לחיות עם פרשת השבוע – ההכנה לראש השנה: אהבת ישראל!

הרב יהושע ויצמן
כ״ה באלול ה׳תשע״ט
 
25/09/2019

פרשת שבוע
לחיות עם פרשת השבוע – נצבים – ההכנה לראש השנה: אהבת ישראל!

פרשת נצבים פותחת בפסוק (דברים כ"ט, ט'):

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

בשיחה בשבוע שעבר עמדנו על מהותה של המילה "היום" החוזרת פעמים רבות בפרשת כי תבוא. גם בפתיחת הפרשה שלנו מופיעה המילה היום, והמפרשים דנים – מה קרה ביום הזה שעליו מדבר משה רבינו? מדוע "אתם נצבים היום"?
בהקשר זה, מזכירים הפרשנים את דברי הזוה"ק, שבכל מקום שנאמר בו "היום" – הכוונה לראש השנה. על כן קוראים את פרשת נצבים לפני ראש השנה, כיון שקריאתה היא הכנה לראש השנה.

איזו נקודה אנו יכולים לקחת איתנו מפרשת נצבים, לקראת ראש השנה?
בתקופה המיוחד שאנו נמצאים בה, המצוה המיוחדת שאנו צריכים ללכת איתה היא אהבת ישראל.
המפרשים לומדים זאת מן הפסוק הפותח את הפרשה:

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

כאשר אנו בבחינה של "כולכם" – כשכולם יחד – אז אנו "נצבים" – בקומה זקופה. רק כך אנו יכולים לעמוד בפני אויבינו ובפני המציאות שמסתערת כנגד עם ישראל.
מצוה זו חשובה במיוחד בימים אלו של אחרי הבחירות. אחר כל השנאה שהופיעה בזמן הבחירות, צריך להרבות באהבת ישראל.

היום הזדמן לידי ספר "סיפורי צדיקים" של ר' שמחה רז הי"ו. פתחתיו, וקראתי את השורות הבאות (עמ' 95):

רבי יצחק מוורקא אומר: אין דבר בעולם שאי אפשר לבחון אותו כדי לידע אם טוב הוא אם רע.
מהי הבחינה ליהודי לידע אם הדרך לעבודת השם שהוא הולך בה היא הדרך הנכונה? הבחינה היא אהבת ישראל. אם רואים שדרכו בעבודת השם מגבירה בלבו אהבה לבריות, סימן שדרכו היא דרך ישרה, ואם לאו – לאו!
משמע, יכול אדם לקיים את כל מצוות התורה שבין אדם למקום, ואפילו להגיע לשלב גבוה של דביקות בשם, אך אם הוא מנותק מאדם וסבלו – אף עבודת השם שלו פגומה.

זו אמירה חזקה, שאנו צריכים לקחת איתנו.

חז"ל עמדו על ענין זה בפרשתנו. כך דרשו בתנחומא (נצבים, א'):

דבר אחר, "אתם נצבים היום", מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפלה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר (ישעיה ס'): "והיה לך ה' לאור עולם", אימתי, בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר (דברים ד'): "חיים כלכם היום". בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת, ואלו נוטל אחת אחת – אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר (ירמיה נ'): "בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו וגו'", כשהן אגודים מקבלין פני שכינה.

כאשר יש בינינו אהבת ישראל – אנו אגודה אחת, ורק כך אנו יכולים להיגאל.

נצטט כמה דברים מתורת החסידות. ב"שפת אמת" כותב (נצבים, תרל"ד):

ועיקר העצה לזה הוא בחי' "כולכם", שהוא כלל הצריך לפרט, ומכל מקום הפרט צריך לכלל, וכשמכניס עצמו בכלל ישראל נאמר: "אתם נצבים כולכם" כו'.

התורה כותבת את הכלל – "כולכם", ולאחר מכן מפרטת: "ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם". הכלל צריך לפרט. אם חסר פרט אחד מהכלל – הופעתו חסרה ומציאותו איננה שלמה. חשוב שכל אחד ואחד מאיתנו ידע וירגיש – שבלעדיו עם ישראל חסר, ואי אפשר להגיד "כולכם". רק כשכל אחד ואחד מישראל נמצא – הכלל מופיע בשלמותו.
מצד שני – הפרט צריך לכלל – כל אחד צריך להרגיש שהוא חלק מהכלל, ושהוא יונק את כוחו מהכלל.

ה"שם משמואל" אומר (נצבים, תרע"ה):

ונראה לפרש דהנה כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש, ובמקום אחר הגדנו הטעם דשבע אומות הן שבע מדות רעות ואם כן הן כללות הרע הנמצא בעולם, ועל כן לכבוש אותן אי אפשר אלא נמי בכח כלל ישראל שהם כללות הטוב שבעולם… כמו אז שכבשו את הארץ מיד שבעה מלכי כנען הי' על ידי כיבוש רבים ולא על ידי כיבוש יחיד, כן לעתיד יהי' על ידי כיבוש רבים. והטעם אחד, כי בעוה"ר בגלותנו זו כל הכחות הרעים שבעולם מושלים עלינו ועל ארצנו, ועל כן אי אפשר שתהי' הגאולה אלא מצד כלל ישראל ולא מצד הפרט…

כיבוש ארץ ישראל הוא מצוה של כלל ישראל, ולכן עם ישראל צריכים להתאחד בשביל להיגאל ולכבוש את הארץ.

והנה אנחנו בעוה"ר טמאי הגלות, ואין זה דבר קל להתאחד בכלל ישראל, כי עצם הגלות הוא פיזור… ובאמת זה עצמו שגורם שנאת חנם שעדיין מרקדת בינינו, ועל כן לאחד ישראל בעודם בגלות כדי שיגאלו הוא דבר קשה מאד, ולזה צריך שכביכול אוחז ביד כל אחד ואחד ומעבירו מן הגליות, היינו לאחדו בכלל ישראל, ואחר שיתאחדו כולם בכלל ישראל אז יהי' כיבוש רבים.

רק כאשר נהיה מאוחדים, בבחינת "אתם נצבים היום כולכם", נוכל לזכות לגאולה ולירושת ארץ ישראל.

ר' צדוק הכהן מלובלין כתב (פרי צדיק, נצבים, א'):

"כל איש ישראל" – כולכם שוין לפני, שכל אחד מישראל יש לו חלק בדברי תורה… וזהו "כל איש ישראל", שכל אחד יש לו חלק בדברי תורה… "טפכם נשיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך", והוא שהם אף שאין להם חלק בדברי תורה, דאינם בני תורה, מכל מקום אף הם יתבררו על ידי ישראל ואף הגר וחוטבי עצים ושואבי מים.

לכל ישראל יש חיבור אל התורה, וכולם יחד נצבים לפני ה'.

נביא גם את ההיבט ההלכתי של אהבת ישראל. נצטט מדברי הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שבבקיאותו הרבה מביא ספרים רבים בענין. הרב דן על בשאלה, האם כאשר אדם שמחלל שבת בפרהסיא נגע ביין – דינו כיין נסך (ילקוט יוסף שבת א', סי' רע"ב, הערה י"ב):

מכל מקום בדורינו זה, דור החופש והדרור, יש לסמוך על הפוסקים המקילים, כדי למנוע מחלוקת והרחקתו מחיק היהדות, וכמו שכתב הג"ר דוד צבי הופמן בשו"ת מלמד להועיל (חיו"ד סי' נב), שקיבל מרבותיו, שמה שאמרו שהמחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם לכל דבר, הוא בזמן שישראל על אדמתם, וכולם היו נוהגים על פי התורה וההלכה, שאז מי שמעיז לחלל שבת בפרהסיא, מוציא עצמו מכלל ישראל, ויינו יין נסך, אבל בדורינו זה שבעוונות הרבים פשטה המספחת, והן רבים עתה עם הארץ מחללי שבת, ואף תופסים מעמד בראשי העיריות ובמשרדי הממשלה, בעוה"ר, וממילא אין חילול שבת נראה כחמור כל כך בעיני ההמון. ומשום הכי אין לחושבם כדין עכו"ם, דליכא חוצפה ועזות פנים כולי האי בזמן הזה.
ויש לצרף לזה מה שכתב החזון איש (יו"ד סי' ב' אות כח) לגבי דין מומר, שיש בזה תנאי שלא יהיה אנוס, וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ג מהלכות ממרים ה"ג) שבניהם ותלמידיהם של הצדוקים, שהדיחו אותם אבותיהם, ונולדו בין הצדוקים, הרי הם כתינוק שנשבה ביניהם, שהרי הוא כאנוס. ואף על פי ששמע אחר כך שהוא יהודי, וראה מנהג היהודים ודתם, הרי הוא כאנוס מאחר שגידלוהו על פי טעותם וכו', "ולפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה". ע"ש. ועל כן אנו מצווים להחיותו ואף לחלל שבת להצלתו. ובספר אהבת חסד כתב בשם מהר"י מולין, שמצוה לאהוב את הרשעים בזמנינו, מפני שהם קודם תוכחה וכו'. וכן כתבו הב"י והרמ"א (יו"ד סי' קנט), דבני התועים מעשי אבותיהם בידיהם והוו להו כתינוק שנשבה. [ועיין בשו"ת בנין ציון החדש (סי כג), ובשו"ת המבי"ט (סי' לז), ובשו"ת רב פעלים ג' (סי יב), ובשו"ת אחיעזר ג' (סי' כה), ובשו"ת היכל יצחק (סי' ב), ובשו"ת אג"מ ח"א (סי' לג), ובשו"ת מנחת יצחק ח"ט (סי' כה). ע"ש]. וכן כתב עוד החזון איש לגבי דין מעלין ולא מורידין, שאין דין זה אלא בזמן שהשגחת השי"ת היתה גלויה, כמו בזמן שהיו הנסים מצויים וגלויים, ומשתמשים בבת קול, וצדיקי הדור היו מונהגים בהשגחה פרטית הנראית לעין לכל, אז היה ביעור הרשעים גדרו של עולם, אבל בזמן ההעלם, שנכרתה האמונה מדלת העם, וההנהגה היא בהסתר פנים, אין במעשה הזה גדר הפרצה, אלא הוספת הפרצה, וכו', ולכן עלינו להחזירם למוטב בעבותות אהבה, ולהעמידם בקרן אורה עד כמה שידינו מגעת. עכת"ד. ולכן בצירוף הסברות הנ"ל יש להקל באופן שכבר מזג היין לתוך הכוס, ויש חשש למחלוקת, או שיש לחוש שיתרחק מהדת אם לא ישתו מהיין שעבר ומזג, כל היכא שמידי פעם מתפלל ואינו כופר.

הרב עובדיה לא מצטט רבנים "ציוניים", אלא את החזון איש. החזון איש אומר שמצוה לקרב ולאהוב את הרשעים. הסיבה היא, שהם אינם רשעים. לצערנו הכפירה שולטת בדור הזה, ורבים נמשכים אחריה.
הזכרנו כמה פעמים את זעקתו של הרב קוק באגרתו (אגרות ראי"ה ח"א, אגרת קמ"ד):

ואתה אדוני אתכבד להודיעך, כי זה לי זמן הגון אשר בחנתי דרכי, ואדע נאמנה שכל תקות ישוב ארץ ישראל, וכל תקות הצמחת קרן ישועה לישראל מציון, תלויה היא בנקודה אדירה זאת, שיאספו אלינו כחות טובים, לעסוק בבנין הרוחני והחמרי של ארץ ישראל, ודוקא על פי יסודות הקולטורא ההולכת בצעדי-און בארץ ישראל כבכל העולם כולו, וכל מי שנקודת יראת שמים אמיתית בוערת בלבבו, לא יוכל להיות שיתעלם מלבא לעזרת ד' ועמו. אל נא נאחר את המועד, אל נא נתן את הרומסים לרמוס כל היונקים, שרשי צמח-ד' העולים על אדמת הקודש… אם נעזוב את שעת הכשר, של התחלת התפתחות הישוב, והחלישות הגופנית והרוחנית וחסרון אמצעי המלחמה יבאו עד מרום קצם אצל שלומי אמונים שבארץ ישראל, והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגרים של היסתוריה ושל חבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף ג"כ לשנאת ישראל וארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו על פי הנסיון, – היד הטמאה הזאת תתגבר, אז אין די באר גודל האסון.

הרב קורא לאנשי התורה והאמונה לבוא לארץ ישראל ולבנות את הארץ. אם לא נעשה כך – יבנו את הארץ אנשים הרחוקים מתורה.
היחידים ששמעו לקול ה' שניסר בחלל העולם, שקרא לעם ישראל לשוב אל ארץ ישראל – היו אנשים רחוקים מתורה. הם שבו אל הארץ, הם בנו את הארץ ואת המדינה, ואנו חייבים להם על כך תודה גדולה. לצערנו, התוצאה היא שמדינת ישראל נבנתה על ידי מי שאינם שומרים תורה ומצוות, והם השליטו את דרכם בארץ ישראל.
על כן חלילה לנו מלשנוא ומלהתרחק מכל יהודי ומכל ציבור בעם ישראל. מובן, שיש ויכוחים רבים, וזה לגיטימי, אך עלינו לבחון את דרכנו – האם היא מולידה אהבת ישראל? רק אם התשובה היא חיובית – דרכנו היא דרך נכונה בעבודת ה'.

אנו צריכים ללכת בדרך שמולידה הוספה באהבת ישראל – זוהי המצוה שנבוא איתה לראש השנה. ובע"ה, כשנהיה כאיש אחד, ידון הקב"ה אותנו יחד עם את כלל ישראל לחיים טובים, בבריאות ובשפע לאורך ימים ושנים טובות.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.

תגובה אחת

  1. נועם הגיב:

    התבהר לי איזה עיניין,
    פרשת שופטים מתחילה במילים, שופטים ושוטרים תתן לך,
    כי המשפט הוא בבסיס החברה,
    אולם כאן בפרשה מוזכרים כל בעלי התפקידים למעט השופטים, לאן הם נעלמו?
    לפי המאמר הזה התחוור לי שברעיון של אחדות ישראל יכולים להתחבר כל הגורמים בחברה אולם בלי לשפוט זה את זה, אלא בקבלת האחר,
    עיניין המשפט הוא רק בתהליך לא במהות.
    תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן