יהודה ויוסף העומדים זה מול זה, נדרש על ידי חז"ל כבעל משמעות לדורות עולם. משיח בן דוד מצאצאי יהודה, ומשיח בן יוסף - נמצאים בתוך המתח שבין יהודה ויוסף.
אלו רגעים דרמטיים. כל התסבוכת שקראנו עליה בשבועות האחרונים עומדת בפני פתרון. איך זה יתרחש?

חז"ל דורשים על המעמד של יהודה מול יוסף את הפסוק (משלי כ', ה'):

מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.

במדרש ובזוה"ק מצאנו שלוש דרשות שונות על פסוק זה, ביחס לסיפור יוסף ואחיו.
א. במדרש (בראשית רבה פרשה צ"ג, ד') אמרו, שעל יוסף נאמר: "מים עמוקים עצה בלב איש", ועל יהודה נאמר: "ואיש תבונה ידלנה".
ב. בזוה"ק (ח"א מקץ, ר"א ע"ב) דרשו בצורה הפוכה. על יהודה נאמר: "מים עמוקים עצה בלב איש", ועל יוסף נאמר: "ואיש תבונה ידלנה".
ג. ודרשה נוספת בזוה"ק: "מים עמוקים עצה בלב איש" - זה הקב"ה. "ואיש תבונה ידלנה" - זה יוסף.

בדרשות אלו עומדים חכמים על שלושה מישורים של הסיפור, ושלושתם נכונים.
א. הפשט. מדוע יהודה ניגש ליוסף? יהודה מרגיש שקורה כאן משהו מוזר. הוא מבין שהאדם הזה שעומד מולם, המשנה למלך מצרים - פועל מתוך כוונה מסויימת. הסיפור עד עכשיו הולך ומסתבך - בתחילה האשים אותנו האיש שאנו מרגלים. כשחזרנו הביתה - מצאנו כסף באמתחותינו. בהמשך הבאנו את בנימין, וכשהגביע נעלם - הוא נמצא בדיוק באמתחתו של בנימין. מה הולך כאן? מה האיש הזה רוצה מאיתנו? יהודה מנסה להבין את יוסף, ומנסה לדלות את המים העמוקים שבלבו. כיצד הוא עושה זאת?
יהודה מסתכל ליוסף "בלבן שבעיניים", ומספר שוב את כל הסיפור. המפרשים מעירים - לשם מה צריכה התורה לחזור שוב על הסיפור הזה, הרי אנו מכירים אותו?!
אלא שיהודה חוזר על כל הסיפור כדי לראות מתי הוא יזהה תגובה אצל יוסף, מתי יהיה לו "ברק בעיניים", או שהוא יזוז על הכסא באי נוחות. איזה חלק של הסיפור מסתיר את הסוד של יוסף?!
ואכן, כשיהודה אומר (בראשית מ"ד, ל"ב-ל"ג):

כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים. וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו.

מיד (בראשית מ"ה, א'):

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק...

יהודה הצליח למצוא את הנקודה שתגרום ליוסף לגלות את הסוד. יהודה בתבונתו חשף את העצה שהסתתרה בלבו של יוסף.
מהו הסוד? כאן אנו מגיעים לדרשה השניה.

ב. בלבו של יהודה ישנם מים עמוקים, ויוסף דולה אותם.
יוסף מבין, שהאחים הגיעו אליו לא לחינם. בפרשה הקודמת, כאשר האחים כולם מביאים ליוסף את המנחה שהכינו לו, נאמר (בראשית מ"ג, כ"ו):

וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר בְּיָדָם הַבָּיְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה.

מעיר על כך הנצי"ב:

וכאן נתקיים פתרון החלום "והנה תסבינה אלמתיכם"...

יוסף חלם חלומות, שכל המשפחה משתחוה לו. כעת האחים כולם משתחווים לו, החלומות מתגשמים, ויוסף מבין שיש לו שליחות. השליחות שלו היא להביא את כל המשפחה למצרים בצורה מאוחדת. לשם כך יוסף צריך לברר, האם המשפחה אכן מאוחדת. האם יהודה - מבניה של לאה, מוכן למסור את נפשו על בנימין - מבניה של רחל. יוסף רוצה לראות האם האחים "ערבים זה לזה".
בתחילה חשבו האחים שבני לאה הם הנבחרים להמשיך את האבות, ויוסף ובנימין צריכים להידחות מהמשפחה, כמו שישמעאל ועשו נדחו. אך יוסף רוצה לברר שהאחים הבינו את טעותם, וכעת הם מבינים שכולם יחד "בני ישראל", ןאין פסולת בבני יעקב.
כדי להוציא זאת מן הכח אל הפועל, יוסף "משגע" את האחים. הוא מבקש להביא את בנימין אליו, ואז שם את הגביע ה"גנוב" באמתחתו.
כעת יוסף מציע לאחים הצעה פשוטה (בראשית מ"ד, י"ז):

וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם.

יהודה יכול לומר לעצמו: הנה, הגיעה ההזדמנות. יוסף כבר נעלם, ועכשיו הזדמנות לדחות גם את בנימין. הנה ההוכחה שרק בני לאה צריכים להישאר במשפחה.
זהו הנסיון שיוסף מעמיד בפני האחים, ובמיוחד בפני יהודה.
ויהודה עמד בנסיון, ואמר: "כי עבדך ערב את הנער". יש ערבות בין האחים. ויותר מזה: "ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני". יהודה מוכן למסור את נפשו בעבור בנימין. כאשר יוסף שומע זאת - הוא לא יכול להתאפק. הוא הצליח לדלות מלבו של יהודה את המים העמוקים של הערבות, והוא מתגלה לאחים.

יהודה הצליח לדלות מיוסף את הסוד - מדוע הוא מתנהג איתם כפי שהוא מתנהג.
בצורה עמוקה יותר - יוסף הצליח לדלות מיהודה את הסוד - המשפחה שוב מאוחדת, האחים ערבים זה לזה.

ג. הרמה העמוקה ביותר נמצאת בדרשה: "מים עמוקים עצה בלב איש" - זה הקב"ה.
יש כאן כוונה אלוקית. נגזר על אברהם בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו, י"ג):

יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

כל הגלגולים של משפחת יעקב נעשו כדי שהמשפחה תרד למצרים בצורה ראויה, שתישאר משפחה אחת ועם אחד גם בתוך הגלות הקשה של מצרים. לשם כך גלגל הקב"ה את כל הגלגולים.

בכל אדם ואדם יש "מים עמוקים", שניתן לדלות אותם ולגלות עומק לפנים מעומק.
יש באדם פשט - תגובות והתנהגות שהוא נוהג בהן.
כשם שיהודה ניסה להוציא מיוסף את המניע שלו להתנהגותו, כך גם כל אדם צריך לנסות לגלות בעצמו - ממה נובעות ההתנהגויות שלו.
למשל, יש לאדם שאלות באמונה. כך הוא חושב. אך יכול להיות שבעצם יש כאן מאבק סמוי מול ההורים שלו, שהוא המעורר לו את השאלות. השאלות באות כדי למצב את מקומו מול הוריו.
פעמים רבות אדם חושב שהוא פועל מסיבה מסויימת, ובעצם יש סיבה אחרת להתנהגותו. עליו להתבונן ולהעמיק בלבו כדי לדלות את המניעים העמוקים להתנהגותו.
התמודדויות משפחתיות או חברתיות יכולות לגרום לאדם שיחשוב שיש לו שאלות באמונה, או שהוא לא יכול לקום בבוקר, או שיש לו בעיות קשב וריכוז. אלו דברים שהאדם "מתלבש" עליהם, אך העומק יכול להיות אחר לחלוטין.
על כל אדם לדעת שיש בו עומק גדול יותר ממה שהוא מרגיש ברמה החיצונית.
בהתבוננות עמוקה בעצמנו אנו יכולים לגלות על עצמנו דברים מדהימים. לפעמים אח צעיר פועל בדרך מסויימת, כי אחיו הגדול ממנו הלך בדרך אחרת. הוא חש ש"כל העמדות תפוסות" בדרך של אחיו, והוא סולל דרך לעצמו. לא בהכרח זו הדרך שמבטאת את מי שהוא באמת. כשאדם מבין את המניעים שלו, הוא רואה את חייו בצורה עמוקה יותר.
זהו הפשט - מה מניע אותי להגיב כפי שאני מגיב.

אך יש עומק גדול יותר בנפשו של האדם.
לא רק תגובות והתנהגות, אלא ערכים. מהם הערכים שבונים את חיי? לְמה אני מוכן להתמסר? יוסף מוציא מיהודה את הערכים של הערבות ושל מסירות נפש. כל אדם צריך לגלות בעצמו - מהן התכונות שלו, שבונות את התפקיד שלו? איזה ערכים הוא אמור ליישם בחייו?

והמישור היותר עמוק - הצד הכללי. לא רק מהן התכונות שבונות את ערכיו, אלא מה מקומו בדור, מהי השליחות של הדור שבו הוא חי, ואיזה מקום הוא תופס בתהליך הגאולה של עם ישראל? מה הקב"ה מגלגל דרכו בעולם?

אנו צריכים להתבונן בעצמנו, עומק לפנים מעומק, כדי לחשוף את המציאות הפנימית שלנו.

בפרשתנו, יוסף הוא האדם שנבחר לדלות את העומק האלוקי, להיות מי שדרכו התגלגל התהליך האלוקי של ירידת ישראל למצרים.
מהי התכונה שבעבורה נבחר יוסף לתפקיד זה?

חז"ל בזוה"ק שהזכרנו לעיל, עונים על כך.
רבי אבא דורש על כך את הפסוק (משלי כ', כ"ב):

אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע קַוֵּה לַה' וְיֹשַׁע לָךְ.

וכך נאמר בזוה"ק (בתרגום):

דבר אחר, "אל תאמר אשלמה רע", כמו שכתוב: "ומשלמי רעה תחת טובה", למי שעשה לו טובה לא ישלם לו רע, משום שכתוב: "משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו".

הדרגה הבסיסית ביותר, היא לא להשיב רעה למי שעשה לך טובה.
וכי צריך לומר זאת?
כן! יש באדם תכונה עמוקה, שכאשר הוא מקבל טובה ממישהו, הוא מרגיש לא טוב עם זה. הוא רוצה להראות שהוא לא צריך את השני ולא "נחות", ולכן הוא משיב רעה. זוהי תופעה מצויה, שאדם שעושים לו טובה מתנתק, לא יוצר קשר ואף משיב רעה.
מספרים על השר יוסף בורג ז"ל, מראשי הדור הותיק של המפד"ל, שבאחת מהאסיפות של המפלגה, דיבר נגדו אחד מצעירי המפד"ל בצורה חריפה מאוד. אמר לו בורג: עשיתי לך פעם טובה, שאתה ככה מדבר נגדי?
זו חכמת חיים מיוחדת, שמבינה שדווקא מי שמיטיבים לו - עלול להרע לאדם.
על כן יש להיזהר מאוד שלא להיות כך. הזוה"ק מביא על כך פסוק חריף ונורא (משלי י"ז, י"ג):

מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ.

ה' ישמרנו מלהשיב רעה תחת טובה.

וממשיך הזוה"ק:

ואפילו למי שעשה לו רעות - אין לשלם לו רעה תחת הרעה שעשה לו, אלא "קוה לה' ויושע לך".

על האדם להבין שכל מה שקורה לו - בא מאת ה'. "קוה לה'". גם אם מישהו עשה לך רעה, פגע בך - זה מאת ה'. קשה להגיע למדרגה הזו. יש לחזק את האמונה לשם כך. הכתובת שלנו לכל מה שקורה לנו איננה האדם שעשה לנו רעה, אלא הקב"ה.
זה לא קל. אדם סידר לחבירו עבודה, בצוות שלו. והנה העובד החדש מתחיל לחתור תחת המנהל שלו, שהביא אותו לעבודה, ולבסוף הוא גורם לפיטוריו. האם ניתן בכלל לומר למפוטר: תמחל לו, אל תכעס עליו?!
בלי אמונה זה בלתי אפשרי. רק אם אנו מבינים שאין לנו כלל עסק עם האדם, ורק הקב"ה הוא שהביא עלינו את מה שהביא - ניתן להימנע מרצון לנקמה ואף למחול.
יתכן שהקב"ה רוצה לעשות לאדם טובה גדולה יותר ממה שיש לו עכשיו, וכך הוא מגלגל את המציאות.
נתקלתי במקרה כזה, וביקש ממני בעל המעשה לספר זאת כשאני מזכיר את דברי הזוה"ק שבהם אנו עוסקים.
מעשה בשני חברים, האחד מבוגר מחבירו, שלמדו יחדיו בישיבה. המבוגר היה "חברותא בוגרת" של הצעיר תקופה מסויימת.
לימים, נזדמנו שניהם לעבוד בישיבה אחת, הצעיר כמנהל, והמבוגר יותר כר"מ בישיבה. התגלגלו הנסיבות, והמנהל פיטר את חבירו המבוגר ממנו מעבודתו. לא היה זה מרוע, אלא מאילוצים שונים, אך זו השורה התחתונה - האדם פוטר מעבודתו על ידי חבירו מהישיבה.
הוא התקשר אלי פגוע, וסיפר לי את הסיפור. בתגובה, הקראתי לו את דברי הזוה"ק, ואמרתי לו: "קוה לה' ויושע לך", תמחל לו. אמר לי: אני לא יכול. הוא פגע בי עד מאוד.
לאחר שלושה ימים הוא מתקשר אלי שוב, ואומר לי: הצלחתי. מחלתי לו.
למחרת (!) התקשרו אליו והציעו לו עבודה כמנהל במוסד חינוכי. אמר לי: כשאתה מדבר על הזוה"ק, תספר את הסיפור שלי. זה עובד! "קוה לה' - ויושע לך". הישועה באה כאשר האדם מאמין שהכל מאת ה', וממילא איננו עסוק באדם שפגע בו, אלא באמונתו בה'.
הכל בא מהקב"ה, ולכן הכל טוב. הרוב גם נראה טוב, והמיעוט נראה לנו כרע, ואנו מאמינים שהוא טוב.

ממשיך הזוה"ק:

פסוק זה העמידוהו ביוסף הצדיק, שלא רצה לשלם רעה לאחיו בשעה שנפלו לידו. "קוה לה' ויושע לך", משום שהוא היה ירא את הקב"ה, שכתוב: "זאת עשו וחיו את האלקים אני ירא", והוא היה תמיד מחכה לקב"ה.

אחיו של יוסף נפלו בידיו, והוא יכול לעשות להם מה שהוא רוצה. לפני כמה שנים הם זרקו אותו, ערום, לבור מלא נחשים ועקרבים. וכי יש פגיעה גדולה מזו? וכי יש בושה גדולה מזו?
אולם, יוסף מחכה תמיד לקב"ה. גם כשהוא בתוך הבור, הוא כלל לא חושב על האחים. היה ניתן לחשוב שיוסף אומר לעצמו - אם אצליח לצאת מהבור, אני אנקום באחי בצורה הקשה ביותר.
אך יוסף כלל לא חושב על זה. הוא חושב על הקב"ה, ומחכה לו - מה הקב"ה רוצה להוביל במהלך הזה.

בהקשר לכך, מספר הזוה"ק סיפור על רבי אבא:

רבי אבא היה יושב על שער העיר לוד. ראה אדם אחד שהיה בא, וישב על פיסת קרקע שהיתה תלויה, והיה עייף מן הדרך, וישב וישן שם. בתוך כך ראה נחש שהיה בא אליו, יצא שרץ אחד, והרג את הנחש. כשהתעורר אותו אדם ראה אותו נחש מולו, הזדקף אותו אדם ונפלה אותה פיסת קרקע לתהום שתחתיו, וניצל. בא ר' אבא אליו, אמר לו: אמור לי מה מעשיך, שהרי הקב"ה זימן לך שני אלו הניסים, אין הם לחינם. אמר לו אותו אדם: כל ימי לא שילם לי אדם רעה בעולם, שלא התפייסתי איתו ומחלתי לו. ועוד, אם לא יכולתי להתפייס עימו, לא הייתי עולה על מיטתי עד שמחלתי לו ולכל אלו שציערו אותי, ולא חששתי כל היום לאותה רעה ששילם לי. ולא די לי בכך, אלא שמאותו יום והלאה השתדלתי לעשות עמהם טובה. בכה ר' אבא ואמר: גדולים מעשיו של זה מיוסף, שיוסף היו אחיו ודאי, והיה לו לרחם עליהם, אבל מה שעשה זה יותר מיוסף, ראוי הוא שהקב"ה יזמן לו נס על נס. פתח ואמר: "הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכי יודע", "הולך בתום ילך בטח" זה אותו אדם, שהולך בדרכי התורה, "ילך בטח" שלא יכולים מזיקי העולם להרע לו.

אדם שמצליח למחול כשפגעו בו - זוכה לישועה. יש על כך סיפורים רבים. אין זה קל להגיע למדרגה הזו. זה דורש עבודה של אמונה.
ההסתכלות הזו חשובה הן במישור הפרטי והן במישור הלאומי.
עלינו להביא לנוכחות אלוקית בחיים שלנו. להבין שכל דבר בא אלינו מאת ה'. כאשר חיים כך - ניתן למחול גם כאשר מישהו פוגע בנו.
אם אדם חי כך בחייו הפרטיים, הוא יכול לראות זאת גם בדור כולו. הוא מבין שכל הדברים הגדולים שבדור הזה, וגם כל הבעיות הקשות - הן מאת ה'. האמונה בכך מאיצה את תהליך הגאולה של עם ישראל.
יוסף היה מחכה תמיד לה', וה' מחכה לנו - שנבין שהכל בא מאיתו, שהכל זה אלוקות. כשנבין זאת - "קוה לה'", יתקיים בנו: "ויושע לך", ונזכה לישועה ולגאולה שלמה.


ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.



-------------------------------------------------------------------------------------------